כן בבית ספרנו: מערכת החינוך התל אביבית נגד נפתלי בנט

בחודש שעבר תפסה כותרת ב"ידיעות אחרונות" את עינו של חבר הכנסת מהבית היהודי בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ', ששמח לייצג את העמדה ההומופובית מעל כל במה אפשרית ובכל הזדמנות, מיהר לצייץ: "זהו, תל אביב היטרללה סופית". הכותרת שאליה הפנה בציוץ הייתה "אבא ואבא של שבת", והכתבה שמתחתיה דיווחה כי עיריית תל אביב־יפו המליצה לגני הילדים בעיר לערוך טקסי קבלת שבת מגוונים, המייצגים גם ילדים ממשפחות גאות, כדי שלא ירגישו חריגים.

ההמלצה הזו של העירייה היא רק אחד המהלכים בתחום החינוך מהשנים האחרונות שמציבים את מערכת החינוך העירונית בעמדה המנוגדת לזו של משרד החינוך ושל הממשלה. זהו מצב עניינים הגיוני למדי – בראש העיר תל אביב־יפו עומד כבר 19 שנה איש מפלגת העבודה רון חולדאי, בעוד ממשלות ישראל מקצינות באופן עקבי לימין. ובכל זאת, נראה שכניסתו של נפתלי בנט למשרד החינוך לפני כמעט שנתיים הביאה את העירייה להיות אקטיבית יותר בכל הנוגע לשמירה על ערכים שהיא תופסת כחשובים, גם במחיר של עימות עם שר החינוך מהבית היהודי – ובמקרים אחרים עם ראש הממשלה ועם שרים נוספים.

במערכת חינוך ארצית שעוברת פוליטיזציה ומבקשת להתמקד יותר באהבת ארץ ישראל מאשר בקבלת האחר, ההתעקשות של העירייה על לימודי דמוקרטיה ותמיכה בילדי הזרים מעוררת הערכה. אך רבים טוענים שנושאים חשובים ומרכזיים נדחקים הצדה בזמן שעימותים מתוקשרים על הכנסת אנשי ארגון שוברים שתיקה לתיכונים משרתים את השאיפות הפוליטיות של שני הצדדים – ובעיקר את חולדאי, שנהנה מתדמית האופוזיציונר הנלחם על ערכי הדמוקרטיה והשוויון בקרב הציבור התל אביבי. חשוב לציין כי למרות הסובלנות לכאורה להבעת דעות בשיעורים ובפעילויות חינוכיות, בעיריית תל אביב־יפו אסרו על מנהלים ומורים להתראיין לכתבה זו.

נהנה מתדמית האופוזיציונר הנלחם. רון חולדאי עם בנימין נתניהו בתל אביב (צילום: כפיר סיוון)

תל אביב גם כך נתפסת על ידי רבים (בתוכה ומחוץ לה) כמדינה בתוך מדינה, ובהרכב הממשלה הנוכחי הדבר מועצם פי כמה. כמעט בכל הזדמנות עומדת העירייה על הרגליים האחוריות במטרה להבהיר: אנחנו מייצגים את התושבים שלנו, אנחנו מגינים על הדור הבא באמצעות חינוך ליברלי. עורכת הדין גל גור, העומדת בראש שדולת ההורים של תל אביב־יפו בבתי הספר היסודיים, אומרת כי לתפיסתה רבים מהמאבקים שמנהלת העירייה מול משרד החינוך הם כאלה שיכולים לספק לה כותרות.

לדברי גור, "העירייה בוחרת מראש נושאים 'קונפליקטיים' מול משרד החינוך, אלה לא הקרבות שאני כהורה זקוקה להם, והם לאו דווקא משפיעים על ההרגשה שלי בקשר לחירויות שלי". על הודעת העירייה בנוגע לטקסי קבלת השבת האלטרנטיביים, למשל, אומרת גור כי זה עניין שלרוב אינו מצריך התערבות של ממש: "כשהגננת עובדת תחת משרד החינוך, היא בן אדם, היא לא רובוט, אז כן יש כאן עניין של חינוך מחדש לחלק מהצוות. אבל זה גם סימון של סוגיות שהיו בשוליים והיה צורך לסמן אותן כמשהו פומפוזי. אלה נושאים שאפשר לפתור בין ההורים לגננת".

גור גורסת כי על עיריית תל אביב־יפו לנצל את העצמאות שלה גם בסוגיות פחות סמליות: "לעירייה, שיש לה המון כוח והיא רשות מאוד חזקה גם מול משרד החינוך, יש הזדמנות לתהליכי עומק. תהיו יותר שקופים מול הקהילה, זה מה שקובע בסופו של דבר. אם המנגנון עצמו ליברלי ושקוף זה מה שמשפיע, עוד לפני שמדברים על התוכן שמועבר בו".

(איור: תמר מושקוביץ)

"הרוח התל אביבית"

העימות הראשון בין בנט לחולדאי שעלה לכותרות התרחש כחצי שנה לאחר כניסתו של בנט לתפקיד, כאשר משרד החינוך החליט לא לאשר את הכללת הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן בתוכנית הלימודים בטענה שהוא עשוי לעודד התבוללות. חולדאי, שכתב אז בפייסבוק "כל הכבוד למשרד החינוך שהצליח להפוך את הספר 'גדר חיה' של דורית רביניאן לספר קריאת חובה!", התייחס לפסילה כמה פעמים ותמך במנהלי מוסדות חינוך בעיר שהודיעו שילמדו אותו למרות האיסור. "אני לא חושב שמשרד החינוך צריך לעסוק בתכנים של הספר ומה ישפיע על נפשם הרכה של הילדים", הוא אמר אז בריאיון ל־Time Out. "עצם הניסיון להתערב בתכנים, ניסיון להכתיב צנזורה, בעולם הכל כך פתוח שבו אנחנו נמצאים נראה לי הזוי".

סגן ראש העיר ומחזיק תיק החינוך בעיריית תל אביב־יפו, אסף זמיר, אומר כי ההחלטה לדבוק בערכים מסוימים תוך כדי התרחקות מהערכים המודגשים במערכת החינוך הארצית היא תוצר טבעי של הרכב העיר. "זה לא דבר ערטילאי בכלל – הערכים של העיר עומדים לבחירה פעם בחמש שנים ו־85 אחוז מתושבי העיר הם ליברלים ושמאלנים. הרוח התל אביבית גם אומרת שאנשי חינוך אומרים את מה שהם חושבים, ולא יהיה קונפליקט עם העניין הזה. כשעושים קבלת שבת אלטרנטיבית בגן זה כי עיריית תל אביב־יפו נבחרת על ידי התושבים. אנחנו רוצים לחשוב שזו אינה התרסה אלא משהו מייצג. כשעושים דברים למען עובדים זרים זה כי הדבר מייצג את הערכים של הבוחרים. המבחן זה לשמור על הרוח התל אביבית מול עובדים של משרד החינוך, לשמור על הרוח הזו במקומות שבהם אנחנו לא משפיעים".

טל צפירה, יו"ר ועד הגנים – גוף לא רשמי של הורים, אומר כי הגישה הזו של העירייה יוצרת הרבה פעמים בלבול. בגנים הגננות כפופות למשרד החינוך ואילו הסייעות לעירייה, כך שיש פיצול אפילו בתוך הגן עצמו. "יש קצר בתקשורת כי אלה גופים שפועלים במקביל במקום בהשלמה הרבה פעמים", אומר צפירה.

אף על פי שזמיר תומך בגישה העצמאית של העירייה ומתבטא לא מעט בעניין, הוא מבהיר: "ברמה היומיומית יש מעט מאוד קונפליקטים. איך זה מקבל כותרות? כי החינוך של הילדים הוא הנושא הכי רגיש לאנשים וזו כותרת מיידית, בטח כשכל אנשי התקשורת גרים פה בעיר וכך גם הילדים שלהם. בכל פעם שיש קונפליקט בנושא כזה מיד יש כתבה. רוב ההורים לא מתעניינים בנושאים האלה. ההורים מעוניינים לוודא את איכות בית הספר וההשפעה המיידית על הילד בכיתה, הם מתעניינים במורים ובבעיות של אלימות".

"המבחן זה לשמור על הרוח התל אביבית מול עובדי משרד החינוך". אסף זמיר (צילום: גבריאל בהלריה)

גם אם מרבית ההורים מתעניינים יותר בסוגיות יומיומיות, ברור שראש העיר וכמה ממנהלי מוסדות החינוך הבולטים בעיר לא מהססים לפעול בדרכים שמוציאות את שר החינוך מכליו. כך היה למשל במקרה של הזמנת אנשי שוברים שתיקה להרצאות בבית הספר תיכונט ובגימנסיה הרצליה, שבעקבותיה זומנו מנהלי המוסדות לשיחות בירור במשרד החינוך. בנובמבר, לאחר שפורסם כי מנהל תיכונט רם כהן לא השמיע את ההמנון בטקס הזיכרון ליצחק רבין, פנה חבר כנסת מהבית היהודי לוועדת החינוך של הכנסת בדרישה לקיים דיון ביחסו של כהן לסמלי המדינה. התברר כי הורים ותלמידים רבים מחו על העניין וגם דיווחו שבבית הספר לא מונף דגל ישראל. אחד ההורים אמר אז לאתר וואלה! כי כהן "מאבד את האיזון מהצד השני" והוסיף: "אני לא יודע אם לייחס את הפרובוקציות שמבצע המנהל להיותו איש שמאל, אבל אחת לשנה קורה משהו שמטריף את התלמידים, שבדיוק מתחילים לגבש את הדעה הפוליטית שלהם, ובכל פעם זה נעשה בקיצוניות".

כהן עצמו לא הגיע לדיון בכנסת, אך מנהלת האגף לחינוך על יסודי בעיריית תל אביב־יפו, רותי אנזל, הבהירה שם כי "עמדת העירייה היא שלמנהלי בתי ספר ניתנת אוטונומיה" בנושאים מסוג זה. בתגובת העירייה לידיעה על האירועים באתר הימני מידה נכתב: "מינהל החינוך בעיריית תל אביב־יפו מעניק אוטונומיה וגיבוי מלא למנהלי בתי הספר בבחירת אופן ציון יום הזיכרון, כולל לאופן שבו רם כהן, מנהל מצוין המחנך לערכים ולדמוקרטיה, בחר לפעול".

כהן זומן לשיחת בירור במשרד החינוך וגם במקרה זה זכה לגיבוי מלא בשם חופש הביטוי, אולם לא ברור אם הייתה התייחסות מעמיקה לתלונות ההורים והתלמידים שהביעו מורת רוח. ב', מורה בבית ספר בעיר מבהיר כי לדעתו, בדרך כלל הורים לתלמידים בחטיבת ביניים ובתיכון מעודדים את ריבוי הדעות ולא מתנגדים. "ההורים יודעים שהם מגיעים למקום שבו הילדים נחשפים לכמה דעות ושאין אמת אחת. זה לא עניין של בלבול או לא, זה הקו, הילדים מבחינתנו צריכים להחשף לכמה שיותר דעות ולהבין איך מתנהלת דמוקרטיה אמיתית. זה לא שאנחנו מובילים קו אחד וזהו. הקו היחיד הוא דמוקרטיה", הוא מסביר.

ב' מוסיף כי "אין דבר כזה משרד החינוך במובן הזה, יש בנט. אין דעה מוצקה של המשרד אלא דעה של המפלגה ושר החינוך שמשתנה כל הזמן. משרד החינוך דואג לפמפם את הדעה של המפלגה שלו, זה ברור, אבל בפועל, בכיתה, אני מחליט. אם זה מורה לאזרחות נניח, אז מציגים את החומר 'הדרוש' אבל זה לא סותר הבעת דעה שלו. אתה מלמד שיש דרך של המשרד ויש דעה אישית שלך".

"אין דבר כזה משרד החינוך, יש בנט" (צילום: Getty Images)

"לא למתוח את החבל"

ובכל זאת, יותר מאשר מסלול התנגשות נראה שנוצרה כאן מערכת יחסים עדינה שבה כל אחד מהצדדים מוותר לפעמים ושמשרד החינוך בוחר שלא להילחם במלחמות אבודות. במקרה של לימודי הדמוקרטיה למשל, שהעירייה החליטה להכניס לתוכנית הלימודים בעיר כשיעורי חובה, בחרו במשרד החינוך שלא להגיב לעיתונאים ששאלו לגבי אישור התוכנית. גם אם לימודי הדמוקרטיה מתואמים עם משרד החינוך, הם באופן ברור תגובה לבחירה של בנט להדגיש בשיעורי האזרחות ערכים אחרים. לפי מחקר שהוצג בכנס לאוטמן לחינוך לפני כמה חודשים, תל אביב היא העיר היחידה שהקצתה תקציבים גדולים לחינוך לדמוקרטיה כסעיף קבוע בתקציב.

משרד אחר שבראשו עומד בנט, המשרד לשירותי דת, בחר לא להיכנס לעימות עם העירייה לאחר שזו הודיעה כי תפסיק לשתף פעולה עם מינהלת זהות יהודית. "זו הפעם הראשונה שבה רשות מקומית אומרת למשרד הדתות: קח את הכסף שלך, כי אין מתנות חינם", אומר עיתונאי ותיק המסקר את תחום החינוך. "העירייה העדיפה לוותר על תקציבים של הממשלה ולעשות את כל פעולות החינוך היהודי בעצמה, באופן פלורליסטי יותר. שזה חתיכת סיפור. אבל זה לא הפך לסיפור גדול כי העירייה לא ייחצנה את זה כמו שהיית מצפה. אולי כדי לא למתוח את החבל מול בנט. זה מקרה שבו שיתוף הפעולה מול המשרד היה יותר חשוב מאשר לתקוע לבנט בעין איזושהי כותרת. זה רק מראה עד כמה העירייה היא אקס טריטוריה ועובדת לבד מול המשרד". במשרד לשירותי דת אמרו אז רק כי "אנו בטוחים שאין דופי בהחלטות הגורמים המקצועיים של העירייה, וכי הדברים נעשים מתוך ראייה שקולה ומקצועית".

מקרה אחר מהשנה האחרונה אף הצליח לגרום לחולדאי ובנט לשתף פעולה: המקרה של בית הספר שבח מופת. תחילה התכוונה עיריית תל אביב־יפו לסגור את ההרשמה לבית הספר לתלמידים שאינם מתגוררים בעיר כדי שיוכל לשרת ילדים מדרום העיר, רובם זרים. עימות בין חולדאי ובנט לראש הממשלה נתניהו גרר חילופי האשמות והסתיים בשיתוף פעולה שמנע את סגירת בית הספר (הוא הועתק לשכונה אחרת). משרד החינוך, במקרה זה, הכיר בצורך לפתוח בית ספר שישרת את תושבי האזור, ובנט וחולדאי פעלו לאפשר זאת. כל מה שהם היו צריכים, מתברר, זה אויב משותף.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה (לחמש שאלות שעליהן הם החליטו לא לענות): "במחוז תל אביב פועל מודל ייחודי בשם 'צוות עיר' שבו חברים מפקחי משרד החינוך וראשי מינהל החינוך בעירייה. ההחלטות החינוכיות המרכזיות נידונות בפורום זה, לרבות קביעת היעדים החינוכיים והכנת תוכנית העבודה השנתית. כמו בכל תהליך קבלת החלטות ישנם גם קונפליקטים המגיעים בסופו של תהליך לכלל פתרון. בשורה התחתונה, רמת שיתוף הפעולה בין משרד החינוך ובין העירייה גבוהה מאוד ומשפיעה באופן חיובי על כל מערכת החינוך בעיר".

עוד בנושא: חינוך תל אביבי למופת – כך תגדלו ילד עירוני סקרן