גם להגזים צריך לדעת: אנחנו בעד מנות כאלו, אבל משהו היה חסר
מבקר האוכל הגרגרן וחובב ההגזמות שלנו נדרש להתמודד עם הפיצה-פסטה החדשה של "פיצה פיל" ובלוגרית האוכל דניאל עמית | הגודל העצום והשילוב הלא סטנדרטי דווקא יכלו לעבוד בתיאוריה, העניין הוא שהביצוע, ובכן, הביצוע היה קצת פחות
בניגוד לרוב מבקרי האוכל, אני אוהב הגזמות. בעוד ברוב הסצינות הקולינריות אוהבים לראות איפוק בתור ערך, אני חושב שבכל הנוגע לאוכל – ועל אחת כמה וכמה אוכל רחוב, שמראש מוותר על גינונים – יש ערך בהתפרצות, בניפוח, בהגזמה. במנות גדולות יותר מהראש, בשילובים מטורפים, בהרפתקאה. הלו, עברנו את תקופת הצנע, שרדנו (בינתיים) את הקורונה, מותר קצת להגזים. כך הגיעה לאוזני השמועה על פיצה פיל, שאמנם קרויה על שם הצומת עליה יושבת כבר שנה וחצי לצד שכונת צהלה, אבל גם מייצרת פיצה בגודל שהולם לשמה. כן, המגש המשפחתי של פיצה פיל מתגאה בקוטר של לא פחות מ-60 ס"מ.
אבל בפיצה פיל לא מסתפקים בכ-25 ס"מ יותר מכל משפחתית סטנדרטית, אלא מתהדרים גם במגוון פיצות מיוחדות, כולל פיצה סגולה על בסיס רוטב סלק, פיצת פירות ים עמוסה ופיצה עם צ'יפס. כאמור, הגזמות. כעת הם חוזרים לשיתוף פעולה מסקרן שהורץ במהלך הקיץ יחד עם בלוגרית האוכל דניאל עמית, שצברה כ-279 אלף עוקבים בדיוק בזכות גישה של אהבת ההגזמות, ליצירת הפיצה שבאמת פורצת גבולות שלא חשבתם שלעולם יעברו – הפיצה פסטה.
View this post on Instagram
כן, בדיוק כמו ששמעתם. זו פיצה עצומת מימדים (דמיינו גלגל אופניים אכיל) שעליה נחה מנה שלמה (וכנראה אפילו יותר) של פסטת קונכיות ברוטב רוזה, שהפכה לאחד המתכונים היותר פופולריים של עמית. המתכון המקורי, למקרה ותהיתם, כולל רכז עגבניות, שפע שמנת, מעט צ'ילי גרוס ומספיק פרמז'ן כדי לכסות, ובכן, פיצה ענקית. וזה רק התוספת! הפיצה עצמה מכוסה ברוטב העגבניות של פיצה פיל, שכבת מוצרלה נכבדת והתוצאה כל כך כבדה עד שהשליח שלי כמעט ואיבד משיווי המשקל כשהוציא אותה מתיק שאני מאמין שבמקור נועד לאחסון גופות.
העובדה שאף אחד משמונה המשולשים לא נכנס בגודל של צלחת, לצד הכבדות העמילנית של הפסטה, הופכים את הפיצה-פסטה למנה שלמה בסלייס. סלחו לי על שיעור הגיאומטריה המזורז, אבל כל סלייס שווה ערך לכ-3 משולשים רגילים, כך שגם האכלנים הגרגרנים ביותר יתמלאו אחרי לא יותר משני סלייסים, ובהתחשב במחיר שלה (143 ש"ח), מדובר באחד הדילים הטובים בעיר בכל הנוגע לשקל-פר-קילו.
אולי תופתעו, אבל השילוב בין הפיצה לפסטה הוא לא רע. שניהם מבוססי רוטב עגבניות, צורת הקונכיות מאפשרת פיזור הגיוני ועם זאת יציב של הפסטה ובכנות, מרגע שמתרגלים לשילוב המרקם בין הפסטה החלקלקה לבצק הפיצה, זה מתחיל להיות אפילו כיף. הבעיה של הפיצה המאיימת הזו היא לא הגודל ואפילו לא השילוב בין המאכלים, אלא דווקא הביצוע.
ראשית, הפסטה עוברת סיבוב קצר בתנור, מה שהלכה למעשה מייבש ממנה את רוב הרוטב, משאיר רק שאריות טעם אדמדם וזיכרון של רסיסי צ'ילי. שנית, הבצק של הפיצה אמנם מצליח להחזיק את כל המשקל הזה יחדיו, אבל רך במיוחד ולא מראה נוכחות בנגיסה, כך שהתחושה היא שלוקחים ביס של גבינה מותכת עם קצת פסטה בתוכה. זה מעט מאכזב, כי דווקא הקראסט מראה נוכחות פריכה ביותר, אבל זה נעדר מרוב רובו של המשולש, ובשל הגודל המאסיבי, זה חלק מכובד מהפיצה. הפגמים האלו הופכים את הסלייס לנחמד, אבל לא מעבר, ואם לא תתמלאו אחרי סלייס או שניים, אז פשוט ימאס לכם מהטעם.
כל זה הפך למאכזב אף יותר מרגע שטעמתי את הקינוח פיצת מרשמלו (58 ש"ח), גם הוא מאגפי המוגזם, אבל הפעם יש הצדקה להגזמה עם פצצת סוכר מוקצנת שמורכבת בצק פיצה עם נוטלה, מרשמלו ושברי אוריאו. זה לא איזה קינוח גאוני (בואו, זה קינוח הבר מצווה שכל ילד חולם עליו ואז מתחרט) ומיועד לחובבי הממש ממש מתוק בקטע מוגזם, אבל התאכזבתי כי גיליתי שבפיצה הזו הבצק פריך וקראנצ'י, אולי אפילו בקטע קיצוני. גם להגזים צריך לדעת איך, ונראה שבפיצה פיל, שבהחלט יודעים להגזים יפה, הגזימו קצת עם כל ההגזמות. ואף מילה לג'ורדי.
פיצה פיל, משה סנה 54, 03-6537414, 11:30-23:00 ובוולט