"העירום מאפשר לבצע ריפוי מדימוי גוף ובושה ולאהוב את עצמנו מהיסוד"

שם: נימו סאן

גיל: 49

סטטוס: חופשי

עיסוק: מעביר סדנאות יוגה טנטרית בעירום

מתי ומאיפה הגעת לתל אביב?
"נולדתי וגדלתי בראשון לציון. הייתי סטודנט בבאר שבע ובשנות ה־20 חייתי קצת בניו יורק עד שהתפוצצה בועת ההייטק ובאזור גיל 30 הגעתי לתל אביב. גרתי בבלפור עם בת הזוג שלי באותה תקופה והתעסקתי במיזמי אינטרנט, לפחות בתחילת הדרך. מאז אני פה. היום גר בפלורנטין".

איך מגיעים מהייטק ליוגה?
"חוויתי סוג של 'משבר גיל 40' והרגשתי שלמרות שלמראית עין הכל טוב – עבודה מצוינת, כסף, אישה, ילדה מתוקה – פשוט לא טוב לי. הייתי בדיכאונות תכופים, מה שלא אפיין אותי, והרגשית שאני צריך לחפש את עצמי בעולם. תוך כדי חיי רווקות הוללים בעיר, פגשתי את היוגה דווקא בחדר כושר. התחלתי עם זה כפתרון להתעמלות, אבל עם הזמן תרגלתי לבד, קראתי ספרים והתאמנתי בכל יום בים. בשלב מסוים אחותי ובעלה ביקשו שאלמד גם אותם, אבל לאט לאט אנשים התחילו להגיע אליי מפה לאוזן".

אילו סוגים של אנשים מגיעים להתאמן אצלך, והאם יש צורך בניסיון קודם ומשמעותי בחווית היוגה?
"רוב האנשים שמגיעים הם תל אביבים בגילאים 25־30. זה החתך הרווח, אבל יש גם יוצאי דופן בדמות זוג בני 50 שמגיעים במיוחד מנתניה. זה לא שיעור יוגה רגיל, זה ממש מסע שמאני, הכל חשוף – פיזית ורגשית. אני מאמין שמי שלא מיומן בעבודה תודעתית עמוקה מהסוג של יוגה ומדיטציה – עלול להרגיש שזה מוזר או חזק לו מדי".

איך, לדעתך, ממד העירום משפיע על החוויה כולה? מלבד ההיבט פיזי, כמובן.
"אנחנו נמצאים בעולם שכולם בו תמיד מכוסים בבגדים, למעט בסיטואציות ספציפיות וממוקדות. אל הבגדים מצטרפת גם תודעת 'המי אני ומה אני'. כל העניין ביוגה הוא לצלול למקום בתוכנו שהוא מתחת לסיפור של הפרט, וכאן האקט של ההתפשטות משלים את המטרה. העירום מאפשר לבצע ריפוי מדימוי גוף ובושה, ולאהוב את עצמנו מהיסוד".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"השמש".