קבלו אוקסימורון: גבעתיים לוהטת

בשנים האחרונות נשבר מחסום איילון, ותל אביביים גאים החלו ליזול אט אט לכיוון מזרח. האם העיר המנומנמת תהפוך להיות תל אביב החדשה?

גבעתיים (צילום: אבישי טייכר)
גבעתיים (צילום: אבישי טייכר)
15 בינואר 2006

לא ברור למה תמיד כששואלים מושבניקים איפה הם גרים התשובה היא "20 דקות מתל אביב". הייתכן שברדיוס של 20 דקות נסיעה נמצאים כל המושבים כולם? ולמה אם הם כבר מחוץ לעיר הם מגדירים את עצמם לפי המרחק ממנה? כנראה שככה זה כשעושים את הצעד הבוגר אך המפחיד ועוזבים את הבבילון הרועשת לטובת קצת שקט באוזניים, בכיס ובנפש. אז מושב הוא אולי האופציה הקיצונית יותר, אבל אין ספק שבשנים האחרונות נשבר מחסום איילון, ותל אביביים גאים החלו ליזול אט אט לכיוון מזרח. הסימנים הראשונים ניכרו כבר לפני עשור בנחלת יצחק ובעיקר בביצרון, שהיו אופציה שקטה לזוגות על טפיהם אבל משכו גם צעירים רווי רעש או מועטי ממון. בחודשים האחרונים מתברר ש"הקו הירוק", הגבול השפוי של התל אביבים, זז עוד קצת מזרחה. שמתם לב שהמון אנשים עוברים לגבעתיים?

כן כן, גבעתיים נהפכה ללוקיישן מבוקש שמציע איכות חיים, שכר דירה נמוך יחסית, חניה בשפע (למעט ברחובות המרכזיים) ואת הסביח של עובד. המתווך דניאל ריבר מ"דור נכסים", שמחפש לאנשים דירות בתל אביב ובגבעתיים, מאשש: "בשנתיים האחרונות הביקוש לדירות בגבעתיים גדול יותר מההיצע. מגיעים לפה המון צעירים שמחפשים פתרונות דיור זולים יותר, ובהם גם לא מעט מחברי הקהילה ההומו-לסבית". ריבר מספק מספרים שמסבירים את העניין: "אם דירת 3 חדרים בתל אביב עולה 850 דולר, בגבעתיים היא תעלה 650, ואת גם מקבלת איכות חיים".

הבאזז סביב גבעתיים גדל, באופן טבעי, הודות לזליגה קלה של הברנז'ה לכיוון העיר. אחת התושבות החדשות והמוכרות היא איריס קול, שדרנית "רדיו ללא הפסקה". "עברנו לפה להירגע", הוא מבארת אך מקטרת: "אבל עוד לא התחברתי למקום. הרחובות פה זקנים ועוד לא מצאתי את הקפה השכונתי שלי, אין פה חנויות מעצבים ואין פה כל כך מה לעשות". קול מדווחת כי השכנים שלהם הם ארקדי דוכין, דוד ד'אור והדצים, אבל זו לא בדיוק הבוהמה, ובגדול, היא אומרת, "לגור בגבעתיים זה אומר מבחינתי שאני כבר הורה והתמסדתי. אני מקבל את זה. זה החיים".

גבעתיים. צילום: שאטרסטוק
גבעתיים. צילום: שאטרסטוק

אבל לא רק בהורים עסקינן. גם רווקים זורמים העירה, חלקם בגלל הקרבה למקומות העבודה, למשל למשרדים במגדל הוורד שעל דרך השלום. כך, לדוגמה, למערכת החדשות של ערוץ 10, שיושבת במגדל, יש כבר נציגים שמתגוררים בעיר, כתבים ועורכים, בהם עורך המהדורה המרכזית גיא סודרי, שגר על גבול גבעתיים-רמת גן. "אמנם אין פה חיי קהילה כמו בלב תל אביב", הוא אומר, "אבל המחיר הזול שווה את זה". מהצד השני של השלט, ענת פניני, עורכת בחדשות ערוץ 2, דווקא מדווחת על חיים ערניים: "הדירות פה זולות ויש פה הכל, בתי קפה חמודים, קניון מדהים עם קולנוע, הולמספלייס במרחק 20 דקות הליכה ואפילו פיצוציות במרחק שתי דקות הליכה. אבל נכון, אין פה מגוון כמו בתל אביב. בקיצור, נחמד בגבעתיים, אבל יש תחושה שהיא תמיד תישאר ליד תל אביב ולא כמוה".

ואולי עצם ההשוואה אינו במקום, ולא צריך לבחון את העיר מעבר לנהר רק בהשוואה לאחותה הגדולה. יש לה אופי אחר, אופי משלה, מספרים חלק מהתושבים. יעל, אדריכלית שגרה בשכונת רמב"ם, מתארת כפר קטן בתוך העיר, עם חיי קהילה פעילים (כן, כמו ביצרון, רק בגבעתיים): "בשכונה שלי יש המון צעירים ויש פה בזארים ביתיים, ג'חנון בדירה פרטית בשבת והמון ג'יפים חדשים שחונים על המדרכה. מצד שני, יש אווירת מושב ואפילו כמה שכנים שמגדלים תרנגולים, שאפשר לשמוע בבוקר". אבל תגידי את האמת, מה הקונוטציה הראשונית שעולם לאנשים כשאת אומרת שאת מגבעתיים? "שאני גרה בעיר הזקנים המתפוררים. אבל עוד מעט זה ישתנה, כי הזקנים אכן מתפוררים והצעירים שוכרים את הדירות שלהם, ולכן המצב משתפר".