עם הספר? הספרייה בעידן הדיגיטלי

סיפרו לנו שפעם היה פה ממש אחרת: את המאמרים היו צריכים למצוא בספרייה, ולא היה שום מודל שאפשר היה להוריד אותם ממנו; לא היו קורסים מקוונים, ומחשבים תפסו כיתת לימוד שלמה; את העבודות הסמינריוניות היו מעתיקים שוב בכתב יפה לפני ההגשה ואם צריך היה אפשר לתקן בטיפקס, אבל במידה.

העידן הדיגיטלי חודר לכל תחומי החיים, וגם לאוניברסיטה. הוא משנה את התכנים, את האופן שבו מלמדים ולומדים ואת הערך שאנחנו מייחסים למרחב הפיזי שבו אנחנו לומדים. אפשר לדמיין שהקצה של התהליך הזה יהיה חיסול האוניברסיטה הפיזית ומעבר ללמידה מקוונת בלבד, אבל מהמקום שבו אנחנו עומדים כעת, אפשר לראות תנועות מכיוונים שונים שנלחמות על הערך המוסף של המרחב הפיזי.

הספרייה עשויה להוות מקרה בוחן מעניין לתהליך הזה. כדי לדבר על הספרייה בעידן הדיגיטלי אני פוגש באחד מימי חופשת הסמסטר את רחל שיאון, מנהלת מדור דליית מידע ואינטרנט בספרייה המרכזית, ואת ד"ר מור כהן רז, מנהלת מדור רכש ספרים בספרייה. אני מגיע קצת לפני הראיון ומתיישב בקומת הגלריה. אני מחבר את הלפטופ לחשמל וממתין. הכיסאות נוחים, החלון משקיף אל בניין גילמן ואל המדשאות הירוקות. יש פה טלוויזיה, פח אשפה, שטיח רצפה, הקולות מבחוץ בקושי חודרים, יש מיזוג אוויר – נוח כאן, אפילו נעים.

מוקדם להספיד את הספריה

כדי להבין מה השתנה, חשוב להבין איך הספריה פועלת. מור מספרת כי הרכש מתחלק לכמה ערוצים. מאגרי מידע, לדוגמה, נרכשים בגרסה מקוונת בלבד, בעוד שספרים רבים עדיין נרכשים בגרסתם המודפסת: "לאנציקלופדיה או למילון מקוון יש ערך, כי אתה יכול לקפוץ בין הערכים. בכתבי עת אנחנו משתדלים לעבור לדיגיטלי. זה חוסך נדל"ן יקר של מדפים וגם לאנשים אין בעיה להדפיס מאמר, זה דווקא נוח ופופולרי. לגבי ספרים, אנחנו בשלב ביניים, אנחנו מנסים לשמוע מה הסטודנטים והמרצים רוצים ולפי זה לרכוש. רובם מציינים בצורה גורפת שהם מעדיפים ספר מודפס. יש לנו גם מנויים על מאגרים של ספרים אלקטרוניים, כמו מאגנס וכותר".

רחל מוסיפה כי ברוב המכריע של הפעמים, סטודנטים יעדיפו את הספר המודפס: "לפני כמה שנים הייתה מגמה להראות איך הספריות נסגרות לאט-לאט כי יש הכול בגוגל. היה מוקדם להספיד את הספרייה הזאת. היו כאן תכניות להזיז את הכול ולפנות מקום למרחבי למידה. אני חושבת שיש מגמה בשנים האחרונות של אנשים שרוצים ללמוד בספרייה ולא בבית. איך אתה מסביר את זה שיש פה ספרייה (ספריית מדעי החברה – ג"ד) שפתוחה 24 שעות ביממה בתקופת המבחנים? זה אומר שיש לזה דרישה".

"בחוץ יש גינה הידרופונית ויש לנו את הגג הסולארי הכי גדול בקמפוס". צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של הספרייה המרכזית

הספריה כמרכז תרבות

נדמה כי יותר משהספריות מבקשות להראות שחוויית הקריאה בספר מודפס עדיין רלוונטית, הן מזמנות אותנו אליהן לערבי שיח, לתערוכות, הן קוראות לנו בתקופות המבחנים וביניהן ללמוד מסביב לשעון על פופים נעימים, בחדרים שקטים או רועשים, בקבוצה קטנה או גדולה, ומציעות מספר חללים בעלי אופי שונה. אפילו שאינן גוף מסחרי והשהייה בהן אינה מתורגמת לקנייה, הספריות מקדישות מחשבה מאומצת לחלל, למרחב פיזי.

רחל: "אנחנו תופסים את עצמנו לא רק כספרייה מחקרית, אלא גם כמקום תרבותי. יש לנו תערוכות מתחלפות במבואת הספרייה. עד 2020 אנחנו סגורים מבחינת התערוכות. זה ה"וולקאם" של כל מי שנכנס לספרייה. אנחנו מאד גאים בזה ומשקיעים בזה. האירוע האחרון שהיה לנו היה בנושא של שורדות זנות. לא הבנו עד כמה הנושא הזה מעניין כאן אנשים".

מור: "אנחנו משתדלים לראות את עצמנו כגוף עם אג'נדה חברתית. יש לנו גם אג'נדה ירוקה, בחוץ יש גינה הידרופונית ויש לנו את הגג הסולארי הכי גדול בקמפוס".

רחל: "חשוב לנו להיות בתוך השיח. לפני כמה חודשים היה באוניברסיטה אירוע של טרנסים ואז מישהו בצורה בוטה ואלימה קשקש על אחד הפוסטרים שהיו תלויים פה בספרייה. זה היה בעצם הטריגר לחשוב שהספרייה יכולה לתרום את חלקה בהצפת הנושא הזה באקדמיה וחשבנו להרים אירוע שעוסק בטרנסים באקדמיה".

"אנחנו משתדלים לראות את עצמנו כגוף עם אג'נדה חברתית" צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של הספרייה המרכזית

היכולת להשתנות

אחד הדברים המעניינים שעולים מהשיחה עם רחל ועם מור הוא שהספרייה היא יצור חי. התהליך של הדיגיטציה לא פועל בחלל ריק, אלא הוא משפיע על החלל הפיזי של הספרייה ומעצב אותו. הספרים עוברים ממקום למקום, המדפים מתכווצים, החללים מחליפים את השימוש שלהם.

רחל: "באפריל חגגנו 50 שנה לספרייה. זה אייקון אדריכלי שקשה לתחזק. עם השנים צריך היה להכניס עוד שקעים וחיווטים שונים. אם עד לפני כמה שנים, הספרייה הייתה מקום של שקט מוחלט, אי אפשר היה להיכנס עם תיקים ואסור היה לאכול, היום אנחנו במקום אחר. אם פעם היינו צריכים להחזיק 15 עותקים של ספר מסוים, היום אין צורך בכל כך הרבה עותקים, כי המרצים מעלים את רוב חומרי הלימוד למודל. מרגע שלא היה צורך בהרבה עותקים, אפשר היה להצטמצם למדפים ספורים של השאלה מוגבלת באולם ההשאלה ולפנות את השטח של הגלריה לצורך החדש שעלה של למידה בקבוצות. אותו דבר קרה במקלט. שם היו פעם כל מכונות הצילום, והיום צריך הרבה פחות מהן. אנשים מצלמים בטלפון וגם עברנו למדפסות משולבות שיודעות לצלם. אז המקלט התפנה, ויכולנו לענות על הצורך המטורף בחללי למידה".

מור: "חוץ מזה, מאד חשוב לנו לקדם את הנושא של מדעי הרוח הדיגיטליים: מחקר של מדעי הרוח עם כלים ממדעי המחשב, שנותנים מענה זריז ויעיל שבעבר היה מצריך עבודה מדוקדקת של שנים, כמו ספרי היעץ היסודיים שחוברו על ידי חוקרים גרמניים במאה ה-19. אנחנו בתור ספרייה חושבים שיש לנו מקום מרכזי במגמה הזאת וחשוב לנו לקדם את זה אצלנו. אנחנו רוכשים את החומרים ויכולים ללמד את האנשים איך להשתמש בהם בצורה חכמה. יש ניסיון גם ברמה הלאומית לקדם מהלך כזה של הספריות האקדמיות מול ות"ת (ועדת תכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה – ג"ד)".

לעקוב אחרי הספריה באינסטגרם

"האינסטגרם הוא כלי שמאפשר לחשוף אוצרות בספרייה שאף אחד לא יודע עליהם". צילום מסך

לספרייה המרכזית יש דף פייסבוק מתוחזק היטב ולאחרונה נפתח גם עמוד אינסטגרם, הרשת היותר פופולרית בקרב הדור החדש של הסטודנטים. אולם המדיה החברתית לא פועלת במישור עצמאי ומנותק מהחומרים הפיזיים. להיפך – המדיה החברתית היא מקום שבו נזכרים במרחב הפיזי ומהללים אותו, לא מספידים אותו.

מור: "האינסטגרם הוא כלי שמאפשר לחשוף. יש לנו כאן אוצרות בספרייה שאף אחד לא יודע עליהם, ספרים במאה שפות. יש לנו אוסף ספרים נדירים מדהים, כתבי יד בגעז, ניב עתיק של העדה האתיופית, ארכיון לתולדות העדה האתיופית, ארכיון החינוך היהודי, אוסף ספרות ילדים מתחילת המאה ה-20, אוסף של לימודים קלאסיים הכולל מקורות מהמאה ה-19, ספרים חתומים. דווקא האינסטגרם הוא מקום טוב להראות את האוצרות האלה".

איך תיראה הספרייה המרכזית כשתחגוג מאה שנה? מה יהיה בסוף התהליך של הדיגיטציה? למרחב הווירטואלי לא עומד להיות קל למחוק את העולם הפיזי, כי במידה רבה הוא שעון עליו. מה שברור הוא שזה לא חץ לכיוון אחד.