עיר, חי, צומח: למה התחזית על נטישת תל אביב לא תתממש?
״תל אביב גוססת״, זעק השבוע מאמר שהתפרסם בעיתון "הארץ", ותיאר עתיד שבו צעירי העיר נוטשים. אבל האמת היא שמספר התושבים רק עולה, שכונות הדרום פורחות ולא רק שתל אביב חיה, היא גם רוקדת עד חמש בבוקר ולא זוכרת עם מי העבירה את הלילה
לפני כמעט שנה, באחד הביקורים בביתה של סבתי הבת ימית, הצעתי לה שנסתובב באיזה צהריים בתל אביב. היא הנהנה ואמרה שתשמח לשבת בבית קפה באלנבי. היא תיארה לי את אלנבי שהיא זוכרת, בוהמיינית וסקסית, אלנבי שבו היא בטעות החזיקה את היד לגבר זר במקום לסבא שלי. אני השבתי לה שאלנבי הוא כבר לא המקום הכי גזעי להיראות בו ואם בטעות אחזיק לגבר זר שם את היד, סביר להניח הוא יהיה הומלס בן 70. ״אז נלך לדיזנגוף״, היא הציעה. הנדתי את הראש לשלילה ושאלתי: ״את זוכרת את אזור גן החשמל?״. היא השיבה בפרצוף נגעל.
עיתון ״הארץ״ פרסם השבוע מאמר בשם ״תל אביב, עיר עם הפסקה״, שבו טוענת הכותבת מגי אוצרי כי תל אביב גוססת, לא פחות. היא תיארה כיצד הסתובבה עם בן זוגה ברחוב בן יהודה וחיפשה חיים ולא מצאה אותם. גם לא בדיזנגוף. משום כך היא צופה כי מחירי הנדל״ן בתל אביב דווקא יירדו בשנים הקרובות כי הצעירים ינטשו את העיר. ״הגילוי המתואר לעיל, על פרפורי הגסיסה של מרכז תל אביב, הקל מאוד עליי ועל בן זוגי את המעבר לאחת משכונות הלוויין של העיר״, היא כתבה. ״כי תל אביב פשוט גוססת. זו האמת״. הכותבת היא כנראה לא קוראת קבועה של Time Out, אחרת היא הייתה יודעת שהמציאות שהיא מתארת רחוקה מאוד מהאמת. מדי שבוע אנחנו כותבים על מקומות חדשים שנפתחים בעיר: מסעדות, בתי קפה, ברים, חללי הופעות וגלריות. למעשה, בשנתיים האחרונות אישרה העירייה יותר מ־200 רישיונות לפתיחת עסקים להגשת מזון. אם הכותבת הייתה מסתובבת בדרום העיר בסוף השבוע, היא הייתה יודעת שתיאלץ להמתין 40 דקות לשולחן מסכן וקצת מאולתר במרפסת של בית רומנו למשל, וגם אז הצ'יפס יגיע רק בחצות.
אין עיר בעולם שנשארת סטטית במהלך חיים אורבניים שלמים. עיר משתנה, מתפתחת וגדלה. לפעמים מתרחשים בה שינויים שאין מהם דרך חזרה ולעתים מקומות בעיר שכבר נזנחו שבים לתחייה. רק לפני חודש דיווחנו כיצד חיי הלילה של אלנבי מתעוררים שוב ולובשים צורה חדשה וזוהרת יותר מהברים האפופים וממועדוני החשפנות. שבוע אחר כך סיפרנו בעצב איך רחוב שינקין מדשדש וכיצד העסקים בו פשוט לא מצליחים לשרוד. זה נכון שמרכז העיר איבד את מקומו כצעיר המגניב בשכונה, ומה שמתרחש היום מדרום לרחובות יהודה הלוי־הרכבת הרבה יותר מעניין וחי, אבל האם זה אומר שהעיר גוססת ושהצעירים ינטשו אותה? בשנה שעברה חל גידול של 1.8 אחוזים באוכלוסיית העיר – הגידול הגדול ביותר מאז 2005. בעירייה מעריכים שהדבר לא צפוי להשתנות. לפי תוכנית המתאר החדשה תל אביב תאכלס עוד 50 אלף תושבים עד שנת 2025 – רובם יתרכזו בדרום העיר. תל אביב נערכת לתרחיש כזה ומתכננת עוד מבני מגורים, בתי ספר ומבני ציבור בשכונות הדרומיות.
וגם אם הצעירים יתייאשו לגמרי וירצו לעזוב לעיר אחרת, לאן הם בדיוק ילכו? האם ייסעו למקום עבודתם באוטובוסים מערי הלוויין של תל אביב? בזמן שלוקח לקו 42 להגיע מעזריאלי לבת ים אפשר לסיים משמרת מלצרות מתגמלת. או שיעלו על קו 25 המכונה גם "הייתי בת 25 כשעליתי עליו ולאן נעלמו הנעורים שלי?". הכותבת גם לא ניסתה לצאת ולראות חיים וצ'ייסרים בעיר הזאת שהיא גרה בה, היא חיפשה אותם בתל אביב. יכול להיות שכשרכבת מרמת גן לחוף גאולה תיקח עשר דקות, כל ההיפסטרים יעברו לרחוב ביאליק. עד אז הם מתרכזים בשוק לוינסקי, יוצאים לשתות ולרקוד ברדיוס של קילומטר מהם, וחלקם שוקלים ברצינות לעבור לשכונת שפירא. הקפה שם לא רע בכלל.
בדבר אחד אוצרי לא טועה: תל אביב זקוקה נואשות לצעיריה העניים־היוצרים־האבודים שמעניקים לה את התחושה שאף אחד לא עובד ושלאכול בורקס במאנץ' של חמש בבוקר זה לגמרי סבבה. היא זקוקה לזה כי התדמית שבנתה לעצמה במשך יותר מ־100 שנה עלולה להיסדק בלעדיהם. היא צריכה לשמור ולהגן עליהם מתהליכי הג'נטרפיקציה המכבידים כדי לא לאבד את מעמדה או לזנוח את ההיסטוריה התרבותית שלה. בכל עיר מתקדמת, קפיטליסטית ככל שתהיה, דואגת העירייה לדיור בר השגה לצעיריה. אין שום סיבה שתל אביב לא תטפל גם בתחום הזה, גם אם תקציב ההתפנפנות של העיר הלבנה יצטמצם במעט.
ובינתיים – עד שזה יקרה ועד שהטיילת בבת ים תהפוך לדבר הכי רותח באזור – הקוראת מגי אוצרי מוזמנת לדפדף בגיליון מזדמן ולגלות מה יש לעיר הזאת להציע השבוע. אנחנו מודים: לא קורים דברים מעניינים בבן יהודה.