עבודות הרכבת הקלה גנבו לנו את תל-אביב: כך נראית עיר הפוכה
בסוף החודש גם דרך בגין תיחסם, והעבודות על הרכבת הקלה ממשיכות לתפוס מרחבים. אבל בזמן שכולם מדברים על מכוניות, אף אחד לא מדבר על הולכי הרגל. המדרכות שנעלמו, הסמטאות החשוכות ואם מתאמצים, אפילו קצת רומנטיקה: איך זה באמת נראה מכאן?
בסצנת השיא של “תעלת בלאומילך", עם פתיחת תעלת אלנבי, מכריז ראש העיר בגאווה: “עירנו האהובה הפכה לנגד עינינו ונציה של המזרח הקרוב!". הקהל הגיב בתשואות, חוץ מגיבור הסרט ציגלר שניסה לצעוק “רמאות!". כמעט 50 שנה עברו מאז צאת הסרט, ועבודות הרכבת הקלה מוכיחות שהמציאות תמיד עולה על כל בדיון.
גם אם לא נראה בקרוב גונדולות ביהודה הלוי, ההשוואה לוונציה רלוונטית מתמיד, שכן מתחת להררי האבק ולנזקים הרבים שגרמו העבודות לעסקים הקטנים ולתנועת כלי הרכב בעיר, בין אתרי העבודה קמה לה עיר אחרת – ימי ביניימית משהו. העיר הזאת מלאה בסמטאות, מבוכים ורחבות קטנות וצפופות, ומציעה דגם אחר לעיר הלבנה והמודרניסטית. מה שלא עשו עשרות מאמרים אקדמיים ומאות פרויקטי גמר במחלקות לאדריכלות ותכנון ערים, הצליח לעשות פרויקט גרנדיוזי אחד שלא כיוון לזה בכלל.
!["ונציה של המזרח הקרוב"? אזור עבודות הרכבת הקלה (צילום: נמרוד סונדרס)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/03/sizes/NIM_3802_p_wo_500_333.jpg ""ונציה של המזרח הקרוב"? אזור עבודות הרכבת הקלה (צילום: נמרוד סונדרס)")
הבלאגן פינה את מקומו לשקט
צומת מעריב הפך, למרות רעש הקידוחים, מהמקום הסואן ביותר בעיר לפינה שקטה. במקום שעד לא מזמן עמד בו גשר למכוניות, עוברים היום מעט הולכי הרגל במבוך של שבילים שמתפתלים בין חומות גבוהות. רחוב קרליבך התרוקן כמעט לחלוטין מכלי רכב והפך לשדרה רגועה של רוכבי אופניים, וכך גם קצות הרחובות לינקולן והמסגר הסמוכים לגדרות אתר הבנייה, אשר חשפו רחבות ריקות שרק מחכות לפעילות.
הרחוב הצר בעולם
לא רחוק משם בותר האזור העמוס של יהודה הלוי־מקווה ישראל לכמה חתיכות בידי חומות אתר העבודה, ולראשונה מאז ביטול קו הרכבת הישן לירושלים הופרדו הרחובות יהודה הלוי ומקווה ישראל זה מזה. הכביש הרחב והסואן פינה את מקומו לשני נתיבים שונים, וליתר דיוק: לרחוב (מקווה ישראל) ולסמטה (יהודה הלוי), שמיום ליום נעשית צרה יותר ויותר.
האידיליה נבלעת בחושך
סמטת יהודה הלוי החדשה נהנית מהצל שמעניקה לה חומת האתר, עמוסה בשעות העבודה בהולכי רגל כמו בכל חזון עירוני רטוב, אך בלילה נעשית אחד המקומות המפוקפקים בעיר. זוהי למעשה גם נקודת תורפתה העיקרית לעת עתה. כאמור, עם רדת החשכה הופכת האידיליה העירונית לקסבה חשוכה ולא מזמינה במיוחד: צומת מעריב נדמה לעיר רפאים מתוך סרט אימה והמעבר בסמטת יהודה הלוי נעשה מרתיע.
העיקר זה הרומנטיקה
אבל אולי גם מכך אפשר להרוויח. פינת הרחובות הרכבת ולבונטין, שהייתה מקום מנומנם, הפכה עם הפניית התחבורה מרוטשילד אליה לצומת מרכזי עם בית קפה, מסעדה, הוסטל חדש ונקודת תצפית מעולה לחומת המגדלים שמצטופפת ברוטשילד. לפעמים צריך רק להפנות את המבט כדי לראות את הפוטנציאל במצב חדש, ולהתחיל להשתמש גם במרחבים החדשים שהתפנו, גם אם לא תמיד אפשר יהיה להשיט שם גונדולה.
