נוהל שכן

אחד השכנים מרחוב מיכ"ל מונע מדיירי הרחוב לארגן השנה את מסיבת הפורים המסורתית שנחגגת כבר 30 שנה. "הרבה שכנים מתנגדים לזה אבל מפחדים לדבר", הוא טוען

רחוב מיכ"ל
רחוב מיכ"ל
2 במרץ 2014

רחוב מיכ"ל, הנחבא בין הרחובות פרץ חיות ובורוכוב, ידוע כאחד הרחובות השקטים והיפים בעיר. אבל את עיקר תהילתו חייב הרחוב הקטן, שכולל פחות מ-30 בתים, למסיבת פורים השנתית שלו. כבר עשרות שנים שחוגגים שם את חג התחפושות במסיבת רחוב, ומה שהתחיל כמסורת קטנה של תושביו הפך בשנים האחרונות, בעידודם כמובן, לחגיגה המונית ופתוחה לכל.

החגיגה במיכ"ל לא מסחרית וממלכתית כמו אלה שמארגנת העירייה או המונית כמו זו בפלורנטין, ונהנית גם מאפיל מחתרתי בשל היותה סוד תל אביבי חצי שמור.

כעת מסתמן שהחגיגה נגמרה. המסיבה, שפעלה כל השנים ללא רישיון מהעירייה, ככל הנראה לא תתקיים השנה בעקבות התנגדות של אחד מדיירי הרחוב. הסופרת אורה מורג, שמתגוררת ברחוב מזה שנים ואף הנציחה אותו בספרה "סיפורי רחוב מיכ"ל ובכלל", לוקחת על עצמה בשנים האחרונות את ארגון המסיבות. “כל שנה אנחנו עושים את זה ספונטני, ואם מזמינים משטרה אז אנחנו משלמים את הקנס וממשיכים", היא מסבירה. "בפורים שעבר, בבוקר המסיבה, פנה אליי אחד השכנים והודיע לי שהשנה הוא מוותר, אבל בשנה הבאה הוא ידאג שהמסיבה לא תתקיים".

מארגני המסיבה שקלו להשיג רישיון ולקיים את המסיבה באופן חוקי, אך גילו שהדבר לא פשוט בכלל. יש לקבל לאישור מהמשטרה, ממכבי האש ומגופים אחרים, כמו גם אישור לחסימת רחוב ולמכירת אלכוהול. התהליך כולו ארוך ומסובך ועלותו בסביבות עשרת אלפים ש"ח. "האנשים ברחוב מאוד עצובים בגלל זה, זו מסורת של 30 שנה. אפילו שכנים שהתנגדו והפריעו בזמן המסיבה כל שנה אמרו לי שהם התעצבו לשמוע. יש משהו יפה ומרגש במראה הזה של רחוב שלם רוקד וצוהל".

איך בכלל קיימתם את המסיבה כל השנים בלי רישיון?

"כל עוד אף אחד לא מזמין פקחים, לעירייה לא ממש אכפת והיא לא תעשה את זה על דעת עצמה".

אותו שכן המתנגד לקיום המסיבה, משה אלחנתי, מאמין שהמסורת השנתית נגדעה כבר לפני שנים, כאשר שינתה החגיגה הקטנה והפרטית את אופייה. “אשתי המנוחה, תרצה יובל, הייתה מארגנת את המסיבות לפני 25 שנה, אבל המסורת הזו החמיצה והיא כבר לא מסיבה של הרחוב", הוא טוען.

"זה הפך לאירוע המוני שאנשים באים אליו מרחוק, עם רעש שמרעיד את הקירות עד אמצע הלילה ואנשים שמשתינים בחצרות", הוא מסביר. "מעבר לזה, רחוב הוא מרחב ציבורי – אי אפשר להפקיע אותו. כמה שנים סבלתי בשקט, אבל די, אני איש מבוגר ונמאס לי להסתלק מהבית כל שנה. הרבה שכנים מתנגדים לזה אבל מפחדים לדבר".

"נכון שיש שכנים שרוצים לחזור למסיבה הקטנה, אבל היום כבר אי אפשר", אומרת מורג. “זה לא שאנחנו מוכרים כרטיסים, אנשים מגיעים לבד, מפה לאוזן. חוץ מזה, אחרי החגיגה הגדולה שהתרגלנו אליה, מסיבה קטנה זה קצת עלוב".