ילדים של החיים: איך מגדלים ילדים טבעונים שמחים?

בשנים האחרונות – עם התחזקותה של הטבעונות וחדירתה לתודעה התרבותית הרחבה – נראה שהשיח על התעללות בבעלי חיים ועל המקומות שמהם מגיע המזון שלנו התחיל למשוך גם את תשומת לבם של הילדים. ייתכן שהמרחק שלהם מתרבות הצריכה והקרבה האינטואיטיבית כמעט שלהם לטבע ולבעלי חיים מאפשרים להם לגלות עניין בטבעונות ולא לדחות אותה על הסף כמו מבוגרים רבים. עבור משפחות רבות, יום הטבעונות הבינלאומי שמצוין היום (1.11) הוא לא יום מיוחד. עבורן כל יום הוא יום הטבעונות, ולפעמים המעבר של המשפחה לטבעונות אכן מגיע מהילדים.

יונתן גרין (12 וחצי) הוא ילד ישראלי שחי עם משפחתו בבולגריה. לפני יותר מארבע שנים, כשהיה רק בן 8, החליט להיות צמחוני, ולפני חצי שנה בחר להשלים את המהלך ולאמץ אורח חיים טבעוני. הוא מספר שמלבד קטעי וידיאו של אנונימוס שדחפו אותו לבצע את השינוי, גם אחיו השפיע עליו. "הוא אמר לי שאני לא יכול להגיד לו להפסיק לאכול בשר אם אני שותה חלב ואוכל ביצים". אף שהוריו של יונתן אינם טבעונים הוא מספר שנערכות בבית יותר ויותר ארוחות טבעוניות ונראה שהוא מרבה לעסוק בנושא. "אחותי, שהייתה צמחונית, נעשתה בזכותי טבעונית לפני כמה שבועות. אנחנו מנסים לשכנע את שאר המשפחה, אבל זה לא ממש מצליח".

גם אל משפחת אורן הטבעונות הגיעה מהילדים. לפני ארבע שנים, כשהיה רועי בן 12 וחצי, הוא נחשף לרעיון הטבעונות בעקבות כתבה על מיזם מיטלס מאנדיי. עדי, אמו של רועי, קיבלה את ההחלטה בהבנה. היא מספרת שבתחילת הדרך, "הלכתי לתזונאית שהסבירה לנו מה חשוב לאכול ומהם התחליפים הרצויים ונתנה לנו מתכונים". לאחר שנתיים הצטרף לרועי האח הבכור, בר, שהשיח על טבעונות בבית ובקן של הנוער העובד השפיע עליו. כאימא לטבעונים עדי אומרת שאין סיבה לדאגה. "חשוב להקפיד על תזונה נכונה ובריאה. יש היום כל כך הרבה בלוגים עם מתכונים מעולים. בכל מה שקשור לכיתה, בדרך כלל הילדים מסייעים ומכינים ביחד את רשימת הכיבוד כדי שיהיה גם מבחר טבעוני".

משפחתה של שירי זמיר־רז, פעילה למען זכויות בעלי חיים ומטפלת זוגית, היא משפחה טבעונית. "נקודת המפנה המשמעותית אצלי הייתה כשאייר (3 וחצי) נולד. המחשבה על הזכות הברורה מאליה שיש לי כאימא אנושית להיניק את התינוק שלי ולהיות איתו, זכות שנמנעת באכזריות מכל כך הרבה אימהות אחרות לא אנושיות (הפרות בתעשיית החלב) הפילה לי אסימון כבד בלב". ארי (7) ואייר, הילדים של שירי, ניזונים אך ורק ממאכלים מן הצומח, אינם לובשים בגדים מן החי ואינם מבקרים בגני חיות או בפינות ליטוף. "האתגר העיקרי עבור הורים טבעונים לילדים טבעונים הוא ההתמודדות עם החברה, עם החריגות שילד טבעוני נאלץ להתמודד איתה ועם הסתירה בין הערכים שאנחנו מבקשים להקנות לילדים שלנו ובין הערכים שהם פוגשים אצל המשפחה המורחבת, בבתים של החברים שלהם ובמערכת החינוך".

משפחת פינקלשטיין מגדלת ילד בן 3 ופעוטה בת חצי שנה. האב, רועי, מספר שהם ביקשו מההורים להביא עוגות טבעוניות בימי הולדת בגן, ושמרבית ההורים אכן מתחשבים. לדבריו יש הורים שעושים פרצופים וטוענים שאסור להחליט עבור הילדים, אבל הם מיעוט. כשצריך הם מביאים עוגה טבעונית מהבית. "הילד שואל הרבה בעצמו אם הוא יכול לאכול משהו או לא. לאחרונה היינו בחתונה, והוא רצה מהעוגה. אמרנו שאנחנו לא אוכלים את זה והוא שאל למה, אז ענינו שזה מפני שהיא עשויה מבעלי חיים. הוא קיבל את זה".

זמיר־רז מספרת שהיא מנחה את צוות הגן לא לומר לילדיה "זה אסור לכם". "אני מבקשת שיגידו 'זה לא שלך', והילדים יודעים להשלים לעצמם בראש שזה לא שלהם כי זה של העגל או של התרנגולת", היא אומרת. "הילדים שלי מבינים שהם מיוחדים ושההתמודדות עם החריגות הזו היא מתוך גאווה. הבכור שלי העביר הרצאה בכיתה א' בשנה שעברה בפני כל השכבה שלו בנושא 'מה זה להיות ילד טבעוני'. זו חריגות שהופכת מאוד מהר להכרה שזו הדרך וגם אם ייקח לחלקנו זמן להגיע לשם, בסוף כולם ייאלצו ליישר קו".

גם למשפחת אידלזון יש גישה מעניינת. "אני לא מונע מהם כלום, הם מחליטים לבד", אומר דני, שמציין שילדיו, בני 6 ו־8, מספרים תמיד מה הם אוכלים בחוץ. "כרגע בחברה שלנו יש הרבה טבעונים שיוצרים אנטגוניזם לטבעונות. אני מלמד את הילדים ונותן את האג'נדה שלנו, אבל אם אתחיל לחפור להורי הילדים המארחים אולי כבר לא יזמינו אותם. עדיף שהילדים עצמם יסבירו למה הם לא רוצים משהו. עבורנו ההורים זה כמו אינטרנט – אי אפשר למנוע אבל אפשר ללמד מהו שימוש נכון".