מדוע דייגי תל אביב-יפו זועמים על תפיסת דגיגי בורי בירקון?

מה הדיבורי? נחל הירקון הוא אחד מערוצי החמצן של התל אביבים. אלה שרצים לידו, אלה שסתם נהנים להסתכל עליו בטיול עם הכלב, וגם הדייגים, שמסתמכים על הדגים שיגדלו בנחל ויזרמו לבסוף אל הים. אלא שיש גם מי שמנסה לתפוס את המקום שלהם בתור – בשנים האחרונות הלכה והתעצמה נוכחותם של דייגים התופסים את דגיגי הבורי שעוברים בירקון, ועושים זאת כשהם עוד זעירים, במטרה לקחת אותם לבריכות גידול. כך נמנעת יציאתם של דגי הבורי כשהם גדולים ובשלים אל הים, ונמנעת מהדייגים האפשרות להתפרנס.

מחזור הרבייה של הבורי מתחיל אמנם בים, אך בזמן סערות החורף הם עולים במעלה הנחלים, נגד הזרם של השיטפון, במטרה למצוא שם סביבה מוגנת להתפתחות. "עד שהבורי לא מגיע לבגרות ולמהירות הנדרשת, הוא לא יוצא אל הים", מסביר עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע. לדבריו, תפיסת דגיגי הבורי בירקון מסכנת לא רק את פרנסת הדייגים אלא גם את הדגה עצמה. "ניצול של דגי בורי צעירים דורשת בקרה, אחרת הדגה המקומית תיעלם", הוא אומר. "זה לא קורה היום, לפי מה שידוע לי, ואם זה יימשך – בסוף לא ישארו דגים".

>> המדריך המלא לבעלי החיים התל אביביים 

אבו עטא הוא דייג תל אביבי עם עשרות שנות ניסיון מאחוריו, ואף שהוא מסכים שהתופעה לא התחילה היום, הוא טוען שעם השנים היא התעצמה. "הדגיגים אמורים לגדול בירקון לפני שהם מתחילים לצאת בכמויות אל הים. פעם, לפני עשר שנים, היינו מחכים לזה ומתפרנסים מזה יפה מאוד. מאז כל שנה הבורי הולך ונעלם". הדייגים טוענים כי הדיג בירקון נעשה באישור, ומכאן זעמם: בעוד לדייגים "רגילים" אסור לדוג את הבורי בירקון, אלה העושים זאת כדי לקחת את הדגיגים לבריכות גידול – שאינן מתאימות בהכרח לבורי – עושים זאת באישור משרד החקלאות. "זה לוקח את המקצוע מהדייגים, ובסוף לא יישאר בורי בים", אומר איברהים סורי, גם הוא דייג תל אביבי ותיק.

דייג, אוהב דגים. אז למה הוא דג אותם? דייג בחופי תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

עם פנייתנו הדגישו בפנינו באיגוד מגדלי הדגים כי הפעילות נעשית לאורך תקופה קצרה בחורף, רק בימי סערה, באישור וברישיון משרד החקלאות ותוך הקפדה על הכמויות והמועדים המואשרים. עוד אמרו באיגוד כי "מדובר בכמות שנתית של 6־8 מיליון דגיגים, כמות שאין לה כל השפעה על מספר דגי הבורי בים. אם אכן ישנה הפחתה בכמות, הרי שהיא תוצאה של תפיסת דגיגים במצרים, שהיקפה גדול בהרבה".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "בניגוד לנאמר, כיוון שמדובר במים מתוקים, אשר אינם מאפשרים לדגים להתרבות, תפיסת הדגיגים נעשית על ידי דייגים המתמחים בכך ובאזורים מצומצמים המוגדרים מראש. לראיה, לאורך השנים נתפסת כמות דומה של דגיגים, ולא נראה שיש שינויים בכמותם בים, דבר המצביע על יציבות המערכת בכל הנוגע לריבוי דגים ממשפחה זו. יתר על כן, יצוין כי מספר האזורים המותרים לדיג צומצם בשנים האחרונות. במקביל, ומתוך דאגה לשמירה על המשאב הטבעי המתחדש וכדי להתאים את הדגים לתנאי הגידול במשק החקלאי, משרד החקלאות פועל ומעודד ייצור של דגיגים במכוני רבייה יבשתיים. אנו מעריכים כי בתוך שנים מעטות ייפתרו החסמים לייצור מיליוני דגיגים הנחוצים לענף ובמקביל תיפסק התפיסה של הדגיגים בטבע".