גילה גולדשטיין, זה לא טוב לעסק

לפני תשע שנים התחילה גילה לשבת בסטריטס שלנו. היא ישבה בחוץ, ליד הכניסה, שתתה קפה שחור ועישנה בשרשרת. תשע שנים בלי להחסיר אף לילה כמעט. גילה הייתה גילה – פרובוקטיבית, קולנית, תיאטרלית וכנה להחריד. לעתים רבה אפילו עם האנשים שאיתם הגיעה. היו אנשים שחשו אי נוחות לנוכח המתרחש ועברו מקום, היו כאלה שהתקרבו ורצו לצפות.

בכל פעם ששיחה הפכה לוויכוח, ויכוח הפך למריבה. בכל פעם שלקוח התלונן על הרעש או על הפרובוקציות היינו מבקשים מגילה להרגיע, להוריד קצת את הטון. גילה הייתה מביטה בנו במבט נבוך וילדותי ומצהירה: "אבל זו לא אני".

נפרדים מסוללת דרך. הלוויתה של גילה גולדשטיין, השבוע (צילום: נטע לאופר)

ואז היה מגיע הרגע בישיבות שלנו, בשיחות, בהתייעצויות, שהיה עולה המשפט: "גילה – זה לא טוב לעסק", וכולנו היינו משתתקים. כבעל עסק אתה הרי עסוק בחרדה תמידית, בצורך לרצות את כולם כל הזמן, משכנע את עצמך שמחר תדבר עם גילה, תסביר לה והיא תבין שהיא "לא טובה לעסק". היא הרי סיפרה לי איך עסק אחד כבר אמר לה את זה ואין לה איפה להיות, ואיך הסטריטס הפך להיות לה בית. אבל היא תבין.

היא תבין שיש אנשים שגרים בתל אביב בשכירות לא שפויה כדי להרגיש חלק מהעיר הפלורליסטית והמשוגעת הזאת, אבל אפילו הם עוברים מקום כשגילה מתיישבת. הם פתוחים לדבר על הכל, אבל בתנאי שמדברים בשקט. היא תבין שיש אנשים שהאמת מטרידה אותם.

(צילום: נטע לאופר)

(צילום: נטע לאופר)

וברגעים האלה, כשדיברנו, ראיתי אותה סוחפת, כועסת, נוזפת, רכה ואסירת תודה. ראיתי בעיניה שזה לא מובן מאליו שאנחנו מקבלים אותה והבנתי שאנחנו מפספסים את העיקר. הרי פתחנו בית קפה במרכז תל אביב שעובד בלילות וכתבנו על הגיר “What’s Your Ism”, שזה תכל'ס "מה הקטע שלך?", "לאן אתה משתייך?". בעצם הכרזנו בכך שאנחנו רוצים אותך, רוצים כל אחד שיש לעיר הזאת להציע. אז לא רק שגילה "טובה לעסק", היא מהות העסק. השנים עברו, הסדרות נכתבו, ופתאום קהילה שלמה פרחה אצלנו בלילות.

גילה, לימדת אותנו פרק חשוב בהבנה שהדבר הנכון לא תמיד נוח לכולם: אנחנו יודעים כמה פעמים אמרו לך שהדרך שלך לא נכונה, שהרוח הליצנית והאופטימיות שלך הסתירו וחיפו על חיים קשים ולעתים משפילים. ככה זה כשאת סוללת דרך, כשאת חיה את האמת שלך לתומה ללא שנייה של התנצלות.

אבל גילה, אנחנו גם יודעים שזכית לראות פירות לפני מותך. בשנים האחרונות אלו שפעם ביקשו להתרחק ממקום מושבך, פתאום ביקשו להתקרב. אנו גאים שזה קרה לנגד עינינו. אנו שמחים שבחרת בנו. תודה.

"זה מי שאני!" (צילום: נטע לאופר)