מוצארט עם נגיעות קומיקס: האופרה "חליל הקסם" בהפקה חדשה לילדים

האופרה "חליל הקסם" של מוצרט בוצעה לראשונה ב־1791 בווינה בניצוחו של המלחין הצעיר. אמ;לק: בחורה צעירה (פמינה) נחטפת כדי להגן עליה מפני אמה (מלכת הלילה), וזו משכנעת נסיך (טמינו) להחזיר אותה ומבטיחה שיוכל להינשא לה. הנסיך מגלה את סיבת החטיפה, הצעירים מתאהבים, כתוביות סיום. בדרך למימוש האהבה נפגוש נחש, יועצים שהם בעצם טרולים, כהן־מורה (זרסטרו) וכן, גם חליל. היצירה המקורית אורכת כשעתיים, מושרת ומדוברת בגרמנית ומביעה רעיונות אידיאולוגיים ברוח התקופה – אור מול חושך, נאורות מול נבערות, אחווה ושוויון. עכשיו כל הטוב הזה פורק, הורכב מחדש ונארז בהפקה מושקעת לילדים שתעלה החודש באופרה הישראלית.

מתיחת הפנים שעבר סיפור האהבה בין טמינו ופמינה כוללת שבירת התבנית שבה העלמה במצוקה מחכה לנסיך המושיע, יציקת ערכים של שוויון מגדרי וקבלת השונה ותלבושות בהשראת עולם הקומיקס. "הורדנו קטעי מקהלה וקטעים של דמויות משנה אבל שמרנו על קו הסיפור של הדמויות המרכזיות", מספרת הבמאית שירית לי וייס על תהליך העבודה. "זו גרסה מקוצרת לכל המשפחה, בתרגום לעברית של אהוד מנור. השם דומה – 'חליל הקסמים' – אבל מרמז על השוני".

הנסיך טמינו, מתוך "חליל הקסמים" (סקיצה: באדיבות האופרה הישראלית)

עוד כתבות מעניינות:
והגברת השמנה היא אני: איך עושים אופרה לילדים?
סדרת הספרים שכל הילדים (ובמיוחד הילדות) חייבים להכיר
הורים, תרגיעו. "פורטנייט" לא הורס לכם את הילדים

הרצון לרתק קהל צעיר וחסר סבלנות לאופרה בת יותר מ־200 שנה באמצעות שינויים מהותיים שכאלה מעורר כמה תהיות. כמה רחוק אפשר ללכת בשם ההנגשה מבלי לאבד מהרעיון המקורי, האם ההידמות לעולמות שהילדים כבר חשופים אליהם היא פספוס, ואולי בכל זאת השינויים מוסיפים למופע ערכים תזונתיים ולא גורעים ממנו? "קודם כל זאת אופרה של מוצרט", מגנה לי וייס על היצירה המחודשת. "תזמורת מלאה של 35 נגנים על הבמה, שחקנים, תפאורה, תלבושות וכל מה שכרוך בכך. מבחינת התוכן, באופרה המקורית הנסיכה צריכה שיצילו אותה, אבל ברוח הגיבורות הנשיות של היום ראינו לנכון לתת התייחסות קצת שונה לעניין. הנסיכה לא קופצת על הנסיך הראשון שבא להציל אותה אלא מטילה ספק, שואלת שאלות, חזקה, נלחמת – על היתרונות והחסרונות שבכך". מעצבת התלבושות, אולה שבצוב, מוסיפה כי את טמינו הן עיצבו כנסיך מעט מפונק ונשי.

זרסטרו, מתוך "חליל הקסמים" (סקיצה: באדיבות האופרה הישראלית)

מבחן הזמן

התלבושות, כאמור, שונות בתכלית מהעיצוב האופראי הקלאסי. במקום קרינולינות, שמלות עוגת קצפת ופאות גרנדיוזיות, שבצוב קיבלה השראה מעולם הילדים והלכה על צבעוניות שמושכת את העין. "צריך להסתכל על היצירה בפריזמה של העולם המודרני. התלבושות האלה מגשרות בין חומר שנכתב במאה ה־18 למציאות של היום – צורות גיאומטריות וצבעים חלקים, מינימליזם בקווי מתאר וצבע. הייתי מגדירה הסגנון כקומיקס תלת ממדי".

לטענת הבמאית לי וייס, המוזיקה הקלאסית עומדת במבחן הזמן וילדים הם קהל נהדר עבורה. "האופרה רלוונטית גם היום. ילדים פתוחים לדברים חדשים, הם מתחברים לדמויות, לסיפור, ואין להם חסמים לסגנונות מוזיקליים כמו שיש למבוגרים. חוץ מזה, היצירה הזו ספציפית היא ממש סרט אקשן – יש מפלצת, מלכת לילה רעה, המון דרמה ואהבה, קטעים שובבים. הצבעוניות של הדמויות – במהות שלהן ובמוזיקה שנכתבה עבורן – מרתקת צופים בכל גיל".

פפגנה, מתוך "חליל הקסמים" (סקיצה: באדיבות האופרה הישראלית)

לי וייס מוסיפה שגם יסודות הסיפור ב"חליל הקסם" הם על זמניים. "הסיפור המקורי מורכב ויש בו רעיונות שהיו רלוונטיים לתקופתו – הבונים החופשיים, תנועת ההשכלה, נבערות מול ידע ועוצמה רוחנית". היא מספרת שאחרי שהשילו ממנו את המורכבות, "חליל הקסמים" הפך לסיפור אהבה פשוט עם מסרים של אומץ, תקשורת ושיתוף פעולה. "ביקשנו לתת דגש על ההתמודדות של הדמויות, חיפוש הפרטנר, האדם לעבור איתו חוויות. הכוח של הביחד מנצח את הפחדים ואת הרתיעה מהשונה, וזה קיים גם ביצירה המקורית".

← "חליל הקסמים", בית האופרה, שד' שאול המלך 19 תל אביב, רביעי־חמישי (17.10־18.10) 17:00, 110־140 ש"ח