האישה שהיא הפנים של תעשיית הכלבים הקטנים מגיבה לטענות נגדה
דולב סאלם סוחרת בכלבים גזעיים וזעירים. היא לא מתביישת בזה, להיפך - מבחינתה היא עושה כל שביכולתה כדי לעזור לבעלי החיים וניכר שכוונותיה טובות. אלא שהתמונה מורכבת הרבה יותר
עם יותר מ-100,000 אנשים שעוקבים אחרי העמוד הפעיל שלה, דולב סאלם היא אשת עסקים ממולחת והפנים של תעשיית הכלבים הזעירים בישראל. פומרניאן, שיצו וסוגים נוספים של כלבלבים נמכרים על ידה בעשרות אלפי שקלים. אבל לצד ההצלחה המוכחת שבאה לידי ביטוי במכירת כלבים לעשרות סלבס בתשע השנים האחרונות והופעה בכל כתבה טלוויזיונית שקשורה לתופעת הכלבים הזעירים, מגיעה גם ביקורת. "הקונים שלך מתייחסים לכלבים כאילו מדובר בבובות למכירה. אם היה אכפת לך מחיות באמת היית מוצאת לך עבודה נורמלית ולא כזו שגורמת סבל לבעלי חיים. יש מיליון כלבים שממיתים אותם בכל יום כי אין להם בית" – זו רק דוגמה אחת לתגובות בעמוד הפייסבוק של דולב. "כל כלב שנקנה גורם למוות של כלב בכלבייה", קובעת עמותת תנו לחיות לחיות. אבל לדולב זה לא מפריע. "אנשים צרי עין. אם אני לא אמכור יהיו אנשים אחרים שיעשו את זה. אני תורמת לעמותות ודואגת לימיי אימוץ. המצפון שלי שקט", היא אומרת.
איך הכל התחיל?
"מאז שאני קטנה חלמתי שיהיה לי כלב מסוג פומרניאן. פעם הייתי עם אמא שלי וראיתי מישהי עם כלב מהסוג הזה. עזבתי את היד שלה ושיגעתי את האישה עד שאמא שלי צעקה עליי 'די!'. לאנשים אחרים בגיל ההתבגרות יש חלומות כמו רישיון או מקצוע כלשהו שהם שואפים אליו. החלום שלי היה שיהיה לי כלב מהסוג הזה. לפני תשע שנים הבאתי את הכלבה שלי, איימי המפורסמת. אייל גולן הוא חבר טוב של המשפחה שלנו והוא רצה גם. בעקבותיו הגיעו גם נטלי דדון, רון שובל, ליאור נרקיס, מייקל לואיס ועוד רשימה ארוכה. וככה זה עבר מפה לאוזן".
לפני זה בכלל עבדת בבנק.
"אחרי שהדברים התגלגלו, עזבתי את העבודה שלי כעובדת בנק ופתחתי עסק עצמאי. אחרי עבודה קשה, ברוך ה' אני מספר אחת. אנשים מחכים חודשים על חודשים כדי לקנות כלב. היום יש לי שלוש כלבות: איימי, פנדי ומיקה הנסיכות שלי. אני אוהבת כלבים, תמיד אהבתי כלבים וזה הסוג המועדף עליי. אני נותנת את הנשמה שלי לזה".
איך בעצם הכלבים האלה מגיעים לארץ? זה ממש ייבוא, לא?
"המשפחה של הספקית שלי נמצאת במוסקבה. היא מביאה את האמא כשהיא בהיריון והאמא ממליטה פה בארץ. היא מגדלת את הגורים כשהם בצמוד לאמא שלהם, כי אסור לנתק את הגור מיד ואז האמא חוזרת לארץ. אחרי שהגור מוכן ואחרי שהוא עובר בדיקת וטרינר אני לוקחת אתו למשפחה החדשה. בדרך כלל זה גורם, אבל יש אנשים שקונים ולפעמים קשה להם. הלקוחות שלי יודעים שאני עוזרת להם מכל הלב".
מחיר של כלב יכול להגיע ל-20,000 ש"ח. איך היית מגדירה את סוג האנשים שמוכנים לשלם על כלב מחיר כזה?
"אני מזהה מי באמת רוצה לתת לכלב בית אוהב ומי סתם רוצה להתייחס אליו כמו לבובה בשביל לצלם לאינסטגרם. אני לא מוכרת לכל אחד. אם למשל אני רואה משפחה יותר מדי צעקנית, אין מצב שאני אמכור להם. אחרי תשע שנים של ניסיון אני רואה את הבן אדם, מדברת איתו ויודעת בדיוק איזה סוג של בן אדם הוא ואם הוא מתאים לגדל כלב. הכלבים צריכים הרבה תשומת לב ואהבה ואם הם לא יקבלו את זה – אני לא מוכנה. אני יכולה להגיד שלרוב מדובר במשפחות עם ילדים. ילדים חווים כל מיני בעיות ויש לילדים כל מיני קשיים והמון הורים רואים בזה פתרון".
אבל בשביל לעזור עם קשיים אצל ילדים, יש גם כלבים "גדולים" או פשוט כלבים לא גזעיים.
"אנשים מעדיפים בבית כלב קטן. לא לכולם יש חצר בבית. יש אנשים שמאמצים ואחר כך מגיעים אליי. היו ל כלבים מעורבים כשהייתי קטנה. אני פעילה ב'תנו לחיות לחיות' כבר הרבה מאוד זמן".
סאלם מציירת תמונה ורודה מאוד ביחס לעבודה שלה, וגם כשהיא מופיעה בתקשורת ובתוכניות טלוויזיה כמעט ולא מופנות כלפיה שאלות עם נימה ביקורתית. עם תיאורים כמו "ננסי זכר בצבע לבן שמגיע עד קילו וחצי בלבד" ו"מלטז רוסי ננסי, היפואלרגני ללא נשירת שיער וללא ריח", שמזכירים יותר מוצרים בסופר פארם מאשר יצורים חיים, קשה להבין איך זה לא קרה. אולי זו המתיקות של הכלבים שמהפנטת, אולי האישיות הכובשת של סאלם והצורה שבה היא מדברת על האהבה שלה לכלבים ועל כמה היא תורמת להם. כך או כך, הדמות המורכבת שסאלם מציירת מאפילה על העובדה שכל כלבה שהיא מביאה לארץ וכל גור כלבים גזעי שהיא מוכרת בא על חשבון עוד כלב לא גזעי שמומת לאחר שלא נמצא לו בית.
את מכירה את הטענות נגדך. יש מי שתומך בך ויש מי שטוען שזה לא מוסרי בשום צורה לסחור בכלבים. את מצליחה להבין למה אנשים אומרים את זה?
"בטח שאני מבינה. ליבי עם העמותות שדואגת לכלבים שאין להם בית, אני עובדת איתם. בתור ילדה קטנה הייתי הולכת ועוזרת לעמותות האלה. אני דואגת לימי אימוץ, אני מאמצת חתולים בעצמי בנוסף ל-3 הכלבות שלי. אבל איתי או בלעדיי יש אנשים שמוכרים כלבים. אני מוצאת להם בתים טובים ואני מגדלת אותם בהכי אהבה. אני חווה המון צרות עין, המון לכלוכים. אם הייתי מתרגשת מכל אחד שאומר שטויות הייתי משתגעת. פעם הייתי לוקחת ללב, הייתי בוכה, אבל אין חכם כבעל ניסיון. השתפשפתי. אנשים היו יוצאים עליי על זה שמדובר בסחר בכלבים, אבל אני תורמת סכומים מאוד מאוד גדולים למען בעלי החיים. בעלי החיים הם הנשמה שלי. אנשים ימשיכו לקנות כלבים. אני לא יכולה להגיד לבן אדם שמגיע אליי – 'לא, לא, אל תקנה מלטז ב-4,500 ש"ח, לך תאמץ כלב גדול. העניין הזה זה אף פעם לא ייפסק". ואולי סאלם ושאר האנשים שעוסקים בכך כן יכולים להגיד לבן אדם שמגיע אליהם – "לא, אל תקנה מלטז ב-4,500 ש"ח" – בכך שפשוט לא יעבדו בסחר בכלבים גזעיים.