להיות אזרחים בתל אביב: ספר לימודי האזרחות האלטרנטיבי של תל אביב

פרסום ספר האזרחות החדש עורר סערה גדולה, אבל רק בשבוע האחרון קיבלו אותו הלקוחות האמיתיים - התלמידים. ניצלנו את ההזדמנות לחגוג את המושג "מדינת תל אביב" ולהגיש את ראשי הפרקים של ספר האזרחות האלטרנטיבי. לידיעת הקורא נפתלי בנט

נקודת השקפה. איור: יותם פישביין. צילום: יוטיוב
נקודת השקפה. איור: יותם פישביין. צילום: יוטיוב
7 בספטמבר 2016

ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים, עם זה כבר השלמנו. אבל מה קורה כאשר ההווה נכתב על ידי אחד המתמודדים, בעוד המירוץ עדיין מתקיים? הטרמינולוגיה התחרותית לא משקפת את המורכבות של המציאות, אבל מהותית להבנת פרשת ספר האזרחות: השכתוב שעבר ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" על ידי שליחי שר החינוך נפתלי בנט לווה במחלוקת מסוימת, אבל ברגע ששקע האבק נשארנו עם 516 עמודים, שחור על גבי לבן, נגועים בהטיה פוליטית – להיות נפתלי בנט בישראל.

במקום להילחץ ולזעוק בחרדה "מה יהיה עם הילדים?", החלטנו לקבל את האתגר וליצור גרסה משלנו לספר – גרסה שאולי לא תלמד את ילדינו על הערכים היפים של היהדות, אבל בהחלט תלמד אותם את היופי של הליברליות התל אביבית.

[tmwdfpad]


1 datit

לפי הספר

ממש כמו ישראל, הספר נפתח במגילת העצמאות כדי להזכיר לתלמיד מאיפה בא ומהיכן נובעת זכותו להיות כאן. ההצדקות לקיום העם היהודי בארץ ישראל לא נעצרות באלו שנכתבו במגילה (הצדקה היסטורית, בינלאומית וכדומה), אלא ממשיכות עם "ההצדקה שאינה מופיעה במגילת העצמאות", כלשון הספר. רמז: הוא גם לא הופיע בשואה.

במדינת תל אביב

לנו אין אלוהים, פסל או תמונה, חוץ מכל המיצגים של פליטי שנקר, ואנחנו לא צריכים הבטחה אלוהית כדי לגור כאן. אנחנו רק צריכים לשלם את הארנונה ולהתלונן על חולדאי. אין לנו שום זכות קיום פה חוץ מהרצון להיות פה, וזה די והותר.

משימה

עמדו בבסיס פסל "התרוממות" בכיכר הבימה והקריבו עולת כבש לקדישמן. ברחו מהר לפני הגעתה של טל גלבוע.


2 - yehudi

לפי הספר

"אם אנשים סובלים מרדיפות קשות, ואם לשם הבטחת שלומם יש להקים מדינת לאום – צודק להקים מדינה כזו", גורס הספר. למקרה וחשבתם שמדובר חס וחלילה בדאגה לזכויות הגייז והארמנים, חכו להמשך: "העם היהודי עדיין מדמם מרצח שישה מיליון מבניו". חסר רק "בו!" בסוף.

במדינת תל אביב

אף שגם עלינו מאיימים לא מעט, ויעידו על כך הטילים של צוק איתן או התגובות בעמוד של הצל, אנחנו לא נותנים לפחד להוביל את החיים שלנו בתל אביב. כשהתותחים רועמים, מכונות האספרסו ממשיכות לטחון. כאן פוחדים רק מהפחד עצמו ומלחזור לגור אצל ההורים.

משימה

טוסו לברלין, הבינו שהאיום היחיד על העם היהודי הוא מחיר המילקי וחזרו ארצה בחוסר חשק מובהק.


3-zeut

לפי הספר

אין שום סתירה בין רעיון המדינה היהודית לבין רעיון הדמוקרטיה, ואם מישהו אומר אחרת הוא אנטי דמוקרטי ואנטישמי. מה? זה לא סותר. אז אם אין שום דיסוננס בין יהודית לדמוקרטית, למה יש סעיף שכותרתו: "מדוע אין סתירה בין מדינת לאום לבין מדינה דמוקרטית"? נקווה שהשאלה הזו לא תופיע במבחן.

במדינת תל אביב

בועה בועה, אבל כאן לפחות לא עוצמים עיניים ומבינים ששלטון דמוקרטי ≠ שלטון יהודי. אי אפשר לאכול את תרשים העוגה וגם לברך עליו. לכולם ברור איפה תל אביב ממוקמת על הסקאלה, גם אם לפעמים מתווכחים ומתחככים, הצביון הדמוקרטי של העיר העברית הראשונה נשאר ללא חשש לשארית דת.

משימה

קיימו משאל רחוב: "האם תעדיפו מדינה יהודית או דמוקרטית?". אל תשכחו לשאול גם ערבים.


4-aravi

לפי הספר

הערבים הם מיעוט ענקי, אבל בואו לא נעמיק יותר מדי לתוך זה. בגדול הם תקועים עם המסורות השוביניסטיות שלהם, שומרים על קשר עם בני המשפחה בצד של האויב ושיגידו תודה שאנחנו נותנים לערבית שלהם מעמד של שפה רשמית. בניגוד אליהם, "83 אחוז מצעירי העדה הדרוזית מתגייסים לצה"ל, לעומת 75 אחוז מקרב היהודים". איזה גברים הדרוזים, אה?

במדינת תל אביב

גם כאן אנחנו לא טלית (או כאפייה) שכולה תכלת. בתל אביב מתקיימת אפליה יום יומית כלפי המיעוט הערבי, ושלא נתחיל לדבר על סוגיית העובדים הזרים, אבל אנחנו לפחות מכירים בכך ומנסים ליצור מערכת יחסים אמיתית עם האוכלוסייה הערבית בעיר, שכוללת יותר מ"שלום, סאלם" בתור לאבו חסן.

משימה

הפיצו באינטרנט סרטון שבו יהודים מתנשקים עם ערבים. ראו אם למישהו אכפת.


5-dat-vs-hil

לפי הספר

מי שקרוב יותר לצלחת אוכל יותר, ובפרק הנוגע לסקאלה הדתית־חילונית, הקבוצה הדתית מקבלת פרגונים נאים ("הדתיים משתלבים בחיי המדינה – בעבודה בענפי המשק השונים, באקדמיה ובמדע, בחיי התרבות והאמנות, בתקשורת ובשירות צה"ל") ויחס מכבד לאמונותיהם. הציבור החילוני מתואר בפסקה אחת שמסבירה בעיקר את הסיבות להגדרתו העצמית, ואף לא מילה על ערכים.

במדינת תל אביב

אין כאן תחרות. הפלורליזם התל אביבי מאפשר ומקבל את יתרונות כלל האוכלוסיות, בין שהן מניחות תפילין ובין שהן מניחות בייקון. לאף אחד אין מנדט על ערכים – לא לציבור החילוני ובטח לא לדתי. אחד הערכים המרכזיים בעגלה שלנו הוא חיה ותן לחיות: אתם מוזמנים להעביר לילדים שלכם את סט הערכים הנכון בעיניכם, אבל אל תדחפו אותם לראש של הילדים של אחרים.

משימה

צאו לגינה הציבורית, הביטו בילדים של אחרים, גחכו מתחת לשפה על כל הטעויות שהם עושים והתאפקו מלהעיר להם.