שומרי הראש: סיירת הורים חדשה תוודא שגני הילדים יהיו מרחב בטוח

לנוכח סרטונים של גננות מתעללות ומטלטלות, החליטה קבוצת הורים בעיר להגיד: עד כאן. סיירת הורים חדשה בשם צדק לילדים מנסה להצליח במקום שבו המערכת נכשלה

"לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
"לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
20 בינואר 2016

בעקבות ריבוי התלונות והסרטונים שרצים ברשתות החברתיות על סייעות וגננות מתעללות ומטלטלות, החליטו הורים שהם לא יכולים לשתוק עוד – והקימו את סיירת צדק לילדים. אבל חוץ מלדבר, מה הם יכולים לעשות? “אנחנו לא משטרה", אומר איתמר סלומון, ממקימי הקבוצה, “אבל אני מקווה שהעובדה שאנחנו קיימים תעורר הרתעה. היום אנחנו מונים 45 מתנדבים, וברגע שישמעו עלינו אני מאמין שנגדל ונוכל ליצור שינוי. אני לא מוכן להיות עם ידיים כבולות. אני יכול להגיד עד מחר שהמערכת רקובה, אבל למי זה עוזר? מישהו צריך לייצג את הילדים שלנו".

הרעיון פשוט: באמצעות הרשת הם יקבלו דיווחים על גנים שבהם השכנים או ההורים זיהו משהו חשוד וישלחו לשם מתנדבים שיערכו סיורים. אך הקבוצה לא מסתפקת בזה – חלק מהמתנדבים מעניקים שירותים פסיכולוגיים במידת הצורך, עורכי דין פועלים בהתנדבות ואפילו מופקים סרטונים כדי לעורר מודעות, שבסופו של דבר תוביל הן לחקיקה הן להרחבת התקציבים והכלים לאנשי המקצוע.

"מקצוע שוחק וכמעט ללא תנאים הוגנים" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
"מקצוע שוחק וכמעט ללא תנאים הוגנים" (צילום אילוסטרציה: shutterstock)

הגן כסיר לחץ

לא רק הורים חברו זה לזה. הכירו את ר'. היא אינה אימא אלא גננת בעצמה ואחת המתנדבות בסיירת בתל אביב. “מדובר באוזלת יד אמיתית של הרשויות", מספרת ר'. “הרי מי שהולך למקצוע הזה לא מחפש ילדים לצעוק עליהם, זה מקצוע שוחק וכמעט ללא תנאים הוגנים. אווירה לחוצה בגן נובעת מחוסר כלים חינוכיים, או חוסר אוזן קשבת לגננות ולסייעות עצמן. המטרה שלי היא לזהות את סיר הלחץ לפני שהוא מתפוצץ, חשוב לי שהארגון הזה יעבוד לצד הגננות ולא נגדן".

שעת הכושר של ר' הגיעה כאשר לקבוצה הופנו כמה תלונות על גן מסוים. “הסתובבתי באזור בלי שישימו לב אליי. ישבתי על ספסל עם הגב לחצר ופשוט הקשבתי", היא מספרת. “אפשר ללמוד הרבה על התנהלות הגן רק מהקשבה. אפשר לזהות אם הילדים מקשיבים לגננת, אם הגננות מדברות לילדים בכבוד, ובכלל, את האווירה הכללית". בסוף אותו ביקור התקבלה החלטה: דרוש סיור נוסף במקום. “אי אפשר ללמוד מפעם אחת", אומרת ר'. “אנחנו נבוא שוב ונבין אם ההתנהגות היא מגמתית, ובמידת הצורך נערב את ההורים. כמו שאמרתי, אני לא ממהרת להסיק מסקנות".

אפשר להסתכל מהצד ולומר, "מה כבר הם יכולים לעשות?", ואפשר להסתכל על התמונה הגדולה – אנחנו לא מרגישים בטוחים. וכשאזרחים לא מרגישים בטוחים, כנראה כל מה שנשאר הוא להסתובב בחצרות ולחפש פתרון.