ב-2003 הם עשו את תל אביב. מה הם עושים היום?

יובל סגל 

אז שחקן מבטיח, היום מפנק מפנק מפנק

בגיל 31, אחרי "טירונות" וכמה תפקידים בולטים בתיאטרון, הסתמן יובל סגל כשחקן מבטיח ופורגן על המעבר האלגנטי שעשה מעולם הדוגמנות. הוא הצטייר בריאיון ההוא כמי שנכנס למקצוע בגישה רצינית ומקצועית, אבל כיום, לקראת סוף העשור החמישי, הוא נזכר בתקופה ההיא במבוכה. "כשחקן צעיר אתה לא לוקח בחשבון שום אופציה של כישלון או לא להצליח לעשות דבר, לקבל ביקורת רעה או לשחק לא טוב ואתה בפניקה מזה. ממרחק הזמן ברור לי שזה חלק מהקריירה – לא להשיג תוצאות טובות. לאט לאט אני חושב שעם הזמן יש משהו שמתיישב יותר בנוח עם עצמך".

עדיין עושה את תל אביב?

"אני גר בהדר יוסף, יש לי שלושה ילדים, הגדול בן 15 וחצי. המון שנים לא עשיתי את תל אביב במובן הבלייני של המילה, אבל גם בעבר לא הייתי בברנז'ת שחקנים כלשהי, הייתי לונלינר כזה עם חבר וחצי. מצד שני אני מציג בקאמרי, ותמיד כשאני בתל אביב, אני רוצה להישאר בה".

אוכל? 

"יש לי את המשולש שלי כשאני מסיים בים ועולה לשוק הכרמל – פלאפל אלעד, המיצים של תקווה וחומוס מגן דוד".

אופנה?

"על דיזנגוף יש את איזק רוזנבאום המצוין. בגדי מעצבים, חתן כלה".

סדרה?

"'פיקי בליינדרס'. סדרה מדהימה ברמה המוזיקלית, תסריטאית, משחק, הכל".

מתכנן להמשיך במשחק לנצח?

"יש לי תקופות שאני חייב להודות שבא לי להיות מציל בים, זה מתנדנד. לעומת זרת זה המקצוע שלי כנראה, אין לי תשובה לזה".

 

אסף הראל

אז איש טלוויזיה פורץ דרך, היום חבר מועצת העיר

הרבה לפני שגילינו שהוא עמד בגאון מול חולדאי וזמיר בקמפיין בחירות חברתי במיוחד, היינו הראשונים לזהות: ברשימה המהוללת ההיא בינואר 2003, כאות הוקרה על עשייתו הטלוויזיונית, כתבנו שהחלטנו לשלשל לקלפי פתק של אסף הראל, שהיה אז בן 30. עברו 16 שנים וגילינו שמדובר בנבואה. אז הביא הראל לפריים טיים של שישי בערב הומור איכותי לא מתחנף ב"שוטטות" ועמל על "מ"ק 22" שעליה אמר אז: "אפשר אולי להגדיר אותה כמפגש בין 'סאות' פארק' ל'טירונות' – מפגש שמן הסתם מסתיים לא טוב". דווקא התחברנו.
בזמנו סיפר הראל שהוא מבלה בבראסרי והמליץ על הספר "דון קיחוטה" כי הוא עוסק בחלומות ובכוח של האמנות (רעש של אסימונים נופלים – גם זה היה רמז לעתיד לבוא?). הוא הוסיף שהוא לא ממש הולך למועדונים כי לא מזמינים אותו – נתון שוודאי ישתנה עקב המעורבות העירונית. החזרנו אותו בזמן לאותו ריאיון נוסטלגי.

אתה חושב שפעם היה מגניב להיות איש טלוויזיה או אמן והיום – להיות פוליטיקאי?

"אני חושב שתמיד מגניב להיות איש טלוויזיה או אמן. זה לא משהו שעובר ובטוח יותר מגניב מפוליטיקה, אבל לפעמים הרצון לשנות את המציאות גובר על הצורך במחיאות כפיים או בהכרה מקצועית. חוץ מזה עוד לא סיימתי עם הטלוויזיה. To be continued".

מה אתה חושב על זה שכבר אז זיהינו את התשוקה לפוליטיקה?

"כבוד. עכשיו השאלה אם תצליחו להמר שוב או שזה היה פוקס. מה אתם אומרים על עוד 16 שנים מהיום?".

 

 

רוני ערמון

אנרכיזם, פיננסים, אותה מהפכה

הפעיל החברתי רוני ערמון נכנס בזמנו לרשימת המבטיחים בזכות פרוייקט הדגל שלו, סלון מזל – ספרייה ומרכז קהילתי שסיפקו מידע על גלובליזציה ותרבות הצריכה ותמכו ביצירתם של אמנים עצמאיים. הפרויקט היה רק חלק מפעילותו הנרחבת נגד שלטון התאגידים והשעבוד למותגים. היום ערמון רחוק מתחום העשייה החברתית ועובד כאנליסט בחברה לייעוץ פיננסי. עושים את תל אביב, גרסת המציאות.

חגית קוטון

מבטי פורד לבר הכי ותיק בעיר

חצי מבעלי בטי פורד לשעבר נכנסה לרשימה של 2003 על תקן מחיית חיי הלילה בנחלת בנימין. את הבר ניהלה עם חברתה איריס דנינו, שמאז הימים הזוהרים ההם ירדה אל המחתרת אך עיטרה גם היא את הרשימה ההיא. קוטון לעומתה חידשה את מקומה בין בקבוקי האלכוהול אך ממקומת היום הרחק מהפורד המיתולוגי, ברחוב התערוכה פינת אוסישקין. עמירם, הבר הכי ותיק בתל אביב, הוא הבייבי הנוכחי של חגית קוטון אף שהוא כבר בא בימים. "עמירם רצה לסגור את המקום ולצאת לפנסיה", היא מספרת, "וזה מקום שאסור לסגור".

מתגעגעת לימי הבטי פורד?

"הייתה תקופה מגניבה לגמרי אבל גם אינטנסיבית מאוד, אז אחרי חמש שנים החלטנו שנפסיק".

ובכל זאת את מנהלת בר גם היום.

"חזרתי לזה כי זו התמכרות. כשמכרתי את בטי עשיתי חקלאות אורגנית שנתיים, עד שהבנתי איפה מקומי".

איפה את שותה אם לא בעמירם?

"מנזר, סילון".

איפה את אוכלת?

"מיט בר וקרואסון שקדי עגל של הוטל דה ויל".

עדיין עושה את תל אביב?

"כן, אני משמרת פה מסורת מגניבה. יש בזה מן העשייה את העיר, לשמר את היסטוריה".

 

סיגל אבין

"היום אני יותר קול"

את סיגל אבין תפסנו כשהייתה בת 29, אחרי כתיבת "לחיי האהבה" ו"לגעת באושר" ורגע לפני כתיבת הטלנובלות המודעות לעצמן, כגון "טלנובלה בע"מ". אז היא הצטיירה כמי שמזגזגת בקלילות בין התיאטרון הגבוה לז'אנר הטלוויזיוני המושמץ ביותר. לדבריה, "היום אני הרבה יותר מגניבה, או במילים שלי – קול".

עדיין יושבת לשתות בשינקין?

"אני חובבת את הנילוס ואת הפיקוק. מפני שאני עובדת וכותבת כל היום ומדברת עם הקיר, אני מרגישה צורך עז לצאת בערב. יש משהו באנשים מהתעשייה ששומרים על הנעורים שחשובים להם, ובשלב מסוים הגבול נהיה דק בין זה לבין פתטיות. על זה הסדרה שאני כותבת עכשיו להוט – הזדקנות ונעורים".

איך נראות לך ממרחק הזמן הטלנובלות שבזכותן הגעת לרשימה?

"אני מרגישה הכי בת מזל שהייתה לי הזדמנות כזאת – לכתוב טלנובלות. הייתה לי הזדמנות לכתוב בעצם 360 פרקים בשלוש שנים – 'משחק החיים', 'מיכאלה' ו'טלנובלה בע"מ'. זה הכין אותי להמשך של כל הדברים שעשיתי: 'בלתי הפיך' וסדרת הרשת 'זה מטריד'. אבל שוב, היום אני יותר קול".

 

שאול מזרחי

כי יציבות היא לא מילה גסה

16 שנים עברו אבל שאול מזרחי (49) הוא עדיין הלב של הלוקיישן הכי משמעותי להופעות בישראל – הבארבי. המקום האגדי קם ב־1994 כפאב קטן ברחוב יונה הנביא והתגלגל להיות הבמה שמוגדרת כ"בית ליוצרים ישראלים" בדרך קיבוץ גלויות 52. מזרחי הוא הבעלים, המנהל וגם החזון, ובחרנו בו אז בזכות התרומה האדירה שלו בתחום ההופעות ובמה שהיה אז הבארבי רקורדס. בעיקר אהבנו את ההצהרה שהעניק בריאיון ההוא: "אני אמנם בין המתופפים על גיטרה הגדולים בעולם, אבל חוץ מזה לא היה לי קשר למוזיקה". סטטוס נוכחי? נשוי פלוס שלושה ומתגורר עם משפחתו במכבים. בקריירה? "אותו מקום ואותו דבר, ואפילו כמעט אין שיער לבן".

מה בכל זאת השתנה?

"הדיסק מת, הרדיו עשה פייד אאוט ליכולת שלו להשפיע וכל מה שנותר הוא אמנים שיכתתו רגליים, ינסו לייצר חומרים משובחים ויבנו את עצמם בשטח. שנאמר – נגמר הבולשיט".

בזמנו המלצת על עמיר לב, על מי אתה ממליץ עכשיו?

"ההמלצה הנוכחית תמיד תהיה מרסדס בנד. להקה בועטת, נותנת בראש, צעירה ודינמית, וגם אם הם לא מוציאים תקליטים הם עדיין עושים את זה. למי שרוצה לעקוב באמת ובתמים אחרי הדברים הבאים, ממליץ על אמן בשם שטובי שעובד מעט בארץ. הוא מתחום הלייב אלקטרוני עם המון נגנים וזכה בחוזה תקליטים בסין לשישה אלבומים".

הבילוי בתל אביב הוא עדיין רק לטוס לחו"ל?

"בתל אביב? עדיין אותה עמדה. סעו לכרתים, שני מטרים מפה הכל קורה".

 

אמיר גוב

לקח את חיידק הלילה לפריז

את אמיר גוב הכתרנו עוד שהיה בן 22 בזכות תרומתו התרבותית והיחצנית לערבי בילוי תל אביביים על טוהרת הגברים. "תמיד יש קצת בנות שהגייז מביאים איתם. אני מכניס אותן, אבל אני מעדיף כמובן שהחבר'ה ישאירו את הבנות בבית", סיפר לנו בזמנו גוב. הליין שלו התקיים עוד לפני שהיו ברים כמו השפגאט, הרבה לפני שהייתה תודעת "הרמות אצל עופרה", בתקופה שבה המונופול על מסיבות גייז היה בשליטתו של שירזי.

הליין של גוב נשא את השם קרוז, התקיים בימי שלישי במועדון Move בנמל ומשך אליו כ־350 אנשים בערב לבילוי שאפשר ויתור על פלטפורמות הפיק אפ הווירטואליות. על איכות ההיכרויות בליין סיפר אז גוב: "האווירה לא זנותית וזולה ואתה לא צריך להסתמם כדי להתחרמן".

בשנתיים האחרונות הוא גר בפריז. "עברתי בעקבות שתי אהבות גדולות: האחת לפריז ולתרבות הצרפתית והשנייה לבן זוגי הצרפתי, כבר כמעט שלוש שנים".

מה עלה בגורל הקרוז ומה דעתך על סצנת הגייז היום בתל אביב?

"את הקרוז סגרתי לפני כשמונה שנים באופן מוחלט. הסצנה בתל אביב רק השתבחה עם השנים בזכות אנשי לילה סופר מוכשרים".

במה אתה עוסק היום?

"מעולם חיי הלילה הסוער עברתי לאחר תהליך ארוך אל עולם האירועים הפרטיים והעסקיים. אני עדיין מתייחס לכל אירוע כאילו הוא המסיבה הראשונה ומקפיד להפתיע ולרגש. אחרי לא מעט אירועים שזכיתי להפיק פה בבירה הרומנטית, אני לקראת הקמה של המשרד שלי כאן בפריז ובארץ תישאר אסיסטנטית. אגב, חיידק האהבה לחיי הלילה יתממש שוב בקרוב מאוד, אבל בפריז".

 

אייל B

מי זוכר את נרקו?

באייל בן משה בחרנו כשהיה בן 28 בזכות האנימציה ההומוריסטית החריפה שהטריפה מבוגרים דרך שרשורי מיילים מצחיקים (פעם זה היה להיט). בן משה הוא זה ששדרג את דמותו של מרקו מ"הלב" לנרקו המכור לסמים ואת קיפי בן קיפוד לחייל בלשכת הגיוס. בשלוש שנים האחרונות הוא גר בניו ג'רזי עם אשתו ושלושת ילדיהם ועוסק באנימציה, אפקטים ויזואליים, איור, במאות וקצת כתיבה.

"נכון להיום אני עובד חצי מהזמן עם השוק הישראלי: פרסומות, 'ארץ נהדרת', פרומואים וחצי מהזמן עם השוק המקומי, בעיקר פרסום וטלוויזיה". בתוך כל זה הוא גם מצלם בלוג וידיאו בשם "אז איך זה לחיות באמריקה".

מה אתה חושב היום על ההמלצות שלך לקניות ואוכל מהתקופה ההיא?

"ההמלצה הראשונה שלי לקניות הייתה איקאה. אני מקווה מאוד שזה נאמר באירוניה, אף שעם היכרותי את עצמי בשנת 2003 כנראה הייתי רציני. בהמלצות שלי למקומות לאכול נמצא הדים סאם, שכבר שנים לא קיים בתל אביב, היא הייתה מסעדה מעולה שהקדימה את זמנה. אני עדיין מחפש חלק מהמנות שהיו שם בכל העולם ולא מוצא".

נבחרת כי היית מהראשונים שהתעסקו בתכנים למבוגרים באנימציה. ההומור הציני בישראל השתפר מאז?

"התשובה היא דואלית – כן ולא. מצד אחד נעשים דברים מעולים וקיצוניים כגון 'טלוויזיה מהעתיד' ו'ניר וגלי', אבל מצד שני כל הנישה של לייט נייט, שבתחילת שנות האלפיים הייתה פופולרית מאוד, נמצאת היום על סף הכחדה. הבידור האלטרנטיבי עבר לאינטרנט, ושם עדיין לא פוצח המודל העסקי".

פאנקי פיש

אז הרימו רחבות, היום מרימים ילדים

רגע לפני סוף המילניום, בדצמבר 1999 ליתר דיוק, נפתחה ברחוב מוזס חנות בשם פאנקי פיש שהייתה מקום עלייה לרגל לדי.ג'ייז. רואי טוחנר, מורן פיש ושמוליק משעלי היו הגברים מאחורי החנות שלימים עברה לרחוב יוחנן הסנדלר. השלושה החזיקו גם בלייבל Selfish, היו היפים והנכונים בסצנה וקידמו לא פעם די.ג'ייז בתחילת הדרך, ועל זה זכורה להם הערכה עד היום. אמנם המשולש התפרק מאז, אבל איתרנו אותם וביררנו בדיוק איפה כל אחד נמצא היום,ומה קרה לימים הפרועים במועדון האומן.

רואי טוחנר היום בן 40, נשוי פלוס 2 וגר ביהוד. "אני עדיין פול טיים במיוזיק ביזנס, מתקלט בעיקר לסקטור הפרטי והעסקי כחלק מחברת קליאנטה ומשמש כעורך מוזיקה בכיר בחברת מי ג'יי שמספקת בין השאר מוזיקה לבתי עסק בארץ ובחו"ל".

עדיין מבלה באומן 17?

"ימי הקרחנה במועדונים די מאחורי, אבל אם אני מחפש מסיבה טובה כמו פעם, סביר שאלך לבלוק לשמוע אורח בינלאומי תורן. לדעתי יש תנופה אדירה בשנים האחרונות בכל מה שקורה לתרבות מוזיקת המועדונים בעיר. אמנם כבר אין כמעט מגה קלאבז, אבל החליפו אותם ברים טרנדיים, מסיבות בלוקיישנים משתנים והפקות ענק כמו DGTL".

מורן פיש היום בן 42, גר במרכז תל אביב, בזוגיות פלוס 2. "עזבתי את עולם המוזיקה לפני הרבה שנים לצערי, מאז אני עושה עסקים בתחומים אחרים".

מה דעתך היום על הבחירה בכם כמי שעושים את תל אביב?

"כבוד גדול להיות אחד מהאנשים שתרמו ולו במעט לעיר הזאת, שהפכה עם השנים לדעתי להיות העיר מספר 1 בעולם בכל מה שקשור לחיי לילה, בילויים ומסעדות".

עדיין מבלה באומן?

"השנים והילדים עשו את שלהם, כבר כמעט לא מבלה במועדונים".

שמוליק משעלי היום בן 48, גר בתל אביב, גרוש. משעלי שמר על השם העסקי "פאנקי פיש Entertainment", והוא הבעלים של החברה שמספקת אמנים, די.ג'ייז ומוזיקאים לאירועים והופעות בארץ ובאירופה. הוא גם עורך מוזיקה וחלק מקבוצה ישראלית שמעניקה שירותי מוזיקה ופתרונות אין האוס בתחום המדיה.

בריאיון ההוא אמרתם שאין הרבה מקומות לנגן בהם, מה השתנה בעיניך?

"בעיר קטנה כמו תל אביב עדיין אין הרבה מקומות לדי.ג'ייז אנדרגראונד שיכולים לנגן ככל העולה על רוחם בלי שמישהו יבקש איזה קטע כזה או אחר. במועדונים הגדולים זה בטח לא קורה אבל במקומות קטנים הקהל מכתיב את הקצב. אם מדברים על מיינסטרים, אז יש הרבה יותר מקומות מבעבר שמארחים די.ג'ייז, כמו בכל עסקי הלילה, וטוב שכך".

שאפתם להגיע לחו"ל, זה קרה?

"כדי.ג'ייז טוחנר ואני ניגנו בחו"ל, לא כקריירה אבל לפחות שני עשורים עם גיגים שם. כרגע אני על קו אירופה תל אביב (לונדון בעיקר), כך שהניחוח האירופי קיים ובתהליך צמיחה".

יזהר הר־לב

כשסייבר הייתה מילה מרגשת

כשהיה בן 33 הכתרנו אותו כ"קולו של הדור השרוט" לנוכל ספרו "פובידיליה", שהוכתר אז כיצירה העברית הראשונה של תרבות הסייבר. הגיבור שלו היה מנותק מהעולם אחרי סדרה של התקפי חרדה, כלוא בין המחשב לטלוויזיה. נשמע מוכר? לפני כעשור עזב את עיר החרדות ועבר לפרדס חנה. "אשתי גררה אותי לפה בניגוד לכל אינסטינקט שלי, והיא צדקה לגמרי".

הר־לב, היום בן 49, נשוי עם שני ילדים, שני כלבים ושני חתולים, עוסק בתסריטאות, כותב ספרים ומחלטר מעט בתחום הפרסום. הוא כתב את "המדרשה" שנמכרה לנטפליקס ובקרוב עתיד לפתוח קורס תסריטאות טלוויזיה בתל אביב עם התסריטאית לי גילת.

היית משנה עכשיו את ההמלצות העירוניות משנת 2003?

"זו שאלה קצת מצחיקה כי מובן שכל המקומות שציינתי כבר נסגרו. אין יותר באצ'ו ואין קפה נוח. גם הפאב לינקולן, השם ייקום דמו, כבר לא איתנו. בעצם, אולי מסעדת טפאו עוד קיימת ברחוב הארבעה וגם עדיין טעימה, אבל מה אני יודע, אני פרדס חנאי היום. בואו לבקר, מגניב פה".

מה דעתך על הרלוונטיות של "פובידיליה" היום?

"דעתי היא שאני ממש נביא שכבר לא גר בעירו. מאז שכתבתי את הספר זמן הבילוי מול מסכים רק גדל, הרשתות החברתיות התחזקו בטירוף ותופעת העדפת פורנו אינטרנטי על מערכות יחסים אינטימיות הפכה מקובלת לחלוטין בקרב הדור הצעיר, או לפחות ככה אני מבין. בקיצור, עליתי על משהו אז כל הכבוד לTime Out על הבחירה בי".

שיין

עדיין נותנים טעם לתל אביב, אבל בנפרד

את אליס דהן ובן זוגה דאז, מיקי סלע, ראיינו על רקע משב הרוח האלגנטי שהכניסו השניים לאורח החיים התל אביבי. באמצעות הגלריה, בית הקפה ובוטיק המעצבים שיין, ביטאו והנחילו השניים את טעמיהם התרבותי, הקולינרי והאמנותי בסביבה המרכז תל אביבית. דהן עדיין שם, אבל דברים רבים השתנו. "השיין שאני מנהלת היום היא חנות מעצבים בלבד, במסריק. תמיד אעדיף חנות קטנה בשכונת מגורים. גם כשאני בחו"ל אני תמיד מחפשת כאלה. זה בעיקר עיצובים שלי, הרבה פרטי יבוא מיפן וקצת מעצבים מקומיים, כאלה שאני בוחרת ממש בפינצטה. היום המצב שונה – המעצבים המקומיים מיד פותחים חנויות משל עצמם ולא צריכים חנויות שימכרו את התוצרת שלהם".

בשנת 2003 שאלנו אותך איפה את מבלה וענית "מחליפה חיתולים". בטח גם זה השתנה.

"לשתות אני יושבת בנילוס. אם זה לאכול, אז הקפה של יעל בצייטלין מושלם, וגם דוק והתאילנדית בהר סיני. ועדיין אני בבית לרוב, רק בלי החיתולים".

מעצבים שאת ממליצה עליהם במיוחד?

"Kaval מיפן".
גם סלע (45) התמקד מאז בתחום ספציפי יותר – קולינריה בריאה טבעונית. כיום הוא מחזיק בדוסה בר ההודית עם השפית חן ויינשטיין ובאלגריה שפתח יחד עם מאיה אלוני, שהייתה שותפה גם בשיין המיתולוגי.

מאיפה בא השיגעון הקולינרי?

"אני טבעוני בעצמי ושני המקומות שלי הולכים לנישה הזאת. הם מיועדים גם לקרניבורים שיכולים פעמיים בשבוע לאכול בלי נקיפות מצפון, בלי סוכר ובלי גלוטן. בדוסה בר כל המסעדה גלוטן פרי. יש פה שליחות בכל הדבר הזה".

ומה עם האופנה?

"אחרי שסיימתי את הקריירה שלי עם הביגוד אני ממש בייסיק. אולסטאר, ג'ינס וטי שירט שחורה".

ושותה?

"גינס בשופטים".

אם לא באלגריה או בדוסה, איפה לאכול?

"נייצ'ר בויז, המבורגרים טבעוניים".

רונן לוין

מקרה לילה, לא קרי לילה

על לוין הכרזנו כמעצב התפאורות הלוהט של השעה, לאחר שעיצב אולפנים שונים בטלוויזיה, בהם אולפן תוכנית הבוקר המדליקה "הבוקר של אודטה" ואולפן התוכנית "מקרה לילה", שכל כך לא נצרבה בתודעה שאם תחפשו אותה בגוגל תקבלו תוצאות ל"קרי לילה". אך גם אם ממרחק הזמן נקודות הציון האלה משעשעות, הן אכן סימנו את בואה של הבטחה גדולה שממשיכה לממש את עצמה גם היום, רק באופן שונה.

"העבודה היומיומית שלי היא ב'ארץ נהדרת', אני מעצב שם את התפאורות של האולפן. למעשה אני כבר כמעט לא עושה טלוויזיה, 'ארץ נהדרת' אני עדיין עושה כי זה הילד האהוב. עכשיו יש לי שותף, גבי אפטקר, ואנחנו עוסקים בארכיטקטורה ובעיצוב של בתים, של בתי קפה ועוד".

עדיין קונה בטיב טעם נתניה, כמו שציינת בריאיון ההוא?

"למה אמרתי את זה? עכשיו בכל אופן אני קונה בתל אביב ברשתות רגילות".

עדיין שותה בבית עם חברים?

"כן, כי זה בלי מוזיקה שלא מאפשרת שיחה. יוצא לפעמים לנילוס".

עדיין עושה את תל אביב, וואט אבר דאת מינז?

"אני אוהב מאוד את תל אביב, חושב שהיא אחת המדליקות בעולם, והיא הולכת ומשתבחת. זו עיר סקסית".

ארכיטקטים/מעצבים אהובים?

"קשה לבחור, יש מאות כאלה. לואי קאהן, ריימונד קאפה, טויו איטו, ננדו, ג'ון פוסון, פטרישיה אורקיולה, חיימה חיון".