דיני זכרונות ילדות
הקוד האתי של תל אביב
ילד מפחד. חרדה. צילום: שאטרסטוק
נוסטלגיה
הפלטפורמות היחידות לנופף בסיפורי ילדות מביכים הן דייט שני (רק סיפורים שמוציאים אתכם טוב), במה פתוחה בערב סטנד־אפ או כתבת שער ב"7 לילות". חסכו מאיתנו פוסטים מייגעים בפייסבוק על איך כבר כילדים הבנתם שכל בני האדם נולדו שווים או שיט דביק אחר.
צילום: ארכיון
לעולם אל תסמכו על אנשים שתמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק היא תמונה מהילדות שלהם. יש סיכוי שהם אפילו יותר דפוקים מאנשים ששמים תמונה שלהם גם כקאבר.
ניימדרופינג
זה נחמד ואפילו די מגניב שנולדתם למשפחה בוהמיינית ובהחלט נשמח לשמוע סיפורים על איך חבורת לול הייתה מבלה אצל ההורים שלכם בשבתות ובחגים. באותה מידה נשמח אם לא תחסכו גם בפרטים שהייתם מעדיפים לשמור לעצמכם, כמו למשל כמה חופשית הייתה האהבה החופשית באותם ימים והאם אימא שלכם שכבה עם דן בן אמוץ.