אהובתי שלי תכולת עיניים

היית מלאך עוקצנית, דרמה קווין אגדית, נשמה טהורה ומעושנת בו זמנית, חברת אמת מהסוג שנדיר למצוא סתם ככה בין האופן ספייס למסדרון – בטח בשלב מפוכח כל כך בחיים ולמוד אכזבות אנוש. זכיתי להיות חברה שלך בסך הכל שלוש שנים מינוס קצת, אבל בזכותך הן הפכו הרבה יותר יפות, חריפות ומוטרפות.

היית סוערת ומסעירה, הוריקן צלול עיניים, יפה מבחוץ ומבפנים, אמנית של מילים, חדה ושנונה, טובת לב, נטולת מאמץ, מחוספסת ורגישה עד כאב. היית איתי בגבוהים ובנמוכים, כשנשבר לי הלב וגם איברים אחרים. הראש עדיין מתקשה להדביק את הקצב ולגשר על מה שהלב כבר כואב – על כך שלא נצעד יותר באלנבי שתויות, שלא נתחפר בשטויות ובעניינים שהם ביג באותה מידת רצינות. שיותר לא אוכל לשנורר ממך סיגריה, שלא תשאלי אותי יותר אם השמנת ושלא אוכל לצעוק עלייך יותר שתסתמי כי את הכי וואו שיש.

כל אבן בעיר, כל שבר זכוכית, כל בדל סיגריה על המדרכה; הכל מזכיר לי אותך ומציף את העיניים הכחולות, הגדולות והיפות שלך. איפה שלא תהיי, תמיד תהיה סביבך עננה סמיכה של אהבה. מקווה שידאגו לך שם למעלה לאספקה שוטפת של ג'ין וסודה ובמבה וגולואז אדום והמיטב של הסמית'ס. נהגנו לכנות זו את זו “אשתי״, וכמו בכל זוגיות ממוסדת, אפילו שבמקרה הזה היא הייתה אפלטונית, אהבתי אותך עד שהמוות הפריד בינינו. מבטיחה שלא אפסיק גם עכשיו.