ירדו מהסוכה

המציל יוני ברבי גר 35 ימים באוהל בכיכר רבין – 18 ימים מתוכם בשביתת רעב – ופירק אותו בסוף השבוע האחרון, לפני שיצא עם חבריו המצילים לצעדת מחאה שהסתיימה מול בניין העירייה. ברבי עובד כמציל בחופי תל אביב כבר שבע שנים, אבל היחס שזוכים לו מצילי דור ב', שגם נמנה עמם, הוא שהביא אותו לפתוח במאבק.

"בתל אביב יש ארבעה דורות של מצילים (דור א', דור ב', דור פילאטר ודור מיתר – מ"י), ובעוד שממוצע השכר לשעה של הדורות הקודמים עומד על כ־100 שקלים לפחות, אנחנו מקבלים שכר מינימום", הוא מסביר. "היחס כלפינו מחפיר, ויש פער עצום בין היקף העבודה שלנו לבין השכר שאנו מקבלים. אנחנו עובדים שבעה ימים בשבוע, 31 ימים בחודש ולא יודעים מה זה שבתות וחגים. משמרת ממוצעת היא 10 שעות, ובשיא העונה 12 שעות, כשכולם שוכחים כנראה שהאחריות הגדולה להצלת חיי אדם מוטלת עלינו כל רגע ורגע".

עוד טוען ברבי שהמאבק הזה נוגע לכולנו, כי המחסור במצילים שהעירייה מתמודדת איתו כיום, שמגדיל את היקף הטביעות בים, נובע בין השאר מהשכר הנמוך שמקבלים מצילים מתחילים.

תגובת העירייה: "תנאי העסקת המצילים קבועים בהסכמים קיבוציים שמקבלים את אישור משרד האוצר והפנים ומחייבים את העירייה. כל עוד ההסכם הקיבוצי בתוקף, העירייה מחויבת לנהוג על פיו, גם אם הדבר אינו לשביעות רצונו של מציל כזה או אחר. יובהר כי הבדלי השכר בין דור א' לדור ב' של המצילים קיימים בכל הרשויות המקומיות בארץ. המקור להבדלים נעוץ בהסכם קיבוצי כללי משנת 2000, שנחתם בין מרכז השלטון המקומי לבין ההסתדרות וארגון המצילים הארצי, והוא מחייב גם את העירייה. בניגוד לטענות אין העירייה מחייבת את המצילים לעבוד שבעה ימים בשבוע ומאפשרת להם ימי מנוחה כנדרש".