הטרמפיסט צלל לפוליטיקה היפואית למשך שבוע וחזר עם מיגרנה

ג'נטריפיקטורים נגד ג'נטרפיקציה ונשף היציאה לחברה של אסף הראל: שבוע בתוככי הפוליטיקה היפואית גרם לטרמפיסט להעריך מחדש את קו 18 בכיוון צפון

אסף הראל, אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)
אסף הראל, אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)
17 באוקטובר 2018

שיק רדיקלי: השעה היא 20:00, ובמעלה הוושט עוד עולים ומתערבלים מיצי השווארמה שנזללה בהיסח הדעת בשדרות ירושלים. יעד ההסתננות הוא חוג בית של רשימת יאפא שתי ("יפו שלי", בניב ערבי יפואי), המזוהה יותר עם מפלגת בל"ד ובכך משמשת כאלטרנטיבה היפואית לסניף המקומי של חד"ש. חוג הבית מתקיים בביתם המסוגנן של זוג יהודים חביבים המתגוררים בעג'מי, ומרבית האורחים הם יהודים מהשכונה גם כן. נציגי יאפא בסלון הם עבד אבו שחאדה, צעיר חדור מוטיבציה ומתפלמס של כבוד ב"לונדון את קירשנבאום", וליסה חנניה, הייטקיסטית ויועצת פוליטית ששמה לעצמה למטרה להיות האישה הערבייה הראשונה במועצת העיר. נוכח גם סמי אבו שחאדה, חבר מועצת העיר לשעבר מטעם רשימת יאפא, שיודע לעשות אקטיביזם אינטלקטואלי עם פאסון.

>> המתמודדים לראשות העיר עונים על כל השאלות הקשות 

המציאות היפואית רוויה בסתירות, וחוג הבית לא נדרש להתמהמה עד שלבש את צורתן. הנציגים משוחחים על שמירת צביון יפואי ומנסים להבליע ככל הניתן את הטענות כנגד הג'נטריפיקטורים (התושבים "החדשים", כונו היהודים בפי נציגי הרשימה), ואילו הג'נטריפיקטורים, שהזמינו את חוג הבית והשתכנעו זה מכבר בצדקתו של האוריינט, מהנהנים בהסכמה כמתחייב ברוח השיק הרדיקלי. לא ניתן להאשים אף אחד מהצדדים. למעשה אפשר שעדיף השעשוע הנ"ל מאשר בדלנות או סגרגרציה בין שני המחנות, בהנחה שג'נטריפיקציה היא אכן בלתי נמנעת.

אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)
אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)

חוג הבית של יאפא הציף מתח בין דורי העומד במרכז הפוליטיקה המוניציפלית בגזרה היפואית. חלק לא קטן מפעילי יאפא מגיעים ממשפחות תומכות חד"ש, ואילו הסיאוב והנמנום במפלגה הקומוניסטית, הדוגמה הכי קרובה שיש להם לפנקסי ההסתדרות של מפא"י, נמאסו כליל על הדור הצעיר. כמו כן, נראה שלעולם לא ישכחו לחד"שניקים את הריצה המשותפת ההיא עם הליכודניק אהרון מדואל במסגרת עיר לכולנו. יאפא שתי, אם כך, היא אלטרנטיבה לרשימה שלא ויתרה על ריצה יפואית למהדרין למועצה, ללא חבירה למועמד יהודי מתל אביב. הרומנטיקה יכולה גם לקומם: איחוד בין שתי הרשימות הערביות יכול היה לעורר את תושבי העיר המעורבת, שנוטים להישאר בבית ביום הבחירות.

אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)
אנחנו העיר ביפו (צילום: שירז גרינבאום)

באותו השבוע, גם הפעם בשכונת עג'מי, נערכה ההשקה היפואית של קמפיין אנחנו העיר בראשות אסף הראל. ההשקה הייתה בבחינת נשף יציאה לחברה, שבו אנשי חד"ש מציגים לאנשיהם את הכלה שהביאו הביתה מצפון לכיכר השעון. נאומו של הראל היה רק מתאבן שאחריו נאמו יו"ר המפלגה איימן עודה, חבר כנסת דב חנין ומוביל חד"ש ביפו עו"ד אמיר בדראן. כל הנ"ל התאמצו עד כדי זיעה להצדיק את החבירה למועמד יהודי, שיעמוד בראש הרשימה ויקבל גם את הנדוניה של מפלגה בעלת תשתית פעילים ותקציבים. ההימור הסביר ימקם דווקא את בדראן כנציג היפואי במועצה, בעוד שיאפא תלויה בהתגייסות יוצאת דופן של תושבי העיר. בדראן, שאפשר ויצטרך לקיים רוטציה עם שולה קשת, לא מספיק להם. כפי שאמר סמי אבו שחאדה בחוג הבית: "נניח שמחר, חס וחלילה, לאמיר בדראן תהיה תאונה. אז פתאום לא יהיה ערבי במועצת העיר?".