דם, יזע וטבעות

הוא היה מה שהיה ההוא בשנת 1977. במובנים רבים, לפחות. לרגע אחד חזרה מכבי להיות משהו מפעם, כששחקניה מזנקים בהצלחה על הפרקט להציל כדורים אבודים. אין ברגע הזה כדי להעיד משהו על מה שהיה ומה שיהיה, אבל מכאן גם השמחה הגדולה. קבוצות מספקות לאוהדים שלהן רגעים נדירים כאלה שעומדים בזכות עצמם. רגעים של זיכוך. וביום ראשון נרשם רגע כזה.

מכבי היא אניגמה שפועלת בשני ממדים מקבילים: בליגה ובאירופה. תשע פעמים הופיעה מכבי בפיינל פור ב־14 השנים הראשונות למילניום, מתוכן ארבע זכיות וסך הכל שמונה הופעות בגמר. 12 הופעות בפיינל פור מאז החלו להפעיל את שיטת ארבע הגדולות. רק בפעמיים מתוכן מכבי נעצרה בחצי הגמר. שש פעמים הופיעה מכבי בגמר האירופי בשנות ה־80. היא זכתה באותו עשור בגביע אחד.

כל הנתונים האלה מלמדים שני דברים: ראשית, פרט למדבר שנות ה־90 מכבי קבוצה יציבה למדי; שנית, באירופה היא לרוב אנדרדוג. היא לאירופה מה שקבוצות הליגה הישראלית עבורה. היא לא הייתה אנדרדוג בשלושת הגמרים הרצופים של אמצע שנות האלפיים, אבל אלה החריגים. מה שנזכור מהקבוצה שהניפה השבוע את הגביע במילאנו זה את הקבוצה ואת המאמן שלה. לא שחקנים בודדים. זה מבחן מובהק לאנדרדוג מובהק.

שמחת הזכייה בגביע נחלקת לשניים: שמחת האוהדים ושמחת הכלל, אותו כלל ישראלי שמקדש את ההצלחה על פני כל דבר אחר, שסוגד לעושר ומתלונן על יוקר המחיה. עבור רבים מהראשונים, לראשונה זה שנים ארוכות באמת היה הגביע הזה רגע של שמחה אמיתית. הוא סיפק משהו להיאחז בו. משהו מפעם. הדבר הזה הלך והתהווה לנגד עיניהם תוך כדי הסדרה מול מילאנו, אבל בעוצמה יתרה בפיינל פור. לא בגלל הניצחון אלא בגלל הרוח שדחפה אליו. לא רוח המועדון; רוח הקבוצה הנוכחית.

בציניות שהשתלטה על העולם בכלל ועל עולם הספורט בפרט – כשקבוצות חתומות שנים על השתתפות ביורוליג גם בלי שזכו באליפות וכוכב לשעבר של קבוצה אחת מתייבש תמורת מיליונים על ספסל של קבוצה אחרת – הייתה הזכייה הזאת אלומת פנס מגדלור בודדה בערפל, מבליחה לרגע בתנועתה המעגלית, ממשיכה הלאה ונבלעת בעלטה.

כיוון שהגביע הזה – יותר מכל זכייה אחרת זולת ההיא משנת 77' – היה ניצחון רוח האנדרדוג. רגע חף מכל ציניות, כה נדיר בקבוצה של העשור האחרון. מכאן הריגוש האדיר כלפיו, כולל של אוהדים שמדירים שנים את רגליהם מנוקיה לאחר שבעבר פקדו אותו מדי שבוע. האנדרדדוגיות הפכה את הקבוצה לאנושית לשני ערבים. כשהאנדרדוג מנצח וגם אנושי הוא כובש.

איך אמר המדען האשכנזי איינשטיין? יחסיות. הכל יחסיות. כן, הייתי רוצה שיבוטל חוק בוסמן. הייתי רוצה יותר ישראלים. אני מבין את אלה שמרגישים שהשמחה נכפתה עליהם. הם לא מעניינים אותי. לפני שהיא נכפתה עליהם, קבוצה, לטוב ולרע, היא קודם כל עניין לאוהדיה. היה לא מעט רע בשנים האחרונות בתוך הקבוצה פנימה, בינה לבין אוהדיה. דם רע בעיקר. סוף השבוע האחרון היה רגע טוב.