מקור רשעון: כך תשמרו מפני ציפור המיינה שתוקפת תושבים בארץ
תושבי הערים הסמוכות כבר הבינו שלא מתעסקים איתה. כך תדעו גם אתם איך לא להדליק את ציפורי המיינה בעונת הקינון
בעבר הלא רחוק היה המרחב העירוני שמור באורח בלעדי לתושביה; כלבים בצד חתולי רחוב, זרזירים ודרורים מתגרים זה בזה על מדשאות השדרה, מדגמנים פסטורליה עירונית המבכרת את הגלויות המסחריות שעליהן תשועתק במלאכה דיגיטלית. הימים האלה הגיעו לקצם, בהסלמה מהירה שראשיתה בפלישת ציפורי המיינה לישראל.
הציפורים הראשונות, על פי ההשערה הרווחת, הגיעו לפני כ־20 שנה לצפארי בתל אביב, וממנו הצליחו לברוח בעורמת אין קץ. בשנים האחרונות הן מתפשטות בקצב מטריד ברחבי כל הארץ, ובשבועות האחרונים תקפו עוברי אורח ברחובות פתח תקווה וראש העין. האם גם התל אביבים, הקנאים לחופש תנועתם יותר מכל, ימסרו את פדחתם בכניעה למקורה המחודד של הציפור?
על פי ד"ר רועי דור, אוצר אוסף העופות במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, הסיבה לתקיפות הנשנות נעוצה בעונת הקינון. "בתקופה זו של השנה גוזלי המיינה נמצאים בשלב מתקדם מאוד של ההתפתחות שלהם. הם עוזבים את הקן ומסתובבים בקרבתו. לפעמים אנשים מתקרבים אליהם יתר על המידה, מה שמביא לעתים לאירועים שבהם ההורים יוצאים להגנתם".
איך אפשר להישמר מתקיפה?
"אפשר לנסות לשים לב אם יש פרחונים (גוזלים בשלב התבגרות מתקדם – ג"פ) על המדרכה או סמוך אליה ולא להתקרב. אפשר לעקוף את הפרחון או לחצות לעבר השני של הכביש. אם המיינות מנסות לתקוף, ניתן להסתובב וללכת לצד השני. בסופו של דבר זו ציפור קטנה, והיא לא יכולה לגרום נזק של ממש".