הוראות הפעלה
מרצ ייצגה בבחירות את האלטרנטיבה למדיניות הקלוקלת של חולדאי. אז למה היא מיהרה להיכנס לקואליציה שלו ביום שאחרי?
כפי שדווח באתר Time Out בשבוע שעבר, מרצ, הסיעה הגדולה במועצת העיר (שישה מתוך 31 חברים), חתמה על הסכם עם רון חולדאי, ועתידה, ממש כמו בקדנציה הקודמת, לקדם את המדיניות של מי שנגדו היא טענה רק לפני רגע שהוא אחראי לכל הרעות החולות של העיר – ממשבר הדיור ועד לבעיות התחבורה. נכון, עוד מפלגות מיהרו לקואליציה, אבל מרצ היא זאת שהריצה מועמד נגדי בבחירות. חייבת להיות לעובדה הזו משמעות.
ההסכם הקואליציוני זמין באינטרנט, אבל חִסכו מעצמכם את הקריאה; מדובר בגיבוב של קלישאות בנוסח "הנהלת העיר תמשיך לקדם את הספורט" ו"הצדדים מסכימים לשתף פעולה על מנת לקדם את מערכת החינוך". כאילו שבלי נציגי מרצ חולדאי היה מתחייב לחסל את הספורט ולסגור את התיכונים. אני מניח שהיו חייבים לכתוב משהו בהסכם, אבל ראוי היה להעמיד פנים לפחות שיש פה איזה קו חדש. אפילו מס שפתיים נגד מדיניות האכיפה האכזרית של העירייה כלפי העסקים של מבקשי המקלט בדרום אין. אחד המרכיבים הראויים להערכה בקמפיין של ניצן הורוביץ היה הניסיון להתמודד עם משבר מבקשי המקלט, אבל בהסכם גם הסיפור הזה התאדה; רק העמוד עם התפקידים של אנשי מרצ במועצה נשאר.
לזכותה של מרצ אפשר לומר שהיא מעולם לא התחייבה לשבת עם חולדאי, ובניגוד למצב בכנסת, לחברי אופוזיציה מוניציפלית אין כמעט סמכויות ואין שכר, ובאופן כללי מדובר בתפקיד קצת משעמם. אבל כל הדברים האלו היו ידועים גם לפני הבחירות, ומי שמבקש את אמון הציבור צריך לשקול גם אפשרות שהוא ישרת את מצביעיו על חשבון זמנו הפנוי בתפקיד סיזיפי ואפרפר. זה חלק מהדיל בין הבוחר לנבחר.
שמועות טוענות שעיר לכולנו גם עומדת להצטרף לקואליציה. בתור מי שהמליץ להצביע לאחת המפלגות האלו בגלל שהעיר זקוקה לשינוי, אין לי ברירה אלא להרגיש קצת אדיוט. אני לא נאיבי ואני גם לא מתנגד לתפקידים בשכר. הייתי שמח אם כל חברי המועצה היו מקבלים תשלום ולא רק סגני ראש העיר. אני בטוח שזה היה משפר את התפקוד שלהם. אבל רבאק, אפילו פוטין מחזיק מישהו באופוזיציה בשביל העמדת הפנים, אז דווקא בתל אביב כולם מתחלקים בשלל? מי מחברי המועצה יפתח בלוג שמבקר באופן שוטף את התנהלות העירייה, כמו שעשתה שרון מלכי בקדנציה הקודמת? מי יגיע להפגנות ולמשמרות מחאה כי הוא יבין ששם מצויים התומכים הפוטנציאליים שלו? עמדת הביקורת היא חיונית לדמוקרטיה – גם לדמוקרטיה העירונית – ובסופו של דבר לא המחוקק הוא מי שממלא אותה בתוכן, אלא נבחרי ציבור עקשנים ונחושים.
במרצ יש אנשים נהדרים (באמת), אבל אני לא מאמין בכל הסיפור הזה של "השפעה מבפנים" שהם מנסים למכור לנו, במיוחד אם אין למפלגה שום מנוף לחץ והקואליציה תסתדר גם בלעדיהם. בפועל, כמו רוב העיר או הגמלאים, מרצ תהיה פקידת הביצוע של מדיניות שהופכת את תל אביב לשתי ערים – אחת יקרה, ממוסחרת ולבנה מדי, והשנייה – מחנה פליטים. אני מקווה שאני טועה, אבל חובת ההוכחה היא על מרצ.