רגל פה, רגל שם: האם צוק איתן מסכן את הסטטוס קוו ביפו?
עם אזעקות ויירוטים מעל הראש, קריאות לחרם, ירידה בפעילות בבתי עסק והפגנות תמיכה בתושבי עזה, היפואים נמצאים בין הפטיש והסדן. האם הסטטוס קוו בסכנה?
״אין כמו יפו בלילות״, מכריז שירם של התרנגולים, שממשיך ומתאר ברומנטיות את ה״נוף״ בעיר, הכולל חתיכות ״עם שפתיים צבע דם״ ועם ״זאת ממול פצצה״. בחירת המילים של התרנגולים נדמית כאקטואלית במיוחד, גם אם לא לכך התכוון המשורר. מרקמו של הדו קיום היהודי־ערבי בעיר עומד למבחן נוסף בצל מבצע צוק איתן, אשר גרורותיו הפוליטיות, החברתיות והכלכליות מורגשות בכל הארץ ולא פסחו גם על יפו. אמנם, הגילוי בדבר הירצחו של הנער מוחמד אבו חדיר משועפט עבר בתחילה בשתיקה יחסית מצד ערביי השכונה, אך עם פרוץ מבצע צוק איתן החלו לבקוע קולות משני עברי המתרס, אשר מערערים על הסטטוס קוו שנשמר מאז מהומות אוקטובר 2000.
לצד ניסיון לשמר את דרך החיים הרגילה, קשה לתושבי האזור להישאר אדישים אל מול המאורעות האחרונים. המבצע בעזה נותן אותותיו גם על העיר שידעה עד היום שקט, אך בשבועיים האחרונים חוותה לא מעט פעולות אלימות מצד תושביה הערבים. "ערביי יפו חיים במובן מסוים בין הפטיש לסדן – הם מזדהים עם האזרחים בעזה ואי אפשר להאשים אותם, הם ניזונים מתקשורת ישירה בערבית וממראות מאוד קשים, ומצד שני, כמו כל האזרחים כאן, גם הם מתמודדים עם אזעקות וטילים", מסבירה חברת הכנסת לשעבר נדיה חילו, המתגוררת ביפו.
זה התחיל כשקבוצה של נערים הגיעו לשכונת יפו ג׳, שרק לפני כמה חודשים עברה מתיחת פנים על ידי עיריית תל אביב, עקרו את העצים החדשים שנשתלו בה, שתלו אותם מחדש ממול בפרדס דקא, אזור מגורים של ערביי העיר, והשחיתו חלקים נוספים בשכונה תוך קריאות נגד יהודים. ״פחדנו. ממש פחדנו. חבורה של נערים הגיעה לכאן בלילה והתחילה לעקור את כל העצים בשכונה ולקרוא קריאות בערבית, קראנו להם מהמרפסות וביקשנו שיפסיקו אך לא היה עם מי לדבר. התקשרנו למשטרה והיא מיד הגיעה למקום״, מספרת אחת מתושבות השכונה. לא היה מדובר במקרה בודד: עוד באותו שבוע הושחתה הדלת של גלי צה״ל בעיר ונשפך עליה צבע אדום. האשמות הועלו נגד התושבים הערבים בגין השחתת בית כנסת רבי מאיר בעל הנס ובשל קריאות צהלה עם על נפילות טילים בשטח ישראל ועל נפילת חיילי צה״ל, ומנגד רבים מבין בעלי העסקים הערבים מתלוננים על ירידה ניכרת במספר הלקוחות היהודים. עם זאת, רחובות יפו עדיין לא נתקלו במראות שנראו ברחובות ירושלים וחיפה, שם ההתנגדות הפעילה מצד הערבים וגילויי האלימות מן הצד היהודי הפכו לעניינים שבשגרה.
ביום שני שעבר הגיעו כ־500 מפגינים מהפלגים השונים של התנועה האסלאמית, רובם תושבי יפו, לגן השניים בעיר, מצוידים בשלטי תמיכה בחמאס, דגלי פלסטין. הם קראו קריאות מחאה כמו ״השאהיד הוא חביב העם״ ו״ביבי הוא פחדן״. כמו במקומות אחרים בארץ, ההפגנות נתקלו בהפגנות נגד ובמחסומים משטרתיים. "הייתי בהפגנות בצד הישראלי. לא מעט מהמפגינים היו לא מיפו ובאו רק כדי לחמם את האווירה״, אומר איתי גרנק, מנכ״ל זהות, איגוד המרכזים לזהות יהודית ומוסיף: ״כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אבל להיות ביפו עם דגלי פלסטין, אש״ף וחמאס ולהגיד שצה״ל מבצע רצח? אין לזה מקום במרחב הציבורי, בייחוד כשצה״ל יוצא למלחמה צודקת והוגנת כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. יש קיצוניים משני הצדדים ותפקיד המשטרה לטפל בזה – דבר שלצערי לא קורה כרגע, עובדה שהם אישרו את ההפגנה הזאת". כאשר הוא נשאל על גילויי האלימות האחרונים, טוען גרנק: "יש גם ונדליזם שחוגג, שאני לא רוצה לפרט לגביו". לאחר דממה קצרה הוא פולט: "רק אגיד שאין ונדליזם מהצד היהודי".
יו״ר התנועה האסלאמית של הפלג הדרומי, וואל מחמיד, מתייחס לאירועים בעיר ומגיב: ״אני לא רוצה להגיב לאירועים הנקודתיים הללו עם דוגמאות לאירועים שננקטו בעבר נגד הקהילה הערבית ביפו כמו ניפוץ קברים, שרפת דלת מסגד, זריקת ראש חזיר למסגד חסן בק והתיישבות המתנחלים מחברון כאן ביפו. ביפו אף פעם לא היו בעיות ביחסים בין יהודים וערבים, ואם יש דברים מהסוג הזה מדובר באירועים חריגים. כמובן שישנם חמומי מוח, ומצד שני אלה יכולים להיות מעשי קונדס שמגיעים מצד ילדים, בלי שעומד מאחוריהם שום מוח עוין. כקהילה אנחנו שומרים על פרופיל נמוך. אין לנו עניין לעורר פרובוקציות בינינו לבין שכנינו היהודים. אנחנו חיים כאן בדו קיום, ולדעתי אנחנו הדוגמה הכי טובה של חברה שחיה בדו קיום עם יהודים על פני כל מקום אחר בארץ. אנחנו רוצים להמשיך בקו הזה וזה חשוב לנו. לפעמים השד העדתי יוצא מהבקבוק בתקופת מחאה, ואני מצר על כל הצעדים האלימים שננקטו כנגד יהודים השבוע״.
המשטרה, שמודעת לרגישות המוגברת בעיר, מקפידה להישאר עם היד על הדופק ולהקפיד על דיאלוג שוטף עם הקהילה הערבית ביפו: ״המשטרה מכבדת את רצון הציבור להביע את מחאתו ומאפשרת זאת במגבלות של שמירת החוק והשמירה על הסדר הציבורי. מפקד מרחב יפתח נצ"מ דוד גז פועל בשגרה ובמיוחד בתקופה האחרונה לקיים הידברות עניינית ורצינית עם הנהגות האוכלוסייה ביפו, הערבית והיהודית. הידברות זו הוכיחה את עצמה עד כה בשמירה על הסדר הציבורי ובקיום חיי שגרה תקינים ביפו. משטרת מרחב יפתח מבצעת פעילות רחבה כנגד גורמים עבריינים פורעי חוק אשר מבקשים לפגוע במרקם החיים, ועם אלו ננקוט יד קשה וימוצה עמם הדין״.
אף שהאורות הצבעוניים של שוק הפשפשים משדרים, לכאורה, עסקים כרגיל, בעיר מצטיירת תמונה עגומה. בעלי עסקים מקומיים מדווחים על ירידה של בין 30 ל־50 אחוז בכמות העסקאות שנעשות, כאשר הקבוצה שמדירה את רגליה באופן המובהק ביותר מסתמנת כיהודים שאינם תושבי יפו, שמצביעים ברגליים. "ברמה המקומית אנחנו רואים הידלדלות מיידית ופגיעה בתנועה היומיומית של הציבור היהודי שמגיע ליפו. חבר שיש לו מסעדה אמר שההכנסות שלו ירדו ב־90 אחוז", אומרת חילו ומוסיפה: "מי שמגיע ליפו בשבת רגיל לראות תורים ארוכים בכל אחד מבתי העסק, ומי שהגיע בשבתות האחרונות בטח הבחין שאין תנועה ואין אנשים. התופעה הזו מאוד מדאיגה אותי באופן אישי, והיא חמורה כי היא מצביעה על הסלמה כללית ביחסי ערבים יהודים". השייח' סולימאן סאטל מחזק את דבריה של חילו: "תמיד כשיש רצח או מלחמה היהודים כביכול מענישים את הערבים ביפו ולא באים. יש אנשים כמו ליברמן שאומרים לא לקנות מערבים, וזה גם רץ בפייסבוק, ואין מה לעשות נגד זה – זה משפיע".
סתיו גרשטל, סטודנטית באוניברסיטת תל אביב המתגוררת ביפו, מתארת גם היא עיר דוממת: ״אפשר לראות את ההשפעות – רחוב יפת שבדרך כלל שוקק חיים ועמוס נותר די שקט ומתנהל בעצלתיים. בשבוע שעבר הלכתי עם החבר לאכול בראוף את אתינה, מסעדת דגים ביפו. הזקן והים שנמצאת ממש ליד הייתה עדיין מלאה, אולי בגלל שהם שיפצו לאחרונה ולבשו צביון פחות אוריינטלי, יותר 'יהודי'. חשבנו שבאתינה סגור, אבל המסעדה פשוט הייתה ריקה לגמרי. מאוד שמחו לקבל אותנו, אבל כל הסיטואציה הייתה סוריאליסטית – ברקע רצו חדשות בערבית עם צילומי הזוועות, עד שמישהו מהצוות התעשת והעביר למשהו אסקפיסטי יותר". "המצב לא טוב, יש ירידה חזקה מאוד. לדעתי זה בכל הארץ ולא רק אצלי", הסכים אחד מבעלי אותה מסעדה, ראוף סלאמה. "מה נעשה, זו מלחמה. 80 אלף מגויסים למילואים, תחבר את ההורים שלהם והמשפחות, ולמי יש חשק לצאת. המלחמה הזו מיותרת, והמצב מאוד קשה״. גם במסעדה הסמוכה הזקן והים המצב לא מזהיר, כפי שסיפר יונס עלי: "יש ירידה של 75 אחוז בכמות האנשים שמגיעה אלינו. אנשים מפחדים לצאת. גם תל אביב ריקה. לך לבן יהודה, לך לדיזנגוף, ותראה שריק. אנשים נסעו לחוץ לארץ או לאילת, לא יודע איפה הם, אבל אצלנו אין אנשים. ביולי־אוגוסט אנחנו רגילים להיות מפוצצים, ובגלל במצב עכשיו אין כלום".
חילו מוסיפה ומבקרת את העליהום שספגה הקהילה הערבית ברשתות החברתיות מקרב יהודים ישראלים, ורואה את המקור להסתה הזו בצמרת ההנהגה הישראלית: "כולנו עדים להסתה הפרועה ברשתות החברתיות, להחרמה הכלכלית ולהענשה קולקטיבית. עצוב שאת הקריאות האלה מובילים שרים מתוך הממשלה, ללא תגובה הולמת מצד הממשלה ומצד אנשי ציבור מרכזיים. יפו תמיד הצטיינה כפלטפורמה של חיים משותפים ומצער אותי מאוד שהפלטפורמה הזו נפגעה. אני מקווה שהחיים יחזרו מהר מאוד למסלולם והציבור לא ייענה לכל גל ההסתה שמתרחש בימים האלה, שיש לו גם ביטוי כלכלי". כחלק מגל ההסתה הופץ ברשת סרטון המתעד, לכאורה, קטטה אלימה באבולעפיה, אך למעשה הסרטון צולם באוסטרליה, ומשפחת אבולעפיה מאיימת בתביעה על מפרסמו. וליד אבולעפיה בתגובה: "אני שמח לבשר כי ביפו נשמר דו קיום בצורה מופתית. ביפו, כמו בכל מדינת ישראל, קיימת האטה כלכלית. כולנו תקווה שהשקט יחזור לאזורנו ויביא איתו שלום".
גרנק לעומתו טוען כי אינו יודע אם העסקים הערבים ביפו רואים פחות לקוחות: "מבחינתי אין הבדל קנייה אצל יהודי או אצל ערבי, זאת פרנסה של אנשים. אם יש כאלה שקונים פחות זאת בעיה שלהם, אבל אין מה לעשות – זאת אחת הנגזרות של הרגש הלאומי. אני לא חושב שזה הדבר הנכון לעשות ואנחנו משתדלים לחיות בדו קיום ביפו״. יתרה מכך, לדידו ״דווקא בעת הזאת צריך לחזק את הנאמנות של הציבור הערבי כלפי מדינת ישראל. ברוך השם, ערביי יפו מתפרנסים היטב מיהודים. במהומות אוקטובר 2000 הכלכלה היפואית ספגה מכה קשה ואין לאף אחד רצון לחזור למצב הזה".
על אף האירועים הקשים ברצועה, התגברות השיח האנטי־ערבי ברשתות החברתיות והמאורעות האלימים כנגד האוכלוסייה הערבית בירושלים ובחיפה, היהודים והערבים ביפו עדיין ממשיכים לשמור על יחסי שכנות טובים. חילו טוענת כי על המקרים האלימים אחראים תושבי חוץ: ״גם באירועי אוקטובר הרחוב געש והיו גלים קשים של תופעות אלימות גם כנגד ערבים וגם כנגד יהודים ביפו, אבל אלה לא היו התושבים המקומיים. אני מקווה שהמרקם הזה יישמר, כי עד עכשיו הוא נשמר מצוין״. אולי זו הקרבה לתל אביב שמשפיעה עליה לטובה, אולי האוכלוסייה החדשה שהיגרה לעיר בשנים האחרונות או אולי דווקא ההנהגה המקומית שדואגת לקיים דו שיח תמידי עם התושבים, אבל ביפו נראה שעלו על הנוסחה לשכנות משותפת. נקווה שהתרנגולים טעו כששרו ״ככה זה בעולם, אין אמון בבני אדם״, כי ביפו נראה שהאמון עדיין נשמר.