כוכבת פנטום האופרה: "מתסכל שאי אפשר ליצוק כוח נשי לדמות"

המחזמר פנטום האופרה הוא הביונסה של ברודוויי, שובר קופות שמצליח לשבות קהל מהאייטיז ועד היום. כמו ביונסה, גם הוא נכנס לפנתיאון של התרבות הפופולרית בת זמננו. יש לו קהל מעריצים אדוק ומורשת אדירה. הוא זכה ב-7 פרסי טוני, 3 פרסי אוליבייה והוא ככל הנראה המחזמר המצליח ביותר בכל הזמנים, עם רווחים של למעלה מ-5.6 מיליארד דולר ולמעלה מ-140 מיליון צופים עד כה. בשבועות האחרונים הוא מציג בקהל במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ועל פי קצב מכירת הכרטיסים, נראה שהקהל המקומי לא מצליח לשבוע מההפקה הססגונית.  

ההפקה מבוססת על רומן משנת 1909 מאת הסופר הצרפתי גסטון לרו, סנסציה בפני עצמה שמצליחה להיות רלוונטית יותר ממאה שנה אחרי שנכתבה. כיאה לזמן בה נכתב, הרומן מציג סיפור יפה וחיה – קריסטין דאייה, זמרת מקהלה צעירה של האופרה בפריז נעה בין משיכה, אהבה, שנאה וסלידה מהגאון המעוות עטוי המסכה שרודף אותה. הוא מכריז עליה כשלו, חוטף אותה, כולא אותה ופחות או יותר מבשר לה שהיא הולכת לבלות איתו את שארית חייה. 

בשעה שעיבודים מקוריים של דיסני, למשל, עוברים חידושים שמחליקים בצורה מעט קלה יותר במורד הגרונות למודי הפמיניזם של 2019, פנטום האופרה של אנדרו לויד וובר נשאר במידה רבה מה שהוא, נאמן להחריד לנרטיב המקורי. ״אני אישה חזקה, פמיניסטית בכל רמ״ח איברי, ולפעמים זה באמת מתסכל שאי אפשר ליצוק את הכוח של האישה שאני לתוך הדמות של קריסטין״, מספרת מייגן פיצ'רנו המגלמת את קריסטין דאייה. ״קהל שלא מכיר את ההיסטוריה של פנטום האופרה יכול להסתכל על היצירה הזו ולשאול את עצמו ׳מה לעזאזל היא עושה?!׳, אבל כשמגיעים לצפות בכזה מחזה, צריך לזכור שמדובר בראשית המאה ה-20, לא היו לקריסטין את אותן זכויות, אותו החופש שיש לנשים כיום. כאישה מודרנית שלובשת את העור של אישה מהזמן ההוא, אני חייבת לזכור את זה ולציית למגבלות שהדמות מציבה בפניי. מה שכן, קיבלתי אישור מהצוות הקריאייטיבי להיות חזקה יותר מקריסטין הממוצעת״. 

"פנטום האופרה". (צילום: שוקה כהן)

פיצ'רנו בהחלט מתכוונת לכך. בהשוואה למשל לקריסטין מהסרט "פנטום האופרה" של הבמאי ג'ואל שומאכר משנת 2004, קריסטין של פיצ'רנו אסרטיבית ולוחמנית. ״סיפור כמו פנטום האופרה יכול להתרחש רק בתקופה שבה הוא נכתב״, מוסיף ג׳ונתן רוקסמות׳, שמציג גם הוא פנטום רך, רגיש ופגוע הרבה יותר מזה המקורי. ״אנשים מאוד רוצים לשים את המחזמר ואת הדמות של הפנטום בתוך קופסה, אבל הפנטום הוא הצגה רלוונטית גם היום, למשל ביחס למה שקורה כשהחברה נתקלת במישהו שונה. כחברה אנחנו מפחדים ממה שאנחנו לא מכירים וזו נבואה שמגשימה את עצמה משני הכיוונים, היחס של החברה אל השונה מוליד זרות מצידו, והיא גורמת לשנאה הדדית. לצערי זה רלוונטי בכל זמן, כל דת וכל סביבה פוליטית. עם זאת, היצירה הזאת לא אוצרת בתוכה מחשבה מסוימת על נשיות, אלא מגלמת רעיון של אהבה בתקופת זמן מסוימת. בתיאטרון ככלל, אי אפשר לשפוט יצירה מהמאה ה-19 באידאלים של היום. מטרת ההופעה היא לא לנקוט עמדה בנוגע להתעוררות המאוד נחוצה שהעולם עובר היום בכל הקשור למעמדן של נשים בחברה, אלא לבדר״. 

ובכן, אם יש משהו שהמחזמר פנטום האופרה עושה, הוא לבדר. התפאורה עוצרת נשימה, התלבושות מנצנצות, התזמורת החיה עוצמתית. הכל במופע הזה צועק השקעה שלא נראתה על במות ישראל לפני כן. המחזמר המקורי תורגם ועובד ל-16 שפות, אך לבד משירים בודדים, לא עשה עלייה כהלכתה בארץ, בניגוד להפועות ברודוויי אחרות דוגמת שיקאגו או עלובי החיים. ״מבחינה כספית והפקתית אין אפשרות להעלות משהו כזה בגרסה ישראלית״, מסביר מפיק המחזמר בישראל, משה יוסף. ״להעלות דבר כזה בעברית אומר להציג את המחזמר רק בישראל, ובשביל לכסות סכום כזה צריך יותר אנשים משיש בארץ. זכויות היוצרים על המחזמר לא מאפשרות לזוז ימינה ושמאלה מבחינת איך שההפקה נראית. בעלובי החיים למשל נותנים אפשרות לעשות גרסה מצומצמת יותר ממה שמוצג בברודוויי וניתן להחליט על תפאורה אחרת ותלבושות אחרות״. ביונסה, כבר אמרנו? 

פנטום האופרה המגיע בשלמותו מהווסט אנד שבלונדון – תפאורה, שחקנים, תאורה וסאונד – מרגיש למעשה כמו דרך לדפוק את המערכת, כולל תרגום בצידי הבמה. אין עלויות טיסה, איירביאנבי או צורך בלתי נשלט לצאת לסיבוב שופינג שתתחרטו עליו – פשוט לראות את אחד ממחזות הזמר הגדולים בכל הזמנים מבוצע בידי פרפורמרים בינלאומיים מהשורה הראשונה, לעצור לסביח ולחזור הביתה.