מורה ומחנכת וחצי-אוטומטי

*
כל התחלת שנת לימודים אני חושבת לעצמי: נגיד, באמריקה… טוב, זאת לא מחשבה שלמה, זה רק החלק הגיאוגרפי (והנה בא החלק הפלילי:)

*
אז נגיד באמריקה, אני חושבת לעצמי, למה תמיד התלמידים הממורמרים הם אלה שבאים עם נשק חצי אוטומטי, ויורים בכולם? למה זה לא המורים? כי אני בתור מורה ומחנכת יש לי משהו חשוב לומר לילדי ישראל, בפרוס השנה החדשה: הייתי יורה בכולכם (מורה ומחנכת. ויש סטיה מהנרטיב:)

*
מה שקרה זה שהיצרנים של הנשק האוטומטי אמרו: למה לא נחסוך? אנשים ישלמו אותו כסף בשביל נשק שהוא חצי. אותו דבר קרה בגשר המכביה. הקפיטליזם הזה, סססמק (ויש נימוק למה זה לא סססעמק:)

*
סססעמק זה של מזרחים. סססמק זה של אשכנזים הייטקיסטים שאומרים את זה במילואים דבר ראשון שהם עולים על מדים ומרגישים חבר'ה. הדבר השני שהם אומרים זה שסטטיק ובן אל דווקא סבבה (ויש תהיה:)

*
אם לבן אל יהיה ילד, הוא יהיה נכד-אל, או בנבנאל? (ויש תשובה:)

*
הוא יהיה מה שקבוצות המיקוד יחליטו, למה להשלות את עצמנו (ויש חזרה לנרטיב:)

*
אני, בתור מורה, פעם יריתי בתלמיד. הוא בא אלי, אמר המורה המורה המורה המורה –
וזה לא שהיתה לו שאלה ספציפית. סתם, רצה פיפי. אז הוצאתי את הנשק החצי-אוטומטי שלי, ויריתי בחצי מהראש שלו באופן אוטומטי לחלוטין.
ומוזר,
אבל זה הרג את כולו. ההורים שלו היו מה זה מאוכזבים. אמרו, אוי אוי אוי, היו לנו תכנונים עליו שיהיה עורך דין מצוות ההגנה של נתניהו. אין, אין עלי, אני יודעת לבחור אותם (ויש תמיהה, אבל לפני זה משהו על הטון הכללי של הטור הזה:)

*
אירוניה היא הסם החזק מכל. עזבו הרואין – הצורך הבלתי נשלט לומר שני דברים הפוכים בבת אחת (אדוארד סנט אוביין. וחזרה לתמיהה:)

*
אז תמהתי בקול רם, כי לתהות בלחש זה כמו לחכות ארבע שנים לבחירות לעיריה, ואז להצביע לסגן ראש העיר במקום לראש העיר (בום! סאטירה פוליטית עירונית! ויש עוד מטאפורות:)

*
לתהות בלחש, זה כמו לגרד בראש כי לא נעים לך לגרבץ. זה כמו להגיד שנמאס לך מהחיים ואז לקפוץ מקומה ראשונה של מגדלי עזריאלי. יש לי עוד, אבל אני חוסכת כי עוד מעט ראש השנה והתחייבתי להביא מטאפורות לארוחת החג המשפחתית. המשפחתיות של המשפחה שלי היא כמו – כמו – לא, החלטתי לחסוך! (נו, אז מה היה עם הילד, מפגרת?)

*
אני לא מפגרת, אני מורה ומחנכת בישראל! טוב, זה לא סותר. אז בכל אופן, אמרתי להורים של הילד שיריתי בו – שלהזכירכם היו עצובים, כי תכננו שיגדל ויהיה עורך דין מצוות ההגנה של נתניהו (זה כמו "בפרקים הקודמים", רק בלי לשלם לכבלים) –
אמרתי להם: אבל הילד בן שש!
אמרו: אז מה?
אמרתי, אז 12 שנות לימוד, עוד 3 שנים צבא, שנה הודו ועבודה במלצרות, עוד 7 שנים לימודי משפטים במכללת אריאל – מאיפה עוד יצאו עורכי דין שיגנו על נתניהו? – עוד שנה של השלמת חוסרים בגלל כל הדברים שלא מלמדים במכללת אריאל (משפט בינלאומי, זכויות קנין, לא תרצח) – זה יוצא 24 שנים. אתם באמת חושבים שנתניהו יצטרך עורכי דין עוד עשרים וארבע שנים?
אז הם אמרו לי: יאיר נתניהו.
אז אמרתי: שיט, אתם צודקים. סליחה שהרגתי את הילד שלכם, הפלא של הפקולטה למשפטים במכללת אריאל.
אז הם אמרו, מילא שהרגת, פחות ילד יותר ילד – אבל אריאל זו אוניברסיטה! (ושנה אחרי זה יריתי בילדה רק בגלל ששרה את "טוי" עשרים פעם רצוף. לא הכל פוליטי, תרגיעו)