תם הטקס?
גינת דה מודינה בשכונת שפירא, שבה מקיימים האריתיראים טקסי אבלות מדי שבת, הפכה למוקד החיכוך האחרון והמכוער ביותר בין קבוצות הפעילים החברתיים בדרום העיר. אז מי כאן הגזען?
עשרות מתושבי שכונת שפירא הפגינו ביום שבת נוכחות בגינת דה מודינה כדי למנוע מהאריתראים שגרים בשכונה מלקיים את טקס האבלות ההמוני שמתקיים שם מדי שבת בבוקר זה כמה חודשים כדי להתאבל על יקיריהם שנפטרו. התושבים הגיעו מצוידים בבלונים שאותם תלו במקום וחילקו לילדים ששהו בגינת המשחקים, וגם פרשו שמיכות וקיימו פיקניקים בשטח הגינה.
זה כמה חודשים מדווחים תושבי שכונת שפירא כי הגינה הגדולה במרכז השכונה נהפכת לאתר אבל – עשרות אריתראים מגיעים כדי להתאבל על יקיריהם שנפטרו. לטענתם הפעילות הזאת לא מאפשרת להם לפקוד עם ילדיהם את הגינה, שהיא השטח הירוק המשמעותי הגדול של שכונת שפירא. עוד הם טוענים כי בכיים וצעקותיהם של מבקשי המקלט מפריעים את מנוחתם של השכנים ומרחיקים ממנה את הציבור.
לדברי שפי פז, תושבת ופעילת השכונה שהייתה בין מארגני האירוע, תושבים שסובלים באופן קבוע מהטקסים ניסו להעיר לאריתראים ונתקלו בתגובות מפחידות. אבל האירוע המתוח בשבת עבר בשקט יחסי. מספר קטן מהרגיל של מתאבלים הגיע לגינה, ולדברי פז זה כנראה קרה כי דבר ההפגנה נודע לרבים בקהילה האריתראית. רוב האבלים שהגיעו הבינו כי הטקסים הקבועים לא ייערכו הפעם וחזרו על עקבותיהם, אבל חלקם ניסו להתחיל בטקס ומהר מאוד הבינו שלא יצליחו. חלק מהמפגינים קראו קריאות ושרקו במשרוקיות כדי להפריע להם. על פי עדי ראייה מעט מהאריתראים ניסו להמשיך את הטקסים בגינה סמוכה אך המפגינים הגיעו ומנעו זאת גם שם.
"התחלנו למתוח חבלים ולתלות בלונים, ואט אט התקבצו האנשים. לא מנענו מאף אחד להיכנס לשטח הגינה, לא גירשנו אף אחד ולא נכנסנו למלחמות", מספרת פז. "פרשנו מחצלת, שרקנו קצת במשרוקית, הסתובבנו בשטח ושרנו שירים. הקו היה פשוט: היום לא יתקיים פה שום טקס אבלות. היום יֵשבו זקנים על הספסלים, אנשים יטיילו בדרך לבית הכנסת וילדים ישחקו במגלשות. ניידת המשטרה שחנתה במקום ונוכחות השוטרים בטח גם עזרה למנוע את קיום הטקס", אומרת פז.
שני פעילים חברתיים שחיים בסמוך לגינה ניסו להפריע למפגינים ולהיאבק על זכותם של האריתראים לקיים את טקס האבלות. השניים אף התעמתו עם השוטרים שהיו במקום ונעצרו. הם שוחררו לאחר כעשר שעות וקיבלו צו הרחקה מהגינה למשך שבועיים. הפעילים האלה לא לבד. השבוע פרסם הפעיל החברתי וממקימי מרק לוינסקי, יגאל שתיים, מפה שהציגה את כל השטחים הירוקים שיש בשכונת שפירא ובסביבתה. הוא טען כי מדובר באחד האזורים הירוקים ביותר בעיר, והאשים את תושבי השכונה הישראלים בהתנכלות לקהילה האריתראית ובגזענות.
"לא ברור לי מדוע לישראלים מותר לחגוג לילדיהם ימי הולדת בגינות ציבוריות בשבתות, אבל לפליטים אסור לקיים שם התכנסות מכובדת אחרת", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "אולי כדאי שיותקנו שלטים בכניסה ולגינות ציבוריות ומעל גבי הספסלים עם הכיתוב 'רק ליהודים'?". טענותיו של שתיים עוררו זעם רב, גם משום שהמפה שפרסם מציינת בעיקר שטחים שנמצאים מחוץ לשכונת שפירא וכוללת גינות שדורשות מהתושבים ללכת הרבה ברגל או לחצות את כביש קיבוץ גלויות הסואן לכיוון דרום.
אדם רוטברד, סטודנט ללימודי אפריקה ותושב השכונה, התחקה אחר מנהג האבלות האריתראי בעבודה אקדמית, והוא מספר כי מדובר במסורת רבת שנים שקשורה למרחב הכפרי של אריתריאה. "באופן מסורתי עומד נציג המשפחה המתאבלת בצומת מרכזי בכפר ומודיע בקול רם על מוות של קרוב ועל מקום וזמן הלוויה", הוא מסביר. בשכונת שפירא מתקיימים בשבת ממוצעת טקסים בסגנון זה לארבעה או חמישה מתים, והנוכחים הם קרובי משפחה או בעלי קרבה גיאוגרפית למתים. "הטקסים נועדו להתאבל לאו דווקא על אריתראים שחיו כאן בארץ. אלה יכולים להיות גם קרובי משפחה מאריתריאה או מכל מקום אחר", הוא מבהיר.
מהבדיקה שלו עולה כי במקרים רבים משתמשים בטקס כדי לגייס מהקהילה כספים לצורך הטסת הגופה לאריתריאה, במקרה של מוות בארץ או במדינה אחרת מחוץ לאריתריאה. "קשה מאוד לקיים את הטקסים האלה בתוך כנסיות או אולמות כי מדובר לפעמים במאות אנשים. גם לעובדה שמדובר בטקס שנטוע בתרבות הכפר יש משמעות, ולכן הם מעדיפים לקיים אותו באוויר הפתוח", הוא אומר. לאחרונה גם פורסם כי עיריית תל אביב לא מאפשרת בקלות התכנסות המונית בכנסיות שמשמשות את המהגרים האפריקאים בעיר.
"הטקסים עצמם מכובדים ויפים ואני מאחלת גם לנו כחברה שיהיו לנו טקסים כאלה", מסכמת פז. "אבל הגינה נועדה למשחק ילדים ולא לטקסי אבלות. בשבת הבאה בשבע בבוקר אנחנו שוב נהיה כאן, עד שיהיה ברור לכל שזו גינת משחקים של ילדי השכונה, מכל הלאומים, הגזעים והצבעים".