הכירו את "תושבות": הנשים שיביאו ראשת עיר לתל אביב

זכייתה של פרנסיס מקדורמנד – והנאום שבא אחריו – היו עוד דוגמה לרוח הנושבת בשנה האחרונה ודורשת להגביר את נוכחותן של נשים במרחב על חשבון תפקידים ופונקציות שמולאו רובם ככולם על ידי גברים בלבד, והצבתן בעמדות מפתח. שלוש פעילות פוליטיות תל אביביות מנסות להביא את המהפכה הזאת בבחירות הקרובות למועצת עיריית תל אביב־יפו שיתקיימו בסוף אוקטובר השנה. "להפוך את הפרמידה ולהפחזיר את התושבות למרכז", הן שמו לעצמן כיעד.

>> הנשים שמנהלות את חיי הלילה
>> הצצה לסצנת הרוגבי הנשית

בשבועות האחרונות נפגשו מקימות תנועת "תושבות" – חן גיא, רוני פלזן ומיטל סטרול – עם עשרות נשים משפיעות, בהן חברות כנסת, חברות מועצה בעבר ובהווה ונשים אחרות מהזירה הציבורית. הן ניסו ללמוד איך הן הצליחו ומה צריך לעשות כדי להתקדם עוד יותר, שכן הפעם הן לא יסתפקו בייצוג במועצה. הן רוצות ללכת על הראש. כדי להחליף את ראש העיר המכהן והחזק צריך הרבה מאוד; שמות מוכרים וחזקים מהזירה הארצית חוששים להתמודד מולו. זה לא מרתיע את השלוש, שטוענות למגעים מתקדמים להצגתו של "שיחוק" במירוץ הזה. אך גם אם לא יצליחו להעמיד מועמדת מנצחות מול רון חולדאי אלא רק להעמיד רשימה של נשים בלבד, אם במועצת העיר שהיא סמל הליברליזם הישראלי יש רק שמונה חברות מועצה מתוך 31 – קצת יותר מרבע – לתנועה שרוצה להגביר את נוכחות הנשים בעמדות ההשפעה בעירייה יש מספיק עבודה.

דרום אדום

"אנחנו רק בונות את הרשימה, אנחנו לא הולכת להתמודד", מסבירה פלזן. "זאת לא תהיה רשימת נישה שתתעסק בבעיות של נשים, אלא רשימה של נשים שיתעסקו בכל הבעיות בעיר. אנחנו רוצות לייצר משהו שנשים יאמינו שהוא אחר". לדברי סטרול, נקודת ההסתכלות של נשים על הבעיות המונציפליות יכולה לסייע לדברים שחשובים לנשים, אבל משפיעים גם על גברים. "נשים הן מי שדוחף את העגלה במדרכות, רוב הולכי הרגל הן הולכות רגל, רוב המשתמשים בתחבורה הציבורית הן נשים", מסבירה סטרול.

ענת ברקאי נבו, מתכננת ערים ומי שמתמחה בשיתוף הציבור בניהול פרויקטים תכנוניים וסביבתיים, מסכימה שיש אזורים בתל אביב שבהחלט ישמחו לפרספקטיבה נשית. לדבריה, ככלל, המרחב העירוני בעיר דווקא מיטיב עם נשים לעומת ערים אחרות, אבל לא דין אזור כאחד כדין אזור אחר. "מרכז וצפון העיר נפלאים לנשים, אולי הכי טובים בארץ מבחינת שירותים, תרבות ודרכים, אבל הרבה נשים לא יכולות להרשות לעצמן לגור באזורים הללו, ובדרום הסיפור קצת אחר: "תחושת הביטחון פחות טובה, התחבורה הציבורית פחות מקושרת וגם השירותים לא בכל מקום". עם זאת, היא מבהירה, נשים מחזיקות בעמדות מפתח שיכולות לשפר את המצב בתחומים הללו, גם אם לא בתפקידים פוליטיים, אף שזה לא מספיק. "ברמת התכנון, בכל התפקידים הציבוריים שעוסקים בתכנון עירוני יש רוב מוחץ לנשים. הפוליטיקה היא מקום שנשים נמנעות מלהיכנס אליו, היא היכל קשה לנשים. אין ספק שלו היו יותר נשים חברות מועצה זה היה נראה אחרת".

אור לגויים 

בעוד מצב הייצוג הנשי במועצת העיר עלוב במיוחד (באור יהודה, למשל, 40 אחוז מחברות המועצה הן נשים, לעומת 26 אחוז בתל אביב), יש בה גם רשימות שמיוצגות רק או בעיקר על ידי נשים. הבולטת שבהן היא מרצ, הגדולה בסיעות הבית, ששני סגני ראש העיר מטעמה הן נשים, וכך ארבעה מתוך שישה נציגיה במועצה. נשאלת השאלה מדוע לא יתגייסו "תושבות" מאחורי רשימה כזאת. "למרצ יש רשימה מהממת", מודה סטרול, "אבל היא לא מייצגת את כולן".

ואם מרצ תריץ מועמדת לראשות העיר, תתמכו בה?
"אם יש מועמדת שאנחנו מאמינות בה, היא יכולה להיות שותפה פוטנציאלית, אם זה עד לבחירות ואם זה אחריהן".

בכל זאת, ברור ל"תושבות" שעצם העובדה שהמועמדות שיציבו יהיו נשים לא יספיק כדי לסחוף את ההמונים. "להרבה חוגים בשמאל האמריקאי זה שקלינטון היה אישה לא הספיק", אומרת גיא. "לא כל אישה יכולה למלא את המקום הזה".

אז מה נדרש מאותה אישה?
"ההבנה שיש מערכת דיכויים שהיא רב ממדית. זה לא רק מגדר, זה תנאי הכרחי ולא מספיק. היכולת לתהליך משתף שיודע שעיקר הידע נמצא אצל הציבור", אומרת סטרול ופלזן ממשיכה אותה: "אישה שהיא קשובה ומודעת לנקודות העיוורון שלה, אבל באה בגישה שיודעת שיש לה ממה ללמוד, גם מהתושבות".

ואיך אתן הולכות לשכנע את הגברים להצביע עבורכן?
"אין לנו עניין", מבהירה גיא. "אנחנו רוצים שכולם יצביעו לתושבות", מעדנת סטרול, "אבל אני מסתכלת על מי שלא משתתפת כרגע במשחק ולהגיד לה: הפעם יש לך במי לבחור, הפעם יש מי שמייצג אותך. אני מאמינה שאם אצליח להוציא מישהי מהבית אלה יהיו התושבות, הנשים. אם מישהו יוכל לייצר תרבות פוליטית אחרת – אלה יהיו הנשים".