טרפת החוגים של הילדים
האם כדאי למלא את זמנם הפנוי של הילדים בחוגים רבים? בואו לראות מה ממליצים המומחים
השתתפות ילדים בחוגים הפכה להיות תולדה של לחץ חברתי, של תחרות בין ההורים – מי משקיע יותר ולמי יש יותר יכולת כלכלית. הורים לא מאמינים אפילו בקשר בין כמות החוגים ובין מידת ההצלחה של הילד. יש הרבה אפשרויות לבלות אחר הצהריים בבית: שיעורים, חברים, לשחק עם האחים ואפילו לראות טלוויזיה, אבל כולם רוצים ורצים לעוד חוג ולעוד אחד.
וכך נראה סדר היום של שירה, בת שמונה וחצי מהוד השרון: ביום ראשון שיעור אנגלית פרטי, ביום שני חוג פינג פונג, ביום שלישי שיעור הוקי רולר ואחריו חוג אקרובטיקה, ביום רביעי מחול מודרני, הפסקה של שעה ואז ג'אז וביום חמישי שיעור פסנתר.
למה?
מ.ש. (הפרטים המלאים שמורים במערכת), אימא של שירה: "לרוב החוגים שירה ביקשה להירשם. אני מחייבת אותה ללכת לחוג פסנתר ולשיעור אנגלית, שני חוגים שלהם היא התנגדה בתחילה. עשינו הסכם – על כל חוג שהיא רוצה, היא מחויבת להשתתף בחוג שאני רוצה".
מתי היא מספיקה לפגוש חברים?
"בימים ראשון ושני. החוגים בימים אלה מסתיימים בשעת צהריים מוקדמת, ומאפשרים לה אחרי הצהריים חופשיים לפעילויות חברתיות".
זה לא עמוס מדי?
"היא לא מתלוננת על עומס. סיכמנו מראש שאם היא לא תעמוד במטלות של שיעורי הבית, נוריד חוגים. בתחילת השנה שירה הגיעה הביתה מצוידת ברשימה ארוכה של חוגים. היא רצתה גם להשתתף בחוג אלקטרוניקה ובחוג רובוטיקה".
זה לא היה נראה לך מוגזם?
"כל העולם חושב שזה מוגזם וגם אני. מדובר בהוצאה כספית לא קטנה, אבל היא ילדה מאוד סקרנית ואוהבת פעילות ספורטיבית. היא מרגישה שאין לה שותפים בין החברים ולכן היא הולכת לחוגים. שירה סובלת מ־A.D.H.D והוצאת מרץ היא דבר חשוב עבורה. כל היום היא יושבת בביה"ס והפעילויות האלה פשוט מתבקשות".
מ.ש. מכירה את הביקורת על ריבוי החוגים שבהם משתתפת בתה. היא מכירה את כל המחקרים ואת כל המומחים שטוענים שילד חייב ללמוד להשתעמם, לבהות, לשחק או סתם להתבטל. "אני יכולה לספר שלאחרונה פנתה אליי המחנכת שלה וטענה שריבוי החוגים גורם לשירה למתח ולאי שקט", היא אומרת ובכל זאת החליטה לא לבטל אף חוג מהרשימה. "החוגים של שעות הצהריים מתאימים לי כי אני עובדת, והם מספקים סוג של צהרון. אנגלית ופסנתר הם חלק מהדרך החינוכית שבה אני מאמינה וכל היתר באים משירה ועוזרים לה לנתב את האנרגיה העודפת החוצה".
חוגים? לא מתכונת מומלצת לפעילות אחה"צ של הילדים
ג.פ., מורה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי במרכז הארץ, שומעת על סדר היום של שירה ומתקשה להבין. 30 שנות ניסיון הובילו אותה למסקנה שחוגים אינם המתכונת המומלצת לפעילויות אחר הצהריים של הילדים.
"עד כיתה ד' יש לילדים עומס גדול שמקורו בביה"ס. המסגרת נוקשה, מחייבת ישיבה ארוכת שעות והשלמות רבות בבית, בין חצי שעה לשעה ביום. בשנים האחרונות אני שומעת ילדים רבים שמסבירים לי שלא הכינו את המטלות כי היו בחוג. בעיניי, החוגים מוליכים את הילדים לאיבוד".
לא עדיף להיות בחוג ריקוד מאשר לצפות בטלוויזיה?
"ילדים צריכים לפתח כישורים בבית. לא להיות עסוקים, לבלות עם עצמם זמן איכות. ההורים חייבים גם הם לקחת אחריות על שעות הפנאי, לעשות עבודות יצירה עם הילד, לעודד אותו לקרוא. מדובר בפעילויות שאינן רק נחלת ביה"ס, העיקר הוא בבית. חוגים הם לאו דווקא התשובה להתפתחות הילד".
בעיני ג.פ. ההורים רושמים את הילדים לחוגים רבים כדי לייצר להם תעסוקה וכדי להעביר זמן. "ההורים רושמים לחוג בשלוש, מפילים על הסבתא לקחת. האימא עובדת והעניין הוא להעביר זמן פנוי עם עזרה חיצונית. יש את האימהות שמסיעות ממקום למקום, נמצאות כל היום באוטו, מעמיסות את כל האחים ומתזזות. איך נראה סדר יום של אח קטן כזה?".
אלו אימהות משקיעניות?
"זה מאוד חיצוני. נכון, להסיע מחוג לחוג נותן אשליה שאני מטפל בילד שלי הכי טוב ומשקיע בו כסף, אבל כל מה שקיצוני אינו טוב. בעיניי ערכים של התמדה ושל הסתפקות במועט – חוג אחד לאורך זמן – עדיפים. אני לא נגד חוגים, אני נגד הגזמה".
"חוגים משקפים סטטוס", טוענת י.ב., אימא לשני בנים מהרצליה. "זה מתחיל כבר בינקות. אימהות מתרוצצות בין בייבי יוגה לעיסוי לתינוקות, לחוג מוסיקה. לדעתי, הן מחפשות תעסוקה, לצאת קצת מהבית, להיות עם נשים שהיומיום שלהן דומה.
בגן של הקטן שלי, בן ארבע, ילדים הולכים לחמישה חוגים, כולל שחמט ואנגלית. יש לו חבר שהוא מנסה לקבוע איתו להיפגש אחר הצהריים ולא מצליח כי כל יום יש לו חוג. זה נכון בעיקר לבכורים, אבל עדיין מדובר בפלצנות.
"אני לא הייתי רוצה להתרוצץ כל יום אחרי העבודה בין חוגים. חלק מהזמן אני רוצה להתבטל, חלק מהזמן להיות עם ילדיי, לקרוא ולראות טלוויזיה. מה שלא מתאים לי, לא יכול להתאים לילדיי, וזה עיקרון שאני מקפידה לשמר".
בשורה התחתונה: יש להתאים לדור הדיגיטלי
במציאות החדשה שבה גדלים ילדינו חסרה החצר של פעם, שאליה ירדו כולם בארבע אחר הצהריים. את הטיפוס על העצים החליפו המרפאים בעיסוק, את ציורי הגיר על המדרכות – שיעורי האמנות, ובמקום כדורגל של בלוק א' נגד ב', צועדים ילדינו בתלבושות של מסי הספרדי לעבר אולם הספורט בביה"ס. את השעות הנעלמות שבהן בילינו עם חברינו החליפה המעורבות של ההורים, ההסעות, תיאומי פגישות שבוע מראש ועודף חוגים.
נכון, מומחים ממליצים על חוג אחד, מקסימום שניים, ועל זמן פנאי רגוע. אבל אולי במציאות הקדחתנית של כולנו, מתאימה ההמלצה הזו לחיים השלווים של פעם ולא לדור הדיגיטלי שגדל היום תחת ידינו.