הפודיז הקטנים

"'מאסטר שף' ו'משחקי השף' נותנות לי השראה וידע ואני לומדת מהן על אוכל", אומרת ניקי פישמן, בת 9 וחצי תלמידת כיתה ד' בבית הספר גרץ בתל אביב. "אני הכי אוהבת לראות 'מאסטר שף', כי כשנותנים את המשימות אני חושבת: 'תהיי יצירתית, תפעילי את הדמיון ותמציאי מנה עם כל המרכיבים'. מהשפים אני אוהבת את אייל שני וחיים כהן, אבל הכי את רושפלד. יש לו את המנות הכי מעניינות שאפשר ללמוד מהן". בשפה שמזכירה ביקור בדיסנילנד או בחנות צעצועים היא מספרת שהחלה להתעניין בבישול לפני כשנה בעקבות צפייה בתוכניות ריאליטי, אשר חשפו אותה למגוון רחב של חומרי גלם ושיטות הכנה ועושות לה חשק להיכנס למטבח.

נועם טרוטינו, בן 13 מסביון, מספר על חוויות דומות. "קורה הרבה שאני רואה מנה שמכינים בתוכנית וישר מתחשק לי להכין אותה. למשל פעם הכינו סביצ'ה עם בורגול ועשבי תיבול – סוג של הכלאה בין סביצ'ה לטבולה שנראה ממש טוב – ומיד רצתי לנסות". הוא מגלה בקיאות בתכנים ששודרו ומעדיף את "מאסטר שף" על פני המתחרה. "אני הכי אוהב את 'מאסטר שף' כי זו לא רק תוכנית בישול אלא גם תחרות. מבין השופטים אני אוהב את רושפלד בגלל המקצועיות שלו. רואים שהוא לא סתם שחקן אלא ממש מבין באוכל".

ילדים נוספים ששאלנו העדיפו גם כן את רושפלד – הענייני שהכי פחות מתנחמד. עוד נקודה למחשבה בנושא.

נועם טרוטינו

ילדים נכבשו בקסם

תוכניות בישול בכלל ותוכניות ריאליטי בפרט פתחו את התחום לקהלים שונים. נשים וגברים בני כל הגילים מתמודדים במשימות שהן הרבה מעבר לאוכל, ואי אפשר להישאר אדיש מול ההצלחות, הכישלונות, הדמעות והדרמה. בלי ששמנו לב גם ילדים נכבשו בקסם והפכו לפודיז, דבר שמוצא ביטוי בהרגלי אכילה. ניקי פישמן מתאימה את הטכניקות שראתה לחומרים שיש בבית. "בשבת בבוקר אני פותחת את המקרר ורואה מה יש כדי להכין משהו. אם יש שקדים, תמרים ושומשום אני יכולה להמציא מנה כמו כדורי שוקולד ממולאים, אבל כדורים טבעונים, כי אנחנו טבעוניים".

פאולה רוזנברג, מטפלת ברפואה טבעית בתזונה וצמחי מרפא, מרצה ומנחת סדנאות, מאמינה שתוכניות ריאליטי מטבען אינן מתאימות לילדים, אך מצליחה למצוא נקודת אור מבחינה תזונתית: "בתוכניות האלו בישול תופס 20 אחוז ושאר 80 האחוזים הם סיפורים טרגיים של מבוגרים. עם זאת יש משהו חיובי בכך שילדים נחשפים להכנת אוכל. כיום ילדים רגילים לצרוך אוכל מוכן, קפוא ומעובד, ובתוכניות הריאליטי הם רואים אנשים שמבשלים". היא רואה יתרון בכך שבישול הפך לתחביב נפוץ אצל ילדים, אך יש לה ביקורת על הזנחת הערכים התזונתיים. "עוד לא קמה תוכנית הבישול שנתנה מענה בנושא תזונה נכונה. אמנם יש ב'משחקי השף' פינת מנה בריאה, אבל הפוקוס לא מספק. 95 אחוז מהמנות מבוססות על קמח לבן, סוכר ושמנת". כדי למקסם את הצפייה היא ממליצה להורים לתווך את התכנים. "אם כבר מרשים לילדים לצפות בתוכניות ריאליטי בישול, חשוב להסביר להם מה הם רואים. ההורים צריכים לעשות עבודת תיווך כדי שהילד לא יחשוב שכל התזונה צריכה להתבסס על קרואסונים ורוסטביף".

ההתעניינות שמגלים הפודיז הקטנים באוכל חצתה מזמן את גבולות הבית. "אני מכיר הרבה ילדים שסוחבים את ההורים למסעדות ולא להפך, ומחליטים לאן ללכת לפי השף וסוג המסעדה" מגלה השף שאול בן אדרת (מיסטר אנד מיסיס לי, התרנגול הכחול). "יש הרבה יותר ילדים במסעדות וחלקם מזמינים יותר טוב מההורים. ילד לא יאכל מוח או שקדי עגל, אבל הם מזמינים מנות מיוחדות כמו פילה בקר ברוטב, דגים ופירות ים, וההורים מאוד מתלהבים". לדעתו זו מגמה חיובית שגורמת לילדים לצאת מאזור הנוחות, בתנאי ששומרים על פרופורציות. "אם ההורים יוצאים פעם בשבוע או פעם בחודש ונותנים לילד להרגיש כמו גדול ולהזמין מנה מכובדת במקום סתם שניצל וצ'יפס, זה מבורך בעיניי".

"אני יודע לשפוט בלי לטעום". איל בן עזרא

השף הצעיר

יש ילדים שתוכניות הריאליטי פתחו עבורם אפיק תעסוקה, לא פחות. איל בן עזרא – בן 15 וחצי, תלמיד כיתה י' מפתח תקווה – צופה ב"מאסטר שף" וב"משחקי השף" ויודע לשפוט גם בלי לטעום. "יש דברים שהם ממש וואו ויש מנות יותר בינוניות. אני אמנם לא כל כך מתחבר לבישול יפני אבל אהבתי את המנה שמידן סיבוני הגיש באודישנים ל'משחקי השף'. הרמה מאוד הרשימה אותי".

למרות גילו הצעיר יש לו כבר קבלות כסטז'ר במסעדת הרברט סמואל. "אני עובד בפס הקר, מפריד עלים ולפעמים מצלחת מנות, עושה כל מה שצריך. אכלתי במסעדה, דיברתי עם המנהל והוא הציג אותי בפני השף בפועל. אמרתי שאני רוצה לעבוד במטבח והוא הסכים לקבל אותי לניסיון, ולאט לאט אני מתקדם".

הרומן שלו עם המטבח התחיל לפני כשלוש שנים. "אימא שלי עבדה עד ממש מאוחר ולא היה לה זמן לבשל לאחותי ולי, אז אני התחלתי לבשל. היא הראתה לי איך מכינים דברים בסיסיים כמו חזה עוף, ומאוד אהבתי את זה. את השאר למדתי מתוכניות בישול ומהאינטרנט".

התוכניות לא עושות לו חשק לשחזר מנות שראה אך מעניקות השראה מבחינת חיבור בין חומרים. מדי פעם הוא מבשל בבית למשפחה ולחברים, וההורים מרוצים. "הם מאוד תומכים ומסיעים אותי למסעדה בשבתות. הם אוהבים את מה שאני עושה, אבל כל הזמן מדגישים שזה לא יבוא על חשבון הלימודים". בן עזרא יודע שכשיהיה גדול יהיה שף, אבל הוא לא רוצה להיות מפורסם ולא מתכנן להשתתף בתוכניות ריאליטי, כי לדעתו הוא צעיר מדי. עם זאת הוא ממליץ לילדים שאוהבים לבשל לצפות בהן בגלל הערך המוסף הלימודי. "כדאי ללמוד כל הזמן מאיפה שרק אפשר".

מעוררת השראה. "מאסטר שף". צילום: ינאי יחיאל

לגשר על הפער בין תוכניות ריאליטי לבין המציאות

"כל החוויה של ילד מול תוכניות ריאליטי עוברת דרך העתקה, כלומר יש העתקת התנהגות מהתוכנית לחיי היומיום של הילד. זה גם מתקשר לרצון לגשת מיד למטבח ולבשל", מסבירה ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי ומרצה באוניברסיטת בר אילן. לשיטתה אין סיבה למנוע מילדים לצפות בתוכניות ריאליטי, אך כדי לגשר על הפער בינן לבין המציאות יש צורך במעורבות הורית.

כשילד עוקב אחר תוכניות ריאליטי בישול, יש בכך יותר יתרונות או יותר חסרונות?

"יש גם וגם. היתרון הראשון נוגע לשינוי תפיסתי, בכך שבגיל צעיר מאוד נפתחת בפני הילד נישה שנשמרה בעבר לנשים בלבד, וכיום יש בה מקום גם לגברים. יתרון אחר נוגע להגדלת טווח הטעמים. אנחנו מכירים מקרים של אימא שמתחננת בפני הילד לטעום משהו חדש והוא לא מסכים, ופתאום כשהילד בעצמו יוצר ומבשל הוא נחשף ומוכן להתנסות. מבחינת חסרונות – ילדים נחשפים למכשירים מסוכנים שבעבר היו טאבו. נראה נורא קל ופשוט לקצוץ במהירות, להכניס למערבל ולבשל בסיר לחץ, וכעת אין את אפקט הבהלה והפחד כשהורה אומר לילד 'אל תיגע'. זו הסכנה העיקרית. החיסרון השני הוא שדברים שילדים רואים בטלוויזיה נראים להם בני מימוש, ואז הם עוברים את חוויית האכזבה. למשל אם מתמודד מכין מנה מאוד מורכבת, שלילד נראית פשוטה וישימה, הוא מנסה ליצור אותה ועובר חוויה של כישלון בטעם ובצורה, מה שפוגע בדימוי שלו לגבי הצלחות. חוויית הצלחה תורמת לביטחון של הילד אבל בדרך כלל המנות שרואים בתוכניות מורכבות, לא סתם חביתה וסלט". הילדים לא נכנסים כך מהר מדי לעולם של תחרותיות?

"זה משהו שמאפיין צפייה בכל תוכניות הריאליטי אבל 'מאסטר שף' למשל משתדלת להיות לא פוגענית. ב'משחקי השף' יש יותר העלבה ואמירות כמו 'למען התחרות אנחנו נעשה הכל, כולל לפגוע במתחרים אחרים'".

מה תמליצי להורים שילדיהם צופים בתוכניות בישול?

"לתווך, לתווך, לתווך. לשבת עם הילד מול המסך ולהסביר את מה שמתרחש לא ברמת הבישול, אלא ברמת מערכות היחסים בתוך התוכנית. אנחנו כבוגרים מסתכלים על התוצרים של תהליך הבישול. הילד, בחושים המאוד חשופים ותמימים שלו, קולט גם אינטראקציה בין אנשים – מי אומר מה, מי עוזר למי ומה עושים למען התחרות וההצלחה. חשוב לכן לתווך את זה לילדים ולהסביר, כמו בכל פעם שהם צופים בדברים שלא מתנהלים באופן תקין או רצוי".