הייטרים, תנוחו: למה ברלין היא כן העיר הכי טובה בעולם?

לפני כשבוע פרסמנו טור תחת הכותרת: "הגיע הזמן להודות שברלין לא באמת מגניבה". ברלינאי אחד התעצבן, והחליט להשיב אש. למה זו לא בירת ההמבורגר ולמה התל אביבים בעצם מפחדים ממדשאות?

ברלוז' אהובתנו (צילום: shutterstock)
ברלוז' אהובתנו (צילום: shutterstock)
31 ביולי 2018

 

להפוך-על-הפוך-על-הפוך התל אביבי אין סוף. באים מי שמכנים עצמם נציגי "ההיפסטר התל אביבי המצוי", משווים בין הרמפלאץ לכיכר המרכזית של מודיעין, ומרמזים על סמטאות קוטי כאילו היו לקוחות מהספר "ברוז' עיר מתה" של רודנבך. בואו נשים דברים על דיוקים, ניפטר ממעטה הציניות שכנראה שומר עליכם שם בארץ מהלחות ונודה: ברלין היא עיר נדירה.

>> הגיע הזמן להודות שברלין לא באמת מגניבה

בהערכה נדמה כי כל תל אביבי שחוזר מברלין עם דעה אמיצה על בועת הקלאבים, חווה שם אחת משתי חוויות: או שקיבל בלוק לפנים מהברגהיין; או שחוסר הביטחון ההו-כה מיוחד שלו מנע ממנו בכלל לנסות להמתין בתור. האנשים מהסוג הראשון עדיפים, שכן על טעם ועל ריח אין להתווכח. אבל האנשים מהסוג השני הם חבר'ה שלא הבינו את הודו. או במקרה שלנו – לא הבינו את ברלין. אלה הסיבות שבשמן לא הבנתם:

המדשאות

יש משהו שלישראלים העסוקים תמידית בהגדרה עצמית דרך קריירה קשה להבין. לשבת בפארק לא אומר בהכרח שאתה בטלן ולקרוא ספר על ספסל לא אומר בהכרח שאתה סוטה. גם אם כן – מה הבעיה להיות בטלן וסוטה? כשהשיפוטיות נעלמת בים של שלושה מיליון וחצי אנשים, בטח ובטח בעיר בה אין ברנז'ה רכלנית, השמש כן נחמדה פתאום. הקסם של שקיעה ברבע לעשר בערב? אירופה.

המדשאות לאוהבי האופן-אייר בברלין (צילום: shutterstock)
המדשאות לאוהבי האופן-אייר בברלין (צילום: shutterstock)

גרפיטי

  1. אולי זה עניין של העדפה, אבל בגלל שלא קיבלתי אף הכוונה מספרון של ״לונלי פלאנט״, אני מעדיף להסתכל ברחוב על בחורות ובחורים ולא על גרפיטי. הכלב הברלינאי לא קבור בכתובות הקיר, ממש כמו שהכלב של שכונות דרום תל אביב לא קשור באותם סיורים מוזרים לילדי תגלית שמציצים בקירות המקושטים של פלורנטין בואכה נווה שאנן. כדי לראות אמנות בברלין, כנסו לטינדר ומצאו לכם איזה עאלק אמנ/ית ברלינאית. גודל הבדיחה על אמנות קונטמפוררית יתחזק ותבינו כמה הדור שלנו מטומטם, אבל לפחות תרוויחו שורת ספיד בחינם.
לא פחות מכוער מהגרפיטי אצלנו (צילום: shuttertstock)
לא פחות מכוער מהגרפיטי אצלנו (צילום: shuttertstock)
  1. בגדים יד שנייה

  2. הדבר המדהים בגויים של ברלין, זה שהם קמצני על שהצליחו להלביש על כך אידאולוגיה. לפחות בחלק המזרחי של העיר אין דיבור של כסף, וזה גם מה שיאפשר לכם לשבת בפארק עם בירה ב-80 סנט במקום לשבת בבית קפה ולשרוף 15 יורו. להיות קמצן זה לגיטימי פה, וזה נורא מרגש לראות את הגרמנים סופרים סנטים לטיפ. מה לעשות, חיוך לא עולה פה כל כך הרבה כסף.
בגדים בקילו (צילום: shutterstock)
בגדים בקילו (צילום: shutterstock)

בירת ההמבורגר? פחות

  1. האוכל פה לא משהו, כי מה לעשות, מדובר באשכנזים. ההתייחסות לעיר הזאת כבירת ההמבורגר? הקביעה הזאת מוכיחה שגם אותם תל אביבים חוששים לקלוט את הוויב הברלינאי לבד, ומעדיפים להסתמך על ״לונלי פלאנט״, או, רחמנא לנצלן, על סרטונים דביליים שנותנים המלצות גנריות. מי שמחפש המבורגר בברלין כלל לא קלט את המקום, שכן בעיר בה 110% מהאוכלוסייה שמאלנית, יש בערך 95% צמחוניים. רוצים לאכול טוב? לכו לפלאפל של נזאר ב-platz der luftbrücke; לחומוס של אזם ב-Sonnenallee 54; ולאוכל האסייתי ב-Brunnenstr 4. אם בכל זאת חפצה נפשכם בהמבורגר, לכו לשבוודינג (Gerichtstraße 60).

    ברלין בירת ההמבורגר. האמנם? (צילום: shutterstock)
    ברלין בירת ההמבורגר. האמנם? (צילום: shutterstock)

והווייבים, מה איתם?

אפילו בחורף, כשאין פארקים והשמיים באמת קודרים, יש פה וויב טוב. נכון, צריך לברוח מהשלג ומהקור המקפיא, אבל אין נחמה עוברית נחמדה יותר מתנורי החימום שהגויים מתקינים בבתים. ועם בואו האביב, כשהקאנל מפשיר, העיר הופכת להצגה אמיתית של בטלני-על וחובבי אוויר פתוח. בקיצור, וזה לא הדבר הכי יהודי להגיד, שחררו קצת.

הכותב הוא תל אביבי לשעבר, שמתגורר בברלין כיום