״מפגע על המדרכה״: העירייה הרסה במפתיע את פינת הקח-תן בשפירא
300 פריטי לבוש ופנאי הוחרמו מפינת הקח-תן ברחוב מסילת ישרים על ידי עובדי עירייה בשבת האחרונה - ונזרקו ללא התראה מוקדמת. רק מספר ימים לפני כן הפינה הוכנסה לתוכניית ׳פסטיבל האביב׳ בשפירא. התושבים המומים והעירייה טוענת: הפינה פונתה כי לא עמדה באופן מוסד
בשבת האחרונה בשעות הבוקר, נקרא קובי אהרמי, בעל המשתלה ׳הפינה הירוקה׳ ברחוב מסילת ישרים 63, על ידי שכנים להגיע לבית העסק. פינת הקח-תן שהקים יחד עם תושבת השכונה אנה ריינגוורץ מחוץ למשתלה, פונתה כמעט לחלוטין על ידי אדם לא מזוהה ברכב עירייה. לצערו של אהרמי, הוא נקרא למקום רק לאחר שהפריטים פונו אל הרכב, ולא נשאר הרבה לעשות.
המקרר בשפירא היה הראשון, ואז החלו לצוץ מקררים נוספים בכל העיר. מי עומד מאחורי היוזמה?
״חכה שנייה, מיד הבוס שלי מגיע לדבר איתך, אני רק מחנה את האוטו״, אמר לו אותו אדם ונכנס אל הרכב שלו. במקום שבאמת יגיע אדם אחר לדבר עם קובי, האיש נסע במהירות מהמקום. ״הכל היה כבר בחתיכות״, אהרמי מספר, ״כל הבגדים הועמסו על הרכב, אפילו השלט שלנו והמיכלים שבהם אחסנו את הבגדים נתלשו ממקומם״. במקום נשארו כמה מדפים שמתקשים לעמוד בקצב הפריטים שממשיכים להגיע. בהשוואה לאיך שהפינה נראתה בכל יום בשנה האחרונה מאז שהוקמה – מדובר בשארית עצובה מאוד.
קובי יזם את הקמת פינת הקח-תן לפני כשנה. ״זה התחיל מזה שהייתה סחורה בצד ימין של החנות, ולא הייתה לי לשם זווית ראייה מספיק טובה. אז החלטתי ליצור שם פינת ׳למסירה׳, והוצאתי דברים לצד הזה של המשתלה. אנשים התחילו להביא עוד ועוד דברים, אנה התעניינה והצטרפה, וזה הפך למקום שממש מכירים ומגיעים אליו, כיף גדול״, הוא מספר.
״בסוף, לא מדובר בגחמה שלנו״, מוסיפה אנה, ״הפינה הזו כל כך דינמית, אנשים עוברים פה בשמונה בבוקר ובאחת בלילה, שמים ולוקחים – ספרים, בגדים, משחקים. גם בימים שהיא הייתה גדושה או מבולגנת אנשים לקחו יוזמה ספונטנית והתחילו לסדר ולהרים מהרצפה. לאט לאט זה הפך להיות יותר ויותר מסודר ואנחנו באמת עושים הכול כדי שימשיך להיות פה נעים ומזמין. כל קשת האוכלוסייה של שפירא עוברת פה: חבר׳ה צעירים, סבתות, גם מבקשי המקלט – זו הפינה של כולם״.
הפינה עברה גלגולים רבים מאז ערימת הפריטים האקראית מחוץ למשתלה. ״זה מיזם שחי מתוך השכונה הזו, בתקופה שהיה פה מאוד מבולגן ואנשים הזניחו אותו, הייתי ניגש לתושבים ואומר להם ׳או שתעשו את זה יחד איתי, או שזה לא יהיה׳״, קובי משתף, ״אני יודע שלפעמים זה יכול להיות מבולגן בגלל עומס התרומות, אבל כל בוקר אני בא ומסדר לפני שאני פותח את העסק. זה דורש ממני ואני עושה את זה מכל הלב. אז למה להרוס בלי לומר לי?״.
״אחד הדברים שהכי מטורפים בסיפור הזה – זה שרק לא מזמן הכניסו את הפינה לתכנייה הרשמית של פסטיבל האביב של העירייה בשפירא וקראו לתושבים לבוא לקחת ולתרום״, הוא ממשיך, ״יד ימין כתבה אותנו בתכנייה – ויד שמאל באה לפנות אותנו מפה. ניסינו שזו תהיה יוזמת תושבים בשיתוף עם העירייה, שיהיה רשום ׳עיריית תל אביב בשיתוף הפינה הירוקה׳, אבל לא הצלחנו להגיע איתם לשם״.
לא משנה איך נסובב את הסיפור הזה, מדובר בצעד מנותק, אליטיסטי וכוחני של עיריית תל אביב – שמתיימרת לעודד יוזמות תושבים עצמאיות, תרומה לקהילה ולסביבה וכמובן – קיימות. ״לבטל את פינת הקח-תן, שאיפשרה שימוש חוזר כל כך ביעילות? אתם קוראים לעצמכם אקולוגיים?״, אומרת אנה, וקובי מוסיף, ״יש פה בבית הספר ממול פינה דומה שהעירייה מפעילה, אבל היא פועלת בשעות מאוד ספציפיות ולא תמיד אפשר להיכנס. מפריע לכם שיש פינה עצמאית של תושבים? תבואו ותדברו. אל תהיו בריונים ותתגנבו לקחת את זה מאיתנו באמצע הלילה״.
״קח-תן הוא הדרגה הכי גבוהה של משהו שהוא נטו נתינה, נטול אינטרסים, לא מסחרי״, אנה משתפת, ״לא צריך לעצור את עצמך ממלאכת היום כדי לבוא לפה, לא צריך לתאם הגעה, רק לבוא ולקחת או לתת. גם ברמה הקהילתית זה נהיה כל כך שלנו בתוך כל היוזמות שיש בשפירא. אנשים מגיעים לפעמים מחוץ לעיר, חברים ומשפחה שלנו באים ומוסרים לנו שקים כדי שנשים כאן״. קובי מוסיף – ״מה העירייה מעדיפה? שאנשים יזרקו את העודפים שלהם בכל פינה ויטנפו מאשר שהיא תהיה מוסדרת וצמודה לעסק שכונתי שלוקח אחריות על הדבר הזה? נוצרו פינות בהשראתנו בנווה עופר, בפלורנטין, זה באמת מבורך״.
מיד לאחר ששוחחנו עם אנה וקובי, ולאחר שהשניים פרסמו פוסט זועם בקבוצת הפייסבוק של השכונה, פנינו לעירייה. על אף שמחלקת הפיקוח יצרה איתנו קשר יחסית במהירות, בניסיון להבין מאיתנו מי החרים את הפריטים(?), ונציגי עירייה קבעו עם קובי ואנה פגישת הידברות ביום למחרת – זו התגובה שקיבלנו: "אנחנו בהחלט מעודדים יוזמות תושבים ובטח כאלה שקשורות לתרומה לקהילה ולקיימות, אולם יש לעשות זאת באופן מוסדר. הדברים פונו מהמרחב הציבורי כיוון שהיוו מפגע על המדרכה. נציגי העירייה נמצאים בקשר עם בעל העסק ונבדוק כיצד ניתן למצוא פתרון שיאפשר את המשך קיום היוזמה לצד שמירה על הסדר הציבורי".
לאחר פגישתם של קובי ואנה עם נציגי העירייה, הוצב בפניהם תנאי – או שקובי יוציא ויכניס את התכולה בהתאם לשעות הפעילות של העסק, או שהעירייה תמשיך לבוא, להחרים את החפצים ואף לקנוס אותו. ״הפינה צמודה לקיר המשתלה, וכשיש פריטים שמונחים על המדרכה בלילה – אני תמיד מפנה אותם על הבוקר. זה שטח שלי, גם על פי תוכניות המתאר של הבניין, והוכחתי להם את זה כשהגיעו. לא מדובר בשטח ציבורי. אבל זה לא מעניין אותם״.
״הוחלט שנעבוד יחד על תוכנית לפינה שתהיה מקובלת על שני הצדדים, אבל מטבע הדברים ההתנהלות מולם איטית, מסורבלת, ועלול לעבור הרבה זמן עד שתוכנית כזו תאושר״, מסבירה אנה, ״בינתיים ניסינו לחשוב על רעיון אחר שיאפשר לשמור על המקום פעיל אבל לא ממש ראינו נכונות מטעם העירייה להתגייס ולתרום למען זה מבחינה תקציבית – לצורך הקצאת מקום אחסון או הגמשה של התקנות הקיימות״.
על אף שבפגישה הובטחו פתרונות, גם אם לא בדיוק מספקים, של הבאת ארון קהילתי מטעם העירייה עבור הפינה, או של הצמדת גלגלים למיכלים שבהם מונחים הבגדים כדי שיהיה אפשר לשנע אותם פנימה והחוצה בנוחות – הפתרונות הללו, לטענת קובי, לא יאפשרו לפינה להמשיך להתקיים כפי שהתנהלה בשנה האחרונה. ״עוד פתרון שהוצע הוא שאוותר על המקום שלי ואעבור לפינה המוסדרת בבית הספר ׳שורשים׳ הסמוך, אבל מיד אחרי הפגישה פנו אליי מאותו בית הספר כדי לומר לי שהם עמוסים מאוד, ולבקש ממני לקחת קצת מהדברים שנמצאים בפינת הקח-תן שלהם״.
״יש לי עסק, כמה שעות אני יכול לעבוד ביום? היתרון במה שהפינה הייתה עד עכשיו הוא שזה היה מקסימום תרומה במאמץ לא גדול. במשך שנה זה התקיים ככה – למה פתאום עכשיו זה מפריע? התושבים מתגייסים לזה וימשיכו להביא תרומות, אבל לא נוכל להמשיך כך״, הוא מסכם, ״אם אלך על פי מה שהם דורשים, ואוציא ואכניס את הציוד כל היום, אהיה מותש ולא אוכל להמשיך לתפעל את המקום. אני לא יודע מה צופה העתיד לפינה שלנו, אבל אני לא אוותר עליה״. נמשיך לעקוב.