מתבגרת. אור הסופרת

מאחוריה של אור זואי סולומוני שני ספרים, היא כותבת את סיפרה הבא ואם לא די בכך יש לה קריירה טלוויזיונית. והיא רק בת 12

אור זואי סולומוני
אור זואי סולומוני

בעולם של גאדג'טים, כזה שהופך את הנוער לצרכן כפייתי של פלייסטיישן, אייפד, אייפון, פייסבוק, וואטסאפ, נותרו גם כאלה שאינם שוכחים את הדברים חשובים באמת. שאינם פוחדים מאומץ, שחושפים את אשר על ליבם את רגשותיהם. אור זואי סולומוני בהחלט שייכת לאלה. את פאזל הדמויות בסיפוריה היא מרכיבה מחייה ומדמיונה, בלי סיפורי בדים וללא עזרת ערפדים ושאר דמויות מופרכות. כתיבתה נעימה וזורמת וככה בדיוק היא מוצאת עם הקורא נקודת מפגש. נוגעת בתעוזה במה שנשאר ותמיד יישאר העיקר. להיות אנושי.

את סיפרה הראשון "הצעדים הראשונים שלי" פרסמה ב-2010. על סיפרה החדש "מתבגרת – יומנה של אלכסנדרה אדוארד", אמרה סופרת הילדים גלילה רון פדר :"כתיבתה מעידה על כישרון רב. יכולתה הספרותית של הכותבת מגיעה לשיא, כאשר אנחנו וזוכים לפגוש זווית ראייה נוספת, ובאמצעותה הסיפור כולו מקבל ערך מוסף".

שיר שכתבה בשיטת האקרוסטיכון לארץ ישראל זכה להוקרה משמעון פרס, נשיא המדינה. בחיי היום יום היא נעה בין כמה תחומים. בבוקר היא לומדת בבית הספר, כמו כל ילד רגיל בגילה. בנוסף, הצטרפה לצוות המגישים הצעירים של הערוץ הראשון במהדורה "בגובה עיניים". ומעבר לשיעורי הבית, בערב היא גם כותבת את סיפרה השלישי. אור מאחוריה ניסיון של שני ספרים וחמש שנות כתיבה. וכל הדברים האלה הופכים אותה למעט אחרת ולא שגרתית בכלל.

אור זואי סולומני. נוגעת בתעוזה במה שנשאר ותמיד יישאר העיקר. להיות אנושי.
אור זואי סולומני. נוגעת בתעוזה במה שנשאר ותמיד יישאר העיקר. להיות אנושי.

לבחור בצד האופטימי

כשאור מסתכלת על הדברים מהזווית שלה היא חושפת את מה שלא תמיד רואים בעין רגילה. אור:" את ההשראה לכתיבת הספר הזה בפרט, ולכתיבה בכלל, אני מקבלת מהחיים עצמם. אירועים שמתרחשים בקרבתי, במדינה או בעולם. את האירועים האלה אני משלבת עם הדמיון שלי ויוצרת את הקטעים שאני כותבת. בחרתי לכתוב את הספר בצורת יומן, כיוון שזהו ז'אנר בכתיבה שמאוד אהוב עליי.

תיאור החיים מהפרספקטיבה של אדם. רציתי להתנסות בסגנונות שונים של כתיבה ולראות לאיזה סגנון אני מתחברת. נוכחתי לראות שכתיבת ספר כיומן מאוד אהובה עליי. רציתי להעביר מסר באמצעות הספר, שעל אף הקשיים יש לבחור מרצון בצד האופטימי, כפי שעשתה אלכסנדרה, גיבורת הספר. העלילה מדגישה את האקטיביות של אלכסנדרה ומראה שכדי לחולל שינוי וליצור סביבת חיים טובה יותר יש להתאמץ ולפעול, ולא לשבת בחיבוק ידיים ולקבל את הגורל". אור החלה לכתוב כבר כשהייתה בכיתה ב', אז אף החליטה לאגד את הסיפורים שכתבה תחת ספר שהיה הראשון שהוציאה לאור. אחד מהסיפורים, 'כובע השתלטנות', תורגם ופורסם במספר מדינות בעולם: קנדה, אלבניה וקוסובו. אביה תרגם את הסיפורים ושלח לחו"ל, והסיפור התפרסם במספר מגזינים.

לכתוב מתוך רגש

"לא אשכח את היום שבו התחלתי לכתוב את ספרי השני", מתארת אור, "הצלחתי לכתוב מתוך רגש והמלים זרמו על הדף. מה שמניע אותי בכתיבה הוא רגש פנימי, אותו אני מוציאה החוצה באמצעות המלים. אני מקווה שאת אותו רגש אני מצליחה להעביר אל הקוראים. המשפחה והחברים מחמיאים לי על כתיבת הספר, משבחים ומעריכים. יש גם ילדים שלא כל כך מתלהבים מעצם הכתיבה שלי ומעבירים ביקורות שליליות. אני מוקירה תודה לכל מי שקורא את הספר שלי. כך הוא יכול לחוות את דעתו ולהשפיע עליי בתור סופרת.

התגובות שאני מקבלת מובילות אותי בדרכי ומחזקות ובונות. אני מתייחסת אל כל אדם שקורא בספרי כאל מבקר שווה לכל הדעות. לדעתי ילדים, בני נוער אך גם מבוגרים יכולים למצוא עניין בספר. אמנם בלתי אפשרי להכניס ילדים ומבוגרים תחת הגדרה אחת, אולם אני פונה למכנה המשותף ביניהם. הייתי רוצה שכל אחד ידע להסתכל פנימה לתוכו, ידע לזהות את התכונות שלו, את המיוחד שבו, ושלא ילך אחרי הזרם. הייתי רוצה שאנשים ידעו לכבד את השונה".

סולימני עם שרת התרבות, הגב' לימור ליבנת
סולימני עם שרת התרבות, הגב' לימור ליבנת

תרומה לקהילה. כשאור מעבירה מסר, גם היא מיישמת אותו בדרכה שלה. ועל כך היא אומרת "בשנה שעברה, כיהנתי כנציגת הכיתה במועצת התלמידים וחלק מהפעילויות של חברי מועצת התלמידים, היו תרומה לקהילה. כמו למשל תרומה למשפחה נזקקת, התרמה למחלקת ילדים בבית חולים ועוד. במסגרת בית הספר בו אני לומדת בבאר שבע, כל תלמיד נדרש לתרומה לקהילה. במהלך השנה אשתבץ לאחת מהפעילויות הרבות שיאפשרו לי לעשות זאת. בספר אני מזכירה את המחאה החברתית. לדעתי, היא הצליחה להניב תוצאות ולהוביל לשינוי, וזוהי דוגמא טובה לכל הנוער בישראל, לראות שיש מקום להוביל וניתן לשנות. כל אחד יכול לתרום בדרך שלו ותמיד יש לאן לשאוף. אם נמשיך לדבוק במטרה אני בטוחה שנגיע אל היעד ונשיג עוד תוצאות טובות. צריך לזכור שהשינוי הגדול מורכב מהרבה שינויים קטנים".

להיות סופרת. אור מממשת את החלום להיות סופרת. היא רואה את עצמה ממשיכה באותה דרך בעתיד, אור: "אני רואה את עצמי ממשיכה לכתוב. הייתי רוצה לכתוב עוד ספר, ולהתנסות בכמה ז'אנרים של כתיבה. לעולם לא הייתי מסרבת ללמוד משהו חדש, להחכים, להשכיל. להתנסות בכל מה שיכול להעשיר אותי מבחינה מנטאלית. הסופרת האהובות עליי הן גלילה רון פדר-עמית ודבורה עומר ז"ל. הכתיבה שלהן גבוהה והן מצליחות לעניין את הקוראים ולסחוף אותם. הן נוגעות בנושאים מאוד רגישים וחשובים בעיקר לנוער. בימים אלה אני קוראת את הספר "הבכור לבית אבי" אותו כתבה דבורה עומר ז"ל. הספר מרתק אותי, מרגש ומלמד על הקשיים שעבר אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, ומשפחתו".

שלוש משאלות. בסיפור הדייג ודג הזהב, מגשים הדייג משאלות עבור אשתו. כששואלים את אור אילו דברים היא היתה רוצה לבקש, אף היא אינה מבקשת עבורה :"לאו דווקא כסף ושק יהלומים", היא עונה, "הייתי רוצה שהמשפחה שלי תהיה בריאה ומאושרת. הייתי רוצה שיהיה שלום בעולם ושכדור הארץ שלנו יהיה נקי יותר ושכולנו נתחשב בדורות הבאים". אור מדגישה את חשיבות המשפחה כחלק מהערכים שהיא שומרת. למשפחתה יש חלק בעידוד, חיזוק ותמיכה. בהנעה היומיומית שהיא עבורה כמו חמצן יש לאהבה והסיוע מהמשפחה חלק רב. הם תמיד שם לצידה.

אור זואי סולומוני /"מתבגרת – יומנה של אלכסנדרה אדוארד", בהוצאת אופיר ביכורים