מה גרם לקריאות בוז מהורים בקהל של טקס סיום יב בגימנסיה הרצליה?

המנהל האזרחי: רובכם כנראה לא זוכרים את טקס סיום כיתה יב שלכם לפרטי פרטים, זולת איזה זיכרון עמום של לחיצת יד למנהלת וצילום עם ההורים עם התספורת שהייתם רוצים לשכוח. לפני שבוע התקיים בגימנסיה הרצליה טקס סיום שספק אם מישהו מהיושבים בקהל – מורים, הורים או תלמידים – ישכח בקרוב. זאב דגני, מנהל בית הספר שכידוע לא חושש להביע את דעתו בשטח הגימנסיה, עלה אל הבמה ופצח בשיעור אחרון בפני התלמידים.

>> "בעידן הפשיזם ההתנגדות היא יסוד העבודה החינוכית"
>> מה גורם למורים צעירים לעזוב את מערכת החינוך? 

"כבר עשור שאני מנהל את בית הספר ובכל פעם שאני עולה על הבמה במעמד הזה, אני אומר לבוגרים שאני יודע מאיפה אני שולח אותם אבל אני לא יודע לאן הם הולכים. הפעם אני יודע מאיפה אני שולח אותם, לא יודע לאן הם הולכים, אבל אני יודע שזה לא מקום טוב", אמר דגני לפי עדותה של סיוון טמיר משגב, אם לתאומים שסיימו יב בטקס, "אחר כך הוא המשיך ודיבר על מה שקורה בגבול מקסיקו־ארצות הברית, כשתינוקות מופרדים מהוריהם, ושזה מזכיר תקופות שהיינו רוצים לשכוח". טמיר משגב מתארת שברגע זה החל קומץ הורים מהקהל להתרעם: "זה אמנם היה קומץ, אבל קומץ קולני". לפי עדויות אחרות ההורים המתנגדים גם צרחו "זה לא הטקס שלך", ובהמשך, כשעלה ראש העיר חולדאי לדבר והתייחס לערכים כמו עצמאות ודמוקרטיה, הם צעקו לו "די עם התעמולה". "כולנו התחלנו לזוז באי נוחות", ממשיכה טמיר משגב, "לא מדבריו של דגני אלא מהצעקות שהופנו כלפיו. הוא לא דיבר פוליטית בשום צורה, רק על ערכים. אף אחד לא חושב שלהפריד תינוקות מההורים שלהם זה בסדר, על מה יש לצעוק פה בוז? זה היה מאוד מלחיץ, ממש סדק קטן מלהפוך לאירוע אלים".

זאב דגני (צילום: נמרוד סונדרס)

למרות ההפרעות דגני לא הפסיק לדבר, ואף זכה לתמיכה אקטיבית מצד התלמידים. "כל הילדים, ללא יוצא מן הכלל, עודדו אותו מהקהל. גם הילדים של ההורים שצעקו בוז. הם מתים עליו ומעריכים אותו, את מה שהוא מייצג ואת הגישה החינוכית שהוא מביא לבית הספר", קובעת טמיר משגב. גם בנה, גוני (18) שסיים כעת את לימודיו, מסכים. "אנחנו מאוד מעריכים אותו. הצעקות שנשמעו מהקהל בטקס גרמו לכולנו להיות בשוק. היינו כזה 'ווט דה פאק, מה הולך פה?'. הוא פשוט דחף לנו עוד שיעור אחרון לדרך, לפני שאנחנו נפרדים. כל התלמידים כולם עודדו אותו ונתנו קונטרה לצעקת הבוז".

ומה המנהל עצמו חושב? "האמירות שלי היו צידה לדרך, רציתי להגיד להם שיפקחו את העיניים ולא ייקחו חלק בהידרדרות המוסרית, בארץ ובעולם, שהולכת ומחמירה. פתחתי בנעשה בגבול מקסיקו־ארצות הברית וזה עורר את חמתן של כמה אימהות צעקניות. בית הספר עוסק כל הזמן בסוגיות חברתיות־פוליטיות, כולל הזמנה של דמויות מכל הקשת הפוליטית". חוץ מתמיכה של הורים שהגיעו לברך אחרי התקרית והתלמידים שמחזיקים ממנו, דגני אומר כי מנהלי בתי ספר אחרים יכולים לעשות זאת גם במוסדות החינוך שלהם, אבל הם מפחדים. "מתקשרים אליי מנהלים מכל הארץ לתמוך בי, אבל הם לא יעשו את זה בפומבי". לדבריו, מנהלים ומורים שלא נוהגים כמוהו הם הבעיה. "זה שמנהלים ומחנכים החליטו לוותר על חברה וזכויות אדם, זה הדבר הכי נורא שיכול להיות".