עמק חפר, תגידי בונז'ור לבראסרי החדש של עידו פיינר

"עמק חפר הוא נקודה שנשכחה במפת הקולינריה", אמרה לי חברה שמתגוררת באחד מיישובי הסביבה. "יש כאן אוכלוסייה חזקה ופודיז מביני דבר, ומאז הקורונה יש גם לא מעט בשלנים ביתיים ונושא החקלאות המקומית תפס תאוצה. ובכל זאת, את מספר המקומות השווים אפשר לספור על יד אחת". מכאן אפשר להבין מדוע השמועה על פתיחת עמק בראסרי מתפשטת כאש בשדה קוצים. שף עם רקורד מוכח, תפריט שמתחשק להזמין את כולו ושיק שלא היה מבייש את רותי ברודו קורצים לעמק חפרים (חפריסטים? חפרנים?). וגם לנו, למרות הפקקים.

הבראסרי של העמק (צילום שני הלוי)

עמק בראסרי נולד כחלום משותף של שף עידו פיינר (רוברטה וינצ'י, רוברטס בורגר ובעבר הרחוק גם הסו שף של מול ים) ושותפיו המסעדנים רז אלמוג (כנ"ל) ואורן מגידס (אנאמרו). שלושתם תושבי הסביבה שביקשו לפתוח מסעדה ליד הבית שלהם, במרכז הקהילה שבה הם חיים. הלוקיישן – מרכז מסחרי בתחנת דלק – עלול להיתפס כטרן אוף ולעורר זיכרון לשיפוד בפיתה בניחוח 95 אוקטן (שזה גם דבר טוב ויפה, פשוט לא למי שמחפש וייב של בראסרי באותו רגע), אך המציאות אינה יכולה להיות שונה יותר: בתוך עמק בראסרי יש עיצוב קלאסי־כפרי, כולל מראות גדולות המאפיינות את מוסדות הבראסרי, חפצי נוי ודיספליי מכבד לכלים ולבקבוקי יין – ומעל לכל תפריט שמחבר בין צרפת לעמק חפר, עם קצת נוכחות לאיטליה, כי בכל זאת, זה האיש של רוברטה וינצ'י. מעבר לכביש משתרעים שדות ירוקים של עלה עלה, ספקי הירקות למסעדה, בנוסף לתוצרת חקלאית שפיינר מביא מחוות קיימא בארותיים, שהוקמה על ידי משפחתה של אשתו, שי שבח. חומרי הגלם נבחרו בהעדפה לייצור מקומי, אך כשהאיכות מחייבת פיינר מוכן לשבור את החוקים של עצמו – לכן הוא משתמש בגבינות ממשק יעקבס שבכפר הרא"ה ומהמחלבה הקטנה שבגבעת חיים, אך הבשר מגיע ממשק שניידר שברמת הגולן והעופות מלולי חופש בגליל.

עידו פיינר (צילום שני הלוי)

בהתאם לקונספט הבראסרי, התפריט ורסטילי ורחב יריעה כדי להתאים לכל סוג בילוי – דייט, ערב עם חברים או ארוחה משפחתית. יחסית למסעדות תל אביביות שבוחרות להיפתח עם רשימת מנות מצומצמת יחסית ומוסיפות בהמשך, בעמק כבר מיומה הראשון תמצאו מבחר גדול של מנות ראשונות, פיתות ולחמים שנאפים במקום, מנות פסטה, דגים ובשר וגם מנות ילדים, הכל מצביע על ניסיון להימנע מהליכה בדרך הסלולה (וגם כדי לא להעתיק מרוברטה וינצ'י המצוינת כשלעצמה), מבלי להעמיס תחכום יתר. רוסטביף בקר ממשק שניידר הוא דוגמה מצוינת לכיוון שפיינר לוקח כאן, בזכות איולי עמבה וירקות מוחמצים בתיבול שקורץ דווקא למטבח ההודי. ברוסקטה תרד, מנה חורפית שמלווה את פיינר עוד מימיו בגריג, מזכירה את העידון של הבר התל אביבי שהקדים את זמנו וגם את הכשרתו של פיינר במול ים. סלט קיסר וויניגרט חלמונים קלאסי, מרק בצל וטוסט גרוייר, פטה כבד עוף וקרודו דג במיץ עגבניות וגבינה מלוחה היו יכולים להחזיק תפריט שלם בבר תל אביבי, אבל כאן זוהי רק מחלקת המנות הראשונות (28-68 ש"ח). בשורה האחרונה מופיעה מנה שלא תרצו לפספס: ריזוטו דגים קטיפתי עם עגבנייה, חמאה, עירית ופרמזן בניחוח פרנו, תואם בויאבז שמצדיק שעה ורבע באוטו.

קצת צרפתי, הרבה ישראלי. עמק בראסרי (צילום שני הלוי)

פטוצ'יני עגבניות וזיתי קלמטה ופפרדלה קרם לימון עם קישואים ונענע מציעים פרשנות חדשה למנות אהובות מרוברטה, לצד קלמרטה תבשיל דגים ואורקייטה עם בשר קצוץ מהג'וספר וחומוס (58-82 ש"ח). במנות העיקריות תמצאו לברק שלם בג'וספר עם איולי עשבי תיבול ותפוחי אדמה מדורה, סלמון בגריל עם פירה וירוקים, שניצל אמריקן בלחמניית בריוש משוחה ברוטב טרטר עם צ'יפס כרוב (בהמבורגריה שלו בהרצליה פיינר כבר משתעשע בצ'יפס ירקות), ביף בורגניון ומינוט סטייק, מנות ביסטרו קלאסיות (75-132 ש"ח). בתפריט הקינוחים יש נמסיס שוקולד השחר (כן, השחר!), קרם בוואריה כמו של פעם עם טורט קפה וסירופ שוקולד, טארט פלאן בטעמי רוזמרין והדרים מפרדסי העמק וסברינה קלאסית עם בלאן דה גלילי יוליוס והדרים (38-48 ש"ח). גם אותם כדאי לחקור לעומק ואף לשוב לביקור חוזר בהינתן בטן מלאה מדי. "עמק בראסרי כשמה כן היא – הבראסרי של העמק. מקום שקשור אלינו, לא מנותק מפה", מסכם פיינר ומודה שהוא נרגש ואף מתוח קצת לקראת הפתיחה הרשמית. מהתרשמותנו נכון לאתמול (שני), במסעדה די מלאה אורחים שנראים לגמרי מרוצים, הוא יכול להירגע.
עמק בראסרי, מתחם משמר השרון, צומת העוגן, ראשון-חמישי ושבת 18:00-23:00, שישי 12:00-16:00 (שעות פתיחה בהרצה, בהמשך המקום ייפתח בצהריים)

סברינה הדרים בניחוח פרדס בגשם. עמק בראסרי (צילום שני הלוי)