חסמב"ה בעידן פוליטיקת הזהויות: איך מושכים ילדים לספרות מתח?

"לא קראתי את חסמב"ה ולא דנידין", אומרת דנה אלעזר־הלוי, מחברת "מבצע קהיר". "נולדתי בבית ספרותי ודחפו אותי לספרים אחרים, מה גם שפעם הספרים האלה היו יותר לבנים ופחות לבנות. מה שכן, החוט הזה של כתיבה על ריגול לילדים היה חוט שידעתי שאני ממשיכה אותו אבל גם מתנתקת ממנו, בייחוד במקרה של 'חסמב"ה'. לראיה, היום אלו ספרים שקשה לקרוא, בייחוד אם יש לך רגישות לענייני לזהויות".

דנה אלעזר־הלוי, בת להורים שהם בעצמם יוצאי המוסד, היא לא שם מהסוג השגור על העטיפות הבוהקות של ספרי המתח, שלמחברים שלהם יש לרוב שמות עט קליטים עם אפיל מסוים מאוד – גברי בעיקר. אבל שני קודמיו של "מבצע קהיר", ספרה החדש של אלעזר־הלוי – "מבצע מנהטן" ו"מבצע ברלין" – הפכו לרבי המכר. הראשון שהה במשך 17 שבועות בראש הטבלה. אז איך כותבים "חסמב"ה" לדור שלא גדל על ספרי מתח, בטח לא ישראלים? קודם כל, עם גיבורים שהם תלמידי כיתה ט' המגויסים למוסד.

"האינטואיציה פעלה אצלי יותר מאשר ההחלטה המודעת", אומרת אלעזר־הלוי, "זה פשוט היה מה שהתחשק לי לכתוב והיה נראה לי שילדים ייהנו לקרוא את זה. רק אחר כך גיליתי שעשיתי מעשה שיש בו משקל תרבותי: הסדרה פונה בו בזמן ובמידה שווה לבנים ולבנות, שזה משהו שלי היה חשוב מאוד. יש איזו קלישאה מיושנת שמתח וריגול זה לבנים ואם יש דמות נשית, אז במקרה הטוב היא בתפקיד סיידקיק. זה היה משהו שקהל הקוראות חיכה לו מאוד".

הפתיעו אותך התגובות לסדרה? יש קלישאה ש"ילדים לא קוראים".

"אף פעם לא הלכתי שבי אחרי ההנחה הזאת. כל הבכי והנהי של 'הולך ופוחת הדור' אף פעם לא דיבר אליי, באף מישור. ברור שהטכנולוגיה משפיעה, אבל גם בעבר לא כל הילדים קראו ותמיד שוכחים את זה. מובן שלמרות זאת ניסיתי להבין עם עצמי את ההצלחה של הספר הראשון, והיו כל מיני הסברים שחשבתי עליהם, אבל זה כבר היה בדיעבד".

כמו מה?

"ז'אנר הריגול כז'אנר ריאליסטי, למשל. רוב ספרות ההרפתקאות מאז 'הארי פוטר' נעשתה בתחומי הפנטזיה והמדע הבדיוני, וזה מה שנתן את הטון במשך תקופה ארוכה, זה מה שילדים הכירו. אני לא מומחית לספרי נוער, אבל ממה שאני מכירה – הספרים הריאליסטיים היו סביב סוגיות חברתיות: בית ספר חדש, הילד החנון, העולה החדשה וכו'. האפקט המדהים של ספרות מתח הוא שזה מבנה ספרותי חזק כל כך שהוא מעודד ילדים שלא קראו אף פעם לקרוא את הסדרה".

עד כמה רעיון של "חסמב"ה" מודרנית בכלל יכול לעבוד היום?

"בספר הראשון היה ברור שאם גיבורי הספר הם במוסד אז הגיוני שהם יצטרכו יריב לפעול נגדו, וזו לא יכולה להיות מחתרת באלבניה, כן? רציתי היגיון מינימלי כלשהו. מצד שני, במודע בחרתי אויב שהוא בכיר באל־קעידה – ארגון שקנה את מקומו המפוקפק ברשימת אויבי העולם, לא רק של ישראל".

"גם בעבר לא כולם קראו. תמיד שוכחים את זה". דנה אלעזר-הלוי (צילום: יולי גורודינסקי)

לא מתיש לעשות כל כך הרבה חישובים בשביל לצאת בסדר עם הציבור?

"נכון. מה ששירת אותי כאן זה שאני כותבת לילדים, ואני מניחה שהילדים היום לא קראו 'חסמב"ה' או את 'דנידין', אז הספרים שלי הם הפגישה הראשונה שלהם עם העולם הזה. נכון שבספר מה שיותר חשוב הוא איך מנצחים את האויב ולא מי הוא, אבל היה לי חשוב להיזהר מתכנים מכלילים. אני כן מרגישה אחריות".

היום באמת מצפים לדמויות עגולות יותר של רעים, עם פנים ואופי.

"ב'ברלין' זה בולט מאוד, כשהרע הוא ניאו־נאצי שחוטף את הגיבורים. עכשיו, מי רוצה למצוא את הצד הטוב בניאו נאצי? ועדיין הוא דמות יותר מורכבת. אבל היות שזו פגישה ראשונה של הקוראים עם הז'אנר אני לא מנסה לפרוץ גבולות. ברור למשל שהסוף יהיה טוב".

"מבצע קהיר", הוצאת אחוזת בית/ידיעות ספרים, 283 עמ', 88 ש"ח, לגיל 9-14