משנה מקום: מה יפואי כמו כאמל אגברייה מחפש בשכונת בבלי?

כאמל אגברייה רגיל להיות הערבי הראשון. זה קרה לו כבר ב־1995, כשנבחר ליו"ר מועצת התלמידים הערבי הראשון של תל אביב־יפו, מה שלווה בהד תקשורתי, כתבות פרופיל וכמובן תגובות ארסיות. אביגדור קהלני, אז ממלא מקום ראש העיר ואחראי תיק החינוך, טען שתלמיד ערבי בן מיעוטים אינו יכול לייצג את הרוב הציוני בעיר. "זה היה שיעור מאלף בדמוקרטיה עבורי וגם עבורו", אומר אגברייה. בשנים שלאחר מכן הפך לפעיל חברתי, ליו"ר ועד תושבי שכונת עג'מי וליועץ ראש העיר לענייני ערבים. היום הוא סוגר שנה בתפקיד מנהל מרכז קהילתי בשכונת בבלי בצפון העיר, וגם במקרה זה הוא הערבי הראשון שנבחר לתפקיד זה. טריוויאלי? עבור מי שגדל בשכונת עג'מי ובמדינה שערב בחירות בה ראש הממשלה זועק שהערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות, נראה שלא.

אז מה יפואי כמוך מחפש בבבלי?

"ברמה האישית מאוד חשוב לי להיות חלוץ, כל עוד לא בודקים רק את המוצא שלי ושמה שחשוב זה היכולות שלי".

היו הרמות גבה?

"דוגרי, לא ראיתי בעצמי, אבל אני מניח שהיו. הרמות הגבה הן כנראה אלה שהובילו להצעות לראיונות בתקשורת, ולכולן סירבתי עד כה. בספטמבר 2015 היו במתנ"ס 300 חברים, היום יש 900. חשבו להחזיר את המבנה להיות בית ספר והיום זו כבר לא שאלה בכלל. עכשיו כשאני מכיר את הקהילה והשינויים מורגשים אז אני גם מרגיש בנוח לדבר".

אגברייה הגיע לבבלי אחרי שנתיים שבהן ניהל את המרכז לקידום נוער שערי ניקנור ביפו, משימה שהצריכה ממנו להתעמת דווקא עם חברי קהילתו שלו. "מדובר בנערים שנפלטו מכל מסגרת ומגיעים לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק התעסוקה, בני 15־16 עם שבעה־שמונה תיקים במשטרה בממוצע. לקחתי מרכז שלא באמת תפקד. שרפו לי את הרכב כי נאלצתי לפטר חלק גדול מהעובדים שלא עשו כלום. לא דפקתי חשבון לאף אחד, אפילו הייתי צריך לפטר קרובי משפחה שלי. כשהגעתי הנה לא היו נערים במרכז, אולי מישהו חשב שבעיית הנוער בסיכון בעג'מי נפתרה. התחלתי עם נער וחצי וסיימתי את התפקיד עם 200 נערים במרכז".

ועכשיו, כשאתה בבבלי, מה אומרים בשכונה, מופתעים?

"בטח. אומרים לי 'נהיית צפוני', 'נהיית אשכנזי'".

ובאמת נהיית אשכנזי צפוני?

"אחד התפקידים שלי זה ללוות מורות ערביות שמלמדות בבתי ספר. בהשתלמויות אני תמיד אומר להן שלא יעברתו את השם ולא ישנו שום דבר מהזהות, ואני מיישם את זה בעצמי".

עג'מי זה סיר לחץ, אולי באת לבבלי כי נמאס לך ואתה רוצה שקט?

"מתוך 22 שנים שבהן אני פועל בזירה הציבורית, 19 היו ביפו. אם כבר, מה שחששתי ממנו היה לצאת מיפו. את מה שאתה אומר גיליתי רק אחרי חודשיים־שלושה. פתאום אתה חושב לך, 'אה, וואלה, חיים נורמליים', לא קופץ לצרות של השכונה, לא בתוך זה 24 שעות ביממה. זה עושה לי שקט וסדר ומחזיר אותי יותר בריא לעג'מי, אני גם יכול להביא דברים שלמדתי פה לתוך השכונה".

לא צובט בלב לראות את הטיפוח של צפון תל אביב?

"צר לי לאכזב אותך, יפו מטופחת פי כמה וכמה מתל אביב".

די, תהיה רציני.

"סופר רציני! הלוואי שיהיו בכל העיר מרכזים קהילתיים כמו ביפו. אני נמצא בבית ספר ישן משנת טיח"א שנראה חיצונית מוזנח. תבקר במרכזים הקהילתיים ביפו ותבין על מה אני מדבר".

ביפו יש בעיות אחרות, למשל פשיעה. רק לפני שבועיים היה שם רצח על כבוד המשפחה.

"במשך שנים העיר הייתה מוזנחת והיא אמנם לא מקופחת בתקציב היום, אבל צריך להשקיע עוד כדי לאזן את הפערים. מצד שני, כבן הקהילה הערבית וכמנהיג בה אני אומר שגם אנחנו צריכים לעשות בדק בית. כשאני הולך למנהל בית ספר יסודי והוא אומר לי שאימא שלחה לאספת הורים את הילדה בכיתה ו' כמייפה כוחה של אחותה בכיתה ב', אז מה משנה מיליון אחד או יותר. לא כל דבר זה הממסד למרות שהרבה מהאשמה עליו".

מה התפקיד הבא?

"במועצת תלמידים אמרו לי 'אתה עוד תהיה בכנסת', אבל אני רואה מה קורה בכנסת וזה לא עושה לי חשק. הפוליטיקה הפכה לקללה, אין בה הרבה כבוד או עשייה. כיו"ר ועד שכונה הרגשתי שאני משפיע על הקהילה שלי יותר מחבר כנסת, אבל אם מחר אגיע למסקנה שאשפיע יותר אם אגיע לכנסת, או בתפקיד אחר כמו מנכ"ל עמותה, זה מה שאעשה. בינתיים כולי כאן".

יש לך כאן במשרד את הספר של נתניהו. נהנית לקרוא אותו?

"היו ספרים שאהבתי יותר. בנלסון מנדלה מצאתי יותר השראה, אבל אני אוהב לקרוא אנשים שונים ממני כדי להבין מה מניע אותם".