"סדרת פטל" יקדיש את גיליונו הראשון לילדות תל אביבית

כתב עת ספרותי חדש, "סדרת פטל", יפרסם בגיליונו הראשון אנתולוגיה של סיפורים תל אביביים. בינתיים הוא מבקש את עזרתכם בקמפיין הדסטארט

אביבית משמרי בילדותה ואמה
אביבית משמרי בילדותה ואמה
3 ביוני 2015

מימון המונים הפך בשנים האחרונות לצינור החמצן של פרויקטים תרבותיים שאחרת לא היו יוצאים לפועל. עכשיו מצטרף לרשימת מגייסי המימון כתב עת חדש ומציע לקוראים לקנות מראש גיליון סיפורי פרוזה המבוססים על זיכרונות ילדות אמיתיים. כתב העת "סדרת פטל – סיפורים שהיו" יעסוק בכל גיליון בנושא שונה ויביא סיפורים שייכתבו במיוחד עבורו. נושא הגיליון הראשון הוא זיכרונות ילדות מתל אביב.

קראו עוד על ילדות תל אביבית: פרויקט מיוחד

הסופרת אביבית משמרי יזמה את הפרויקט עם מירי שחם, מפתחת תוכן קהילתי. השתיים, אגב, מעולם לא נפגשו. "פעם בשביל להקים כתב עת ספרותי היית צריכה לשבת באיזה קפה, לשתות ברנדי מדיצינל, להיפגש עם סופרים ושהם ישלחו אלייך ידיים. עכשיו הכל מתקתק ברשת", אומרת משמרי. הדרישה היחידה שקיבלו הכותבים – בהם לאה איני, שולמית אפפל, גלית דיסטל אטבריאן ואיתן גלס – הייתה להעלות על הכתב זיכרון אמיתי.

"מפעלים תרבותיים אדירים צומחים דרך הדסטארט". אביבית משמרי (צילום: ראומה חיות)
"מפעלים תרבותיים אדירים צומחים דרך הדסטארט". אביבית משמרי (צילום: ראומה חיות)

"רצינו ליצור אנתולוגיה של סיפורים תל אביביים, אבל שהכותבים יכתבו על משהו מתוך החיים שלהם. הגבלנו אותם וביקשנו שיכתבו לנו סיפור מעשה שהיה, וההגבלה הזאת הייתה מצוינת כי קיבלנו נתח עסיסי: מאורע מכונן, ביקור משפחתי, קיץ משנה חיים. לא רצינו רק זיכרונות ילדות של אנשים שגדלו בין גורדון ופרישמן ליד הים: לאה איני כתבה על שכונת שפירא, אני כתבתי על פלורנטין, דקלה קידר כתבה על ילדה ממושב שבאה לביקור בעיר. הכותבים אפילו חשפו סודות משלהם, שנחשפים באמת רק כשמישהו מבקש ממך לספר, פיסות מעולות של פרוזה".

את הגיליונות הן מתכוונות למכור רק במכירה מוקדמת ולא דרך חנויות הספרים, כדי להימנע מהעלויות ומהצורך לתפעל מנגנון שלם. "זאת הדרך להפעיל פרויקט שמעניין אותנו ושאנחנו חושבות שיהיה לו ביקוש, בלי להשקיע את מה שאין לנו", היא אומרת. "מפעלים תרבותיים אדירים צומחים פה דרך ההדסטארט. אני מקווה שגם לנו זה יעבוד".

הסופרת דקלה קידר, אחת המשתתפות בגיליון, אומרת: "זיכרונות ילדות של מבוגרים תמיד ריתקו אותי. נדמה לי שיש בכולם סוג של תאונה חזיתית בין עולמם של ילדים לעולמם של מבוגרים, רגע כזה שזוכרים ממנו דווקא פרטים לא שגרתיים, ואולי גם בגלל קשה מאוד להמציא סיפורים כאלו. הסיפור שלי מתאר התנגשות מבעיתה כזו שאירעה ביום אחד בחיי הילדה בת ה־9 שהייתי, וליוותה אותי מאז כילדה, כמתבגרת וגם כעת כאימא. בחירת העורכות בזירת ההתרחשות התל אביבית, בהתחשב בכך שיש לא מעט כותבים שאינם תל אביבים אורגינל, מבטיחה לדעתי נקודת התבוננות מגוונת ומקורית".