צמא, רעב, מחפש שופט

לכאורה, לסיפור של באבי איברהים (29) יש סוף טוב, גם אם הוא רק זמני. שחקן התיאטרון הסודני נעצר לפני כשבועיים בחשד לגנבת אופניים מחוץ למספרה שבה הוא עובד בנווה שאנן, ושוחרר בשבוע שעבר בהוראת היועמ"ש יהודה ויינשטיין.

אותו יועמ"ש שינה בחודש שעבר את נוהל הטיפול במסתננים שמעורבים בפלילים כך שתתאפשר כליאה ממושכת על סמך חשד בלבד. ויינשטיין טען שאין מספיק ראיות נגד איברהים, אך היות שהנוהל החדש לא מחייב הצגת ראיות, נראה שהסיבה האמיתית לשחרורו הייתה הלחץ הציבורי, ולכן אי אפשר שלא לתהות – על כל מקרה אחד כזה, שמצליח לחדור לחומת האדישות הציבורית, על כמה מקרים כאלו, שלא נגמרים בהפי אנדינג, אנחנו לא שומעים?

ביום שני הופיע איברהים בהצגה "אחד שחור חזק", שבה הוא משחק כבר כמה חודשים עם מבקשי מקלט נוספים מסודן, אלא שהפעם היא התקיימה ברחבת הבימה. בהצגה, בבימויין של יעל טל ונעמה רדלר, משחק איברהים, למרבה האירוניה, שוטר שעוצר מבקש מקלט סודני בחשד לגנבת אופניים.

"כל מה שקרה לי בשבוע האחרון רק גרם לי לרצות עוד יותר לעשות את ההצגה הזאת", הוא אומר בפגישה שערכנו כמה שעות לפני ההצגה בבר אריתראי בנווה שאנן. "כדי לספר את הסיפור שלנו, שהממשלה והמשטרה לא רוצות שאנשים פה ידעו. זאת הצגה על החיים שלנו, על כל מה שאנחנו עוברים פה – בעבודה, במשרד הפנים, בסהרונים. אלה הדברים שהכי כואבים לנו כי כולנו עברנו אותם".

שש תחנות מעצר בשישה ימים

במהלך ששת הימים שבהם היה עצור, הספיק איברהים לעבור בשש תחנות מעצר, בתי סוהר ומתקני כליאה – בלווינסקי, בשלמה, באבו־כביר, בבן גוריון, בכלא גבעון שברמלה־לוד ובסהרונים: "במעצר לא נתנו לי לשתות, 11 שעות לא שתיתי. החוקרים כל הזמן אמרו לי שהם יודעים שאני גנבתי את האופניים, ואני אמרתי להם שהאופניים שלי בכלל בדירה. אחר כך לקחו אותי לאבו־כביר, והייתי בטוח שעכשיו אני הולך לראות שופט ואני אוכל להסביר לו את האמת. במקום זה לקחו אותי למתקן מעצר בלוד, שמו אותי בתא עם עוד סודנים. אמרנו להם שאנחנו רעבים אז אחרי שעתיים הם הביאו סנדוויץ' אחד לכולנו. ואז הושיבו אותי עם חוקר והוא אמר לי 'אתה הולך עכשיו לבית כלא ואתה לא תשתחרר משם'. אמרתי לו שאני רוצה לראות שופט והוא אמר לי 'אין שופט. עם החוק החדש אנחנו לא צריכים להביא אותך לשופט'".

לבסוף הועבר איברהים למתקן הכליאה סהרונים, שבו מוחזקים נכון להיום כ־2000 מהגרים מאפריקה. רק לפני חודש שבתו מאות מהם רעב במחאה על הנוהל החדש של ויינשטיין. "סהרונים זה כמו כלא אבו־כביר. כשרק הגעתי לישראל היו שם אוהלים, היית יכול להסתובב, לשחק כדורגל. עכשיו זה פשוט בית כלא, ואין מספיק מקום לכולם".

למזלו, לבסוף שוחרר משם: "באמצע הלילה הסוהרים הוציאו אותי מהתא ולא הבנתי מה קורה", הוא משחזר. "כבר הייתי בטוח שאני הולך להישאר שם עד שאחתום על טופס עזיבה מרצון, כי עדיף למות בבית מאשר להישאר בכלא כל החיים. ואז פתאום הסוהרים אמרו לי שאני משוחרר והוציאו אותי לכביש, אמרו שיש אוטובוס ונתנו לי כרטיס. בסוף האוטובוס לא הגיע עד הבוקר והנהג לא ידע מה זה הכרטיס. מזל שהיה עליי קצת כסף".