101 האנשים המשפיעים: חינוך

יורם לוינשטיין

מייסד ומנהל סטודיו לאמנויות התיאטרון (64)

הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, הפועל זה 16 שנה, מצליח לאחוז במקל בשני קצותיו – סלבס נמשכים אליו ושואפים להשיג דרכו תו תקן איכותי, ובו בזמן מקומו לא נפקד מבמת הפרסים בטקס פרסי התיאטרון ובפסטיבלים נחשבים ברחבי העולם. מאיילת זורר, דרך אסי לוי ועד שני כהן – דורות של שחקנים התחנכו בסטודיו בניצוחו של לוינשטיין, שבחר להקים אותו בשכונת התקווה ודרך כך ליצור יחסי גומלין עם הקהילה המקומית. חוץ מלימודי משחק, עובדים תלמידי הסטודיו עם נוער בסיכון, קשישים, עובדים זרים, ילדי עולים במצוקה ושאר התושבים שמרכיבים את הפרופיל השכונתי.

יוסף קלפטר

פרופ' לכימיה ונשיא אוניברסיטת תל אביב (71)

יוסף קלפטר מונה לתפקידו ב־2009, ומאז הוא פועל (במידה רבה של הצלחה) להפיכת אוניברסיטת תל אביב למובילה בישראל בתחומי המדעים המדויקים. קלפטר לא מתייחס לאוניברסיטה כאל מוסד אוטונומי, ומטפח את הקשרים בינה לבין העיר והעולם שבחוץ: עם היוזמות החשובות המיוחסות אליו אפשר למנות את כינון קשרי המחקר עם אוניברסיטאות בסין והקמת מתחם עבודה ליזמים ברמת החייל בשיתוף עיריית תל אביב.

אלי נחמה

מנהל קמפוס ביאליק רוגוזין (54)

אלי נחמה מנצח על מוסד חינוכי המלווה מגיל הגן ועד לסיום התיכון מאות ילדים משכונות מצוקה, רובם ילדי עובדים זרים. עבורם, נחמה (שהגיע לחינוך לאחר קריירה כשחקן ומורה לתיאטרון) מייצר סביבה קשובה ומדרבנת, ואת סגל המורים ועשרות המתנדבים העובדים עמו הוא מלמד מהו חינוך סבלני המונע מתחושת שליחות אמיתית.
על מה היית רוצה להשפיע בעיר אם היית יכול?
"הייתי רוצה להנחיל ערכים של נתינה, שוויון וסובלנות גם מעבר למעגלים הקרובים אליי".
מי לדעתך משפיע כיום על תל אביב?
"אני מאמין שהשפעה באה במקביל גם מלמעלה, מראש העיר ובכירים אחרים, וגם מלמטה, דרך קהילת תושבים שיש לה אמירה בנוגע לחיים כאן".

פרופ' זאב דגני

מנהל הגימנסיה העברית הרצליה (62)

כמנהל בית ספר, זאב דגני אמור להצטייר בעיני תלמידיו כנציג הממסד. בפועל, הוא זה שמחנך אותם להטיל ספק ולחשוב בצורה ביקורתית, והם הופכים תחת הדרכתו לאנשים פוליטיים השואפים להשפיע בעצמם על סביבתם. דגני מהווה את הסמן השמאלי, הליברלי והאנטי מיליטריסטי במערכת החינוך. בעברו בעירוני ד' אסר על מועצת התלמידים להניף את דגל ישראל בכניסה לבית הספר והביע תמיכה בלגליזציה של סמים קלים, ובגימנסיה המשיך באותו קו: הוא אסר על קצינים של צה"ל להיכנס בשערי בית הספר כדי להרצות לתלמידים, כי לדבריו "מקומם של הקצינים בצבא, ומקומם של המחנכים בכיתה", ובימים האחרונים הודיע כי הוא מתבייש להיכלל ברשימת בתי הספר המצטיינים של משרד החינוך הזכאים למלגה, כי הקריטריונים, ובהם הגיוס לצה"ל, אינם לרוחו. בתקופה שבה מפטרים בבושת פנים מורה כמו אדם ורטה בגלל דעותיו, טוב שיש איש חינוך שלא מוכן להתקרנף.