שבירת שביתה היא פריבילגיה שאין לנו‎. דעה

ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב שובת מיום ראשון האחרון במחאה על תנאי ההעסקה. רוב השיעורים מבוטלים, הסטודנטים מבולבלים, אבל האם שבירת שביתה היא הדבר הנכון לעשות? דעה

הפגנה של הסגל הזוטר, אוניברסיטת תל אביב, היום (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של הארגון)
הפגנה של הסגל הזוטר, אוניברסיטת תל אביב, היום (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של הארגון)
17 באוקטובר 2018

שביתת הסגל הזוטר שהחלה ביום ראשון האחרון (14.10), עם פתיחת שנת הלימודים, הובילה לגילויים בלתי צפויים של אנטגוניזם. בלתי צפויים לפחות עבור הרומנטיקנים שבינינו, שהיו סבורים כי עיקרון הברזל הסולידרי היחיד שהצליח לשרוד את המפנה הניאו-ליברלי הוא עיקרון שבירת השביתה. המציאות הוכיחה אחרת: לא רק שאחדים מחברי הסגל הזוטר הוסיפו ללמד, אלא שגם גורמים בעלי כוח באוניברסיטה, לרבות סגן הרקטור וחברי אגודת הסטודנטים, התגלו כשבויים באותה תפיסה קלוקלת; תפיסה לפיה סטודנטים הם לקוחות משלמים שזכאים לשירות שנחסך מהם, ובגלל שהלקוח תמיד צודק אין זה משנה מדוע הוא נמנע בפועל. כלומר, שההיגיון הכלכלי של השוק השתלט כליל גם על מוסדות ההשכלה הגבוהה.

>> הסטודנטים מתלוננים על התפרצויות לשיעורים 

במכתב ששלח לסטודנטים ולסטודנטיות סגן הרקטור של אונ' תל אביב איל זיסר נכתב: "אנו מכבדים את הזכות לשביתה ויחד עם זאת מביעים צער ואכזבה מכך שארגון הסגל האקדמי הזוטר בחר לנהוג באלימות כלפי אותם מחבריו שבחרו, בזכות מלאה ומתוך חופש בחירה, להופיע לשיעורים ולקיים אותם כדי לא לפגוע בציבור הסטודנטים… אנו מחויבים לאפשר לאותם מורים המבקשים בכך, לקיים את השעורים כרגיל". במכתב רשמי של אגודת הסטודנטים בתל אביב התיישרו לפי אותה הרוח בדיוק: "אנחנו כואבים את המצב הבעייתי והמדאיג אליו נקלענו כולנו…פנינו למזכירויות הפקולטות על מנת שיעדכנו מי מאנשי הסגל הזוטר באוניברסיטה מתכוון ללמד כמתוכנן". כלומר, אגודת הסטודנטים מאמצת את עמדת התקציבאי המיוזע, המבקש לפתור אי נעימות שהתעוררה מול הלקוח – במקום "לכאוב את המצב הבעייתי" כמו שצריך ולדרוש תיקון לתנאי העסקה של הסגל.

"אכיפת שביתות אינן בריונות, אלא ניסיון להתמודד עם בריונות" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ארגון הסגל הזוטר)
"אכיפת שביתות אינן בריונות, אלא ניסיון להתמודד עם בריונות" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ארגון הסגל הזוטר)

מדובר בדברי חנופה לקהל הסטודנטים, המשרישים מטה את אותן תפיסות שגויות המכשירות את שבירת השביתה. לפני כל שיקול מוסרי, יש להכיר בכך שהסטודנטים הם עתודת הסגל הזוטר, ושביתת הסגל הזוטר היא אינטרס מובהק שלהם. יתרה מכך, ההשכלה הגבוהה איננה כשירות לקוחות של חברת כבלים. מצופה מהסטודנטים, דווקא מתוקף היותם סטודנטים, לאמץ עמדה ביקורתית ולתמוך במאבק על תיקונם של תנאי העסקה מעליבים. זאת מבלי להזכיר בכלל את הסגל הבכיר, שנהנה מתנאים טובים, ועל כן פעם אחר פעם בוחר שלא להתייצב ליד עוזרי ועוזרות המחקר שלו במאבק הכרחי על תנאי העסקה הוגנים.

אכיפת שביתות אינן בריונות, אלא ניסיון נואש להתמודד עם בריונות. כואב לראות כיצד עיקרון סולידרי כמו משמעת שביתה הצליח להתערער כל כך במרוצת השנים, עד שיש צורך בכלל באכיפה מסוג זה. ההזדהות השלמה והבלתי מעורערת עם מקום העבודה (האוניברסיטה במקרה זה), מאפיין טיפוסי של התקופה, התפשטה מהמגזר הפרטי לציבורי, וכעת גם להשכלה הגבוהה. כל חבר או חברת סגל שבוחרים להמשיך ללמד בחסות "אהבת הסטודנטים" צריכים להבין שמאחורי מעשה תמים שכזה, חינני ככל שיהיה, יש השלכות בלתי מתקבלות על הדעת: המשך ניצול של עובדות ועובדות צעירים, הנלחמים בסך הכל על מה שמגיע להם.

אוניברסיטה ריקה, שביתה 2018 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ארגון הסגל הזוטר)
אוניברסיטה ריקה, שביתה 2018 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ארגון הסגל הזוטר)