"פאנץ'" קופצת ראש לעשור החשוב בסטנדאפ המקומי ומפספסת את המים

הדרמה החדשה מתחקה אחר התקופה החשובה ביותר באבולוציה של הסטנדאפ הישראלי, אך במקום לפצח את מה שנתפס בשנות ה־90 כחומר חתרני, "פאנץ'" בורחת למחוזות הבדיוניים

"פאנץ'" (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
"פאנץ'" (צילום: אוהד רומנו, באדיבות yes)
26 בפברואר 2019

"אתה יודע מה ההבדל בין סטנדאפיסט לבדרן?", שואל חמי פרוסט (צחי גראד) ועונה לעצמו מיד, "בדרן רוצה שתשכח מהמציאות, אקספיזם. סטנדאפ זה בדיוק ההיפך". אפשר להגיד שהסבר ההדיוטים הזה מהווה חלק גדול מ"פאנץ'", סדרת הדרמה החדשה של yes שעלתה אתמול (שני). אמנם הסאבטקסט נתלש ממנה כמו נוצות, אך בדרך פלא ההתחקות אחר התקופה החשובה ביותר בהיסטוריה של הסטנדאפ הישראלי, כשמועדונים כמו דומינו גרוס וקאמל קומדי קלאב פרחו בתל אביב, מעניינת וברגעיה הטובים אפילו מעוררת כמיהה לאותה תקופה.

היוצרים של "פאנץ'" – עמית ליאור, שבי זרעיה, רועי עידן, יואב גרוס ורן שריג – גברים שרובם מעורבב היטב בתעשיית ההומור הישראלית, מנסים לעשות כל שאפשר על מנת להקל על הצופים שלהם: החל מביסוס מדויק של הדמויות (כולל הסטנדאפיסטים שעולים על הבמה) על בדרנים ישראלים שפעלו בשנות ה־90 (בהם אבי גרייניק, שההומור הפיזי שלו לא מתקבל בקלות על ידי בעלי המועדונים) ועד האבסה בלתי פוסקת של רפרנסים מאותו עשור, שלפעמים עוברים חלק (כמו הפסקול שכולל בין היתר את נושאי המגבעת) ולפעמים יורדים בקושי בגרון (משפטים כמו "זוהר לא התאבד, האשכנזים רצחו אותו" ו"אני הולך לאלנבי 58, צ'ופי מתקלט").

"פאנץ'" (צילום: דני שוורצמן, באדיבות yes)
"פאנץ'" (צילום: דני שוורצמן, באדיבות yes)

עוד כתבות מעניינות: 
כותב "סיינפלד" מציג: עוד תכנית על כלום
10 שאלות שיעזרו לכם להחליט מה לראות בנטפליקס
סדרת רשת חדשה מדמה את ישראל שאחרי שואה גרעינית, וזה קורע

גראד משחק מצוין את מנהל מועדון הפיצה פאנץ' וסוכן הסטנדאפיסטים חמי – אדם הקנאי לאמנות ולאמניו, שמרן, עקשן ונערץ, שנאלץ להתמודד עם הקמתו של מקום חדש, זוהר ורווחי יותר בשם השוקן קומדי קלאב (שני המקומות מבוססים על הדומינו גרוס והקאמל, בהתאמה). יש לו מאהבת צעירה, אבל אין לו משפחה. יש לו מועדון מצליח, אבל אין לו כסף. העימותים של חמי עם האנשים סביבו היו יכולים להיות ציר מרכזי ומשכנע בעלילה, אלא שהיוצרים של "פאנץ'" בחרו לפצל אותה ולהתמקד ביחסיו המורכבים עם בנו מיכאל (מאור שווייצר) שהתגורר בארצות הברית, חזר לארץ ונקלע לעסקי הסטנדאפ הכושלים של אביו.

לפי שני הפרקים הראשונים נראה ש"פאנץ'" מנסה לעשות הכל מלבד להצחיק. היא עוסקת בקומדיה, אבל היא לא קומית. היא בקושי מספקת רגעי אתנחתא. למעט הופעת אורח של איתי זבולון, שעולה לבמה ומדבר על זין ועל תורה ("זין עליכם, אין ספר יותר גס מהתנ"ך"), אין בה שום דבר כיפי. החיים של חמי עוברים בפריים כמו סחבה, במלוא עליבותם, בעת שמיכאל שופך גלונים של שמן למדורת הדרמה ומפתח רגשות, כך נראה, למאהבת של אביו.

העימות הטריטוריאלי בין המועדונים, ככה מסמנת הפתיחה, עובר רק כעלילה משנית ליחסים האנושיים בין האב והבן, והמאהבת הקרועה גם היא בין שניהם. הדרמה המדומיינת עולה על ההיסטוריה שלמרבה ההפתעה, למרות העושר הנרטיבי, לא תועדה עד כה בצורה הזאת. במובן הזה "פאנץ" מרגישה כמו פספוס אדיר. במקום לפרק את מה שנתפס בשנות ה־90 כחומר קומי חתרני, דרך המסמן שלו חמי – העלילה פונה למחוזות טלוויזיוניים נוחים יותר והיסטוריים פחות.

למרות הבעיות, "פאנץ'" היא היחידה עד כה להציג את אחד השלבים החשובים ביותר באבולוציה של הסטנדאפ הישראלי – עליו כידוע מבוססים אחוזים גבוהים מהתכנים המסחריים של הטלוויזיה כיום. הסדרה עושה את זה תוך שהיא מנסה להישאר נאמנה ככל האפשר לתקופה ולאנשיה. התגמול מתבטא במעט פוליטיקלי קורקטנס והרבה רומנטיקה (סטנדאפ אנדרגראונדי) ובוסר שלעתים קרובות עובר כחינני.

איך היה נראה הסטנדאפ הישראלי ללא גרייניק ועידן אלתרמן? ללא אסי כהן וגורי אלפי? ללא רועי בר נתן? ללא אדיר מילר? ללא אורנה בנאי? ללא רותם אבוהב? אם "פאנץ'" תשנה מסלול ותעמוד על חשיבותם של האנשים הללו, היא תצלח את משימת התיעוד והפיצוח שלקחה על עצמה – וזה, אולי, יפצה על היעדרה של הקומדיה, ואולי גם על המשפט "סטנדאפ הוא לא אסקפיזם".

← "פאנץ'", yes EDGE, ימי רביעי ב־22:00 וב־yes VOD

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד