אזור הדמדומים

עמוד טאמבלר חדש בשם "לאויראלי" נותן במה לסרטוני יוטיוב עלומים שלא עברו את ה־1,000 הצפיות

דני רובס קיווה שנשכח. מתוך "לאויראלי"
דני רובס קיווה שנשכח. מתוך "לאויראלי"
24 באוקטובר 2013

מה משותף לחצוצרן צעיר שמנגן במתנ"ס את Fame, לחברי להקת הנח"ל ששרים את "שרית הספרית" ולאדם משופם שמלמד איך להשתמש במכשיר לגירוד הגב? כולם לוקחים חלק בעמוד טאמבלר חדש בשם "לאויראלי", שנותן במה לאנטי־גיבורים של האינטרנט העברי. "הדברים הכי לא ויראליים ברשת", מבטיחה הכותרת של העמוד, כשהכלל היחיד הוא שלסרטונים אסור לעבור את ה־1,000 הצפיות ביוטיוב.

"הרעיון היה במקור בדיחה פרטית שלי ושל אשתי. מאוד מצחיקים אותנו הצגות יחיד, הצגות חינוכיות, אנשים שמשתדלים לעשות כל מיני דברים יומרניים ואז מעלים את התוצאה ליוטיוב, וכמובן – טלוויזיה קהילתית, שהיא כמו טלוויזיה רגילה רק בכאילו, ותמיד יוצרת סיטואציות מאוד מצחיקות", מסביר יובל הרינג, הסולן של להקת ועדת חריגים, שעומד מאחורי העמוד.

איך אתה מוצא את הסרטונים – כותב שטות ביוטיוב ומקווה לרע?

"אני עושה תהליך הפוך ממה שיוטיוב מכוון אליו. מחפש מילה עלובה כמו 'נוער' – כלומר מילה שאם תחפש אותה יש מצב שדברים עלובים יצוצו – ואז עושה מיון לפי כמות צפיות והופך את היחס כך שסרטונים עם צפייה אחת מופיעים ראשונים. הזהב נמצא לרוב בין 100 ל־500 צפיות. מתחת ל־100 יש לך דברים שהם או מאוד חדשים או פשוט שטויות".

ולמה רק סרטונים ישראלים?

"כי אני חושב שבקונטקסט הזה עברית מגוכחת יותר. זה יוצא מגניב יותר בעברית. לא יודע להסביר בדיוק למה, אבל זה יותר קאמפי".