קשר השתיקה: הסטודיו הסודי בתל אביב שמלמד קשירה ארוטית

קוד הלבוש המאפיין סטודיו תל אביבי ממוצע מוגבל בדרך כלל למזרון יוגה וטייץ מאדידס שנועד להרשים את שאר המתאמנים. בסטודיו סודי הממוקם במרכז תל אביב, המקדיש עצמו לאמנות קשירת בני האדם, העניינים מתנהלים קצת אחרת: במקום מכשירי פילאטיס או קטורת זולה תלויות על התקרה קורות, ואילו ערמת המזרנים מומרת בארסנל חבלים. בעיני הצוות והמתאמנים מדובר באמנות, או לכל הפחות בסוגה לגיטימית של ספורט.

>> האם דווקא מועדון הדאנג'ן הוא המקום הכי בטוח לנשים?

אמנות הקשירה החלה את דרכה ביפן בתקופת הסמוראים, אז סוגי קשירה כמו שיבארי נחשבו לשיטת עינויים נפוצה או לדרך לכבול אסירים. עם הזמן העניינים התגבשו לכדי אמנות יפנית בעלת מסורת, שגלשה במרוצת השנים גם למערב. לוסי (26), הייטקיסטית ביום וחברת קהילת ה־BDSM התל אביבית בשאר הזמן, הקימה יחד עם בן זוגה דאז את הסטודיו הסודי לפני שנה בדיוק, לאחר שלא מצאה מקום שמאפשר סביבה לימודית נעימה ונקייה. "אחרי שביקרתי במקומות אחרים שמלמדים איך לקשור, הבנתי עם בן זוגי דאז שאנחנו צריכים לפתוח מקום כזה משלנו". תחילה היו אלה רק חברים קרובים שהוזמנו, אבל עם הזמן החליטו יחד לפתוח את השיעורים לקהל הרחב ולהעביר את הידע שצברו.

מה קורה בשיעורים עצמם?
"בתחילת כל שיעור אנחנו מחתימים את האנשים שמגיעים על טופס שבו הם מצהירים על כך שהם מודעים לסכנות ומעבירים נוהלי בטיחות באווירה של 'בואו תראו כמה נהדר זה אבל כמה מסוכן זה'. מדובר בסיכונים פיזיים, אחרי הכל הגוף לא אמור להיות תקוע בצורה כזאת. זה הופך לעוד יותר מסוכן כשהקושר לא יודע מה הוא עושה ועל מה הוא לוחץ. הסיכון הכי נפוץ הוא מעיכה של עצבים שקוטעת את הזרם שעובר ביניהם לבין המוח. זה נדיר אבל זה קורה וזה עלול לגרום להירדמות האזור או לפגיעה מוטורית".

אי אפשר להתעלם מההקשר המיני. יש אווירה כזאת בסטודיו?
"חד משמעית לא. זה לא קורה בעירום ואין מקום לאווירה הזאת. מדובר בנטו למידה וכולם מכבדים את זה".

שיבארי, קשירה ארוטית

איך מגיעים אליכם?
"אנחנו לא מנסים לייחצן את עצמנו, להפך. אנשים מעבירים את השמועה עלינו מפה לאוזן. מי שרוצה למצוא אותנו יימצא אותנו גם בגוגל אחרי חיפוש מעמיק. זה מעין פלטור טבעי שמביא אלינו רק אנשים שהנושא באמת מעניין אותם".

ספרי קצת עלייך. איך הגעת לעולם הזה?
"זה מגיע אצלי מהמקום הכי טבעי שיש. מאז ומתמיד יש לי משיכה לנושא. אני מדברת על זה ממש מגיל ינקות. מאז שאני זוכרת את עצמי אלה הדברים שחשבתי עליהם. אין לי איזו צלקת או כתם בעבר שהוביל אותי לזה. תמיד ידעתי את הצד שלי וזהו. באופן רשמי לכאורה הגעתי לעולם ה־BDSM לפני בערך חמש שנים".

אנשים בחיים שלך מודעים לעניין?
"בעבודה לא יודעים אבל אני מאמינה שיש תהיות. אני יכולה לבוא יום אחד עם קולר לעבודה או עם חבלות במקום שרואים, כך שאני מאמינה שמקבלים את הרושם. את המשפחה שלי חשפתי לעניין עם הזמן, את אימא שלי בשלבים מאוד מוקדמים ואחר כך גם את אבא. הם קיבלו את זה בלי להבין. הם לא מכירים את המושג הזה כל כך. אימא שלי צוחקת עליי עד היום, אבל היא קיבלה את זה לחלוטין. היא אפילו הכירה את הבן אדם שאליו אני שייכת".