אוכלים סרטים: 9 אוצרות קולנועיים נסתרים שמתחבאים בדיסני+

זה לקח טיפה זמן, אבל קצת יותר משנה אחרי כניסתו של שירות הסטרימינג דיסני+, זה מרגיש כאילו התוכן עולה על גדותיו. אינספור סרטי מארוול, מלחמת הכוכבים, תכניות וסרטי טבע של נשיונל ג'אוגרפיק, המון סדרות של Hulu, אנימציה למבוגרים ועוד ועוד. אך בין כל התוכן הזה קל מאד לפספס סרטים מצוינים שדילגתם עליהם, או שפשוט אתם לא יודעים שנמצאים שם. דאגנו לכם להמלצות על הפנינים הנחבאות של דיסני+.

ג'ון קרטר (2012)

ג'ון קרטר הוא מקרה טראגי. על הנייר הוא היה אמור להיות הצלחה מסחררת, פנטזיית מד"ב שמבוססת על ספר אהוב ומביאה את דמותו של ג'ון קרטר, קצין לשעבר שלחם במלחמת האזרחים, אל מאדים למלחמת אזרחים נוספת. הסרט הגיע בתקופה שבה לא היינו זקוקים לגיבורים חדשים בקולנוע: היה לנו את איירון מן, קפטן אמריקה ואפילו היה לנו את ספיידי של אנדרו גארפילד בדרך. "ג'ון קרטר" סיפק לנו גיבור שאין לו מקום על המסך, כשהוא מוקף בגיבורים מכל כיוון – אבל עם אקשן בהילוך גבוה, מלא יצורים מוזרים ומלחמת אזרחים חייזרים. הסרט עצמו נגמר עם קליפהנגר מותח שמעולם לא נפתר בשל ההפסד הכספי העצום שספג, ואם נתקלתם בסרט הזה בספריית דיסני+, כנראה שפשוט המשכתם בדרככם. אבל שווה לתת לסרט צ'אנס.

אליטה: מלאך קרב (2018)

רוברט רודריגז ידוע בעיקר כבמאי שיכול לעשות דברים מדהימים עם תקציב מינימלי, לכן שיתוף פעולה עם במאי כמו ג'יימס קמרון שנוטה לבזבז הון תועפות על סרטים בינוניים להחריד יכול להישמע קצת תמוה – אבל במקרה של "אליטה: מלאך קרב" אין מה לעשות, זה עובד. סרט האקשן-סייברפאנק הזה מבוסס על מנגה בעלת אותו שם, ועוקב אחר אליטה (רוזה סלזאר), סייבורגית שמנסה להשיג את זכרונותיה בחזרה. הסרט עצמו הוא לא רק מהטובים שיצאו בשנים האחרונות, אלא גם מראה מה רודריגז יכול לעשות עם תקציב מפוצץ, וגורם לך להעריך עוד יותר את הבמאי כשהוא עושה משהו מצומצם. מעבר לכך מדובר בשיתוף פעולה של שני ענקים קולנועיים מאד שונים במהותם שמצליחים לייצר רכבת הרים כיפית בטירוף. האנימציה של אליטה, הדמות הראשית יכולה להיראות בהתחלה כמו סרט אנימה באנימציה תלת מימדית, מהסוג הגרוע ביותר דוגמת סרטי האנימציה של "האויב שבפנים" – אבל בתכלס מדובר באחד מהסרטים המפתיעים ביותר של שנת 2018, ברצינות, אל תדלגו עליו.

בן דודי ויני (1992)

להרבה אנשים, וגם לי לפעמים, קשה לראות סרטים מאד ישנים. על אף שחלק גדול מהם איכותיים מאד, משהו בהתקדמות האיטית יותר ובאיכות הנמוכה יותר של הצילום דוחה צופים רבים, וזאת כנראה הסיבה המרכזית שבגללה לא תתייחסו להסרט הזה במידה והוא יצוץ. אל תטעו, למרות שהסרט דורש סבלנות מסוימת, מדובר בקומדיה מטורפת ופרועה מהסוג שכבר לא מייצרים. בסרט מככב ג'ו פשי בתפקיד עורך דין לא מוצלח שמנסה לחלץ את בן דודו מפשע שלא ביצע. לצד פשי משחקים ראלף מאצ'יו ומאריסה טומיי, ומייצרים חוויה שיכולתם בקלות לפספס, וחבל. 

מרד החיות (2004) 

רגע לפני שדיסני יצאו לפגרת אנימציה דו מימדית בת חמש שנים, יצא הסרט "מרד החיות" על שלוש פרות בימי המערב הפרוע שיוצאות להציל ביחד חווה קטנה מחוב כספי גדול באמצעות לכידתו של הפושע המתועב, אלמידה סלים. הסרט, בבימויו וויל פין וג'ון סנפורד, הוא אחד הסרטים הנשכחים של דיסני וחבל, כי בסך הכל מדובר בסרט ממש כיפי שנחל כישלון קופתי צורם אי אז בשנת 2004, וממש לא בצדק. "מרד החיות" הוא הרפתקה מהנה במערב הפרוע, ממש לפני שדיסני התחילו להתמקד ברימייקים בלייב אקשן ובאנימציה תלת מימדית חסר נשמה. כמעט ושכחתי שהוא שייך לדיסני, וזה למרות שראיתי אותו בדיסני+. אין נסיכים ונסיכות, מלכים ומלכות או ילדות שנופלות לבור ומתעוררות בארץ הפלאות. פשוט כמה חיות שנלחמות על הבית שלהן, ולא צריך יותר מזה. 

עמוק בגרון (2008)

כמעט עשור לאחר שיצא מועדון קרב, הגיע עוד סרט שמבוסס על ספר של הסופר האמריקאי צ'אק פלאניוק. הפעם לא מדובר על מועדונים מחתרתיים ופעילות אנרכיסטית, אבל בדומה למועדון קרב, עוסק במכורים. הגיבור הוא ויקטור מנצ'יני (סם רוקוול), מכור לסקס שמשתתף בקבוצת תמיכה ועובד במוזיאון אמריקאי שמדמה את החיים במושבה קולוניאלית בארה"ב. אם הבחור לא נשמע לכם מספיק דפוק, הוא גם נחנק בכוונה במסעדות כדי לקבל פיצויים, ומגלה שהוא כנראה נושא את הגנים של ישו. הסרט הזה הוא חוויה פסיכית לגמרי, ולמרות שהוא נוגע בנושאים דומים, זה לא דומה בשום צורה לפייט קלאב. לא הרבה אנשים שמעו על "עמוק בגרון", למעשה הוא גם לא סרט שעובר חלק בגרון, אבל הוא סרט אמיתי וכנה שמדבר על התמכרות – ולא רק לסקס, אלא גם לריגוש, לרעיונות ולעצמי.

דינוזאור (2000)

סרט אנימציה נוסף של דיסני הוא דינוזאור, ולמרות שהוא לא סרט הדיסני האולטימטיבי, הוא פשוט סרט ישן שכיף לחזור אליו. קשה לזכור שבין כל הנסיכות והממלכות והרימייקים קיימים גם סרטים כאלה, שלמעשה פתחו את הצוהר עבור סרטי אנימציה ממוחשבת. "דינוזאור" עוקב אחר, כמה מפתיע, דינוזאור מסוג איגואנדון שבוקע באי המאוכלס בידי למורים המאמצים אותו לחיקם. לאחר שמטאור פוגע בעיר, הדינוזאור והלמורים מצליחים להינצל ולראשונה האיגואנדון הקטן פוגש את בני מינו. נכון שהאנימציה לא באותה רמה שלמדנו להכיר מפיקסאר כיום, אבל מדובר בסרט קליל וכיפי שממש חומק מתחת לרדאר של הצופים בבית. חלק בכלל לא יודעים שזה סרט דיסני. 

אידיוקרטיה: הטמטום שולט (2006)

סרט שסביר להניח שאתם מכירים, או לפחות שמעתם עליו, וזכה למעמד פולחני. אז למה הוא כאן? כי מי ידע בכלל שהוא נמצא בדיסני+? "אידיוקרטיה" מנסה לענות על התשובה לשאלה: מה יקרה אם הבן אדם הכי ממוצע בעולם יקפוץ שנים קדימה, לתקופה שבה האנושות טמטמה את עצמה לחלוטין. התשובה היא כמובן כאוס. הסרט, בבימוי מייק ג'אדג', הפך לאחד מסרטי הקאלט הגדולים לא רק בזכות הליהוק המצוין של לוק ווילסון, מאיה רודולף וטרי קרוז – אלא גם בגלל המציאות הסאטירית שהסרט מציב בפנינו. ובדיעבד, הסרט הזה פשוט הקדים את זמנו.

סמטת הסיוטים (2021)

גיירמו דל טורו הוא אמן בכל הקשור לאימה ומפלצות, אך הניסויים שלו בשנים האחרונות מעניינים לא פחות. לדוגמה, "צורת המים" זוכת האוסקר – פנטזיה דרמטית על סיפור אהבה בלתי אפשרית בין אישה ליצור ימי דמוי אדם. בשנת 2019 דל טורו שחרר לעולם את "סמטת הסיוטים", מותחן פסיכולוגי שאיכשהו איש לא מדבר עליו, ומעט מאד אנשים מכירים. הסרט שמבוסס על ספר בעל שם זהה, ומספר על עובד קרנבל צעיר בעל כישרונות תמרון והונאה שפוגש פסיכיאטרית מסוכנת לא פחות. את עובד הקרנבל משחק בכישרון רב בראדלי קופר, ולצידו קאסט שחקנים מרהיב: קייט בלאנשט, וילם דפו, רון פרלמן, רוני מארה ועוד. "סמטת הסיוטים" היא אולי העבודה הכי פחות מוערכת של דל טורו, ולכן לגמרי שווה צפייה. 

הכרוניקה הצרפתית (2022)

אני לא מבין אנשים שלא אוהבים את ווס אנדרסון, באמת שלא. הבמאי מצליח לייצר תמונות מדהימות בסימטריה וברמת הפרטים שהן מסוגלות להכיל, ומצליח ככה לספר סיפור בדרך ויזואלית מרתקת. לפני שנה אנדרסון חוזר לשורשים שלו מ-"הר רשמור", ובחר לוותר ברוב הסרט על הצבעוניות לטובת צילום בשחור לבן. אנדרסון, מסתבר, הוא קורא נלהב של עיתון הניו יורקר ובהשראתו בעצם יצר עולם של אסירים ציירים, קרבות בין סטודנטים ושלל סיפורים קצרצרים ומרתקים – וכרגיל עם קאסט עשיר בכוכבים: בניסיו דל טורו, טילדה סווינטון, אדריאן ברודי, טימותי שאלאמה, ג'פרי רייט, ביל מוריי, אוון ווילסון, הנרי ווינקלר, לואיס סמית' וטוני רבולורי. הסרט כולו מכתב אהבה לעיתונות שקל לפספס, בעיקר כי השיווק שלו היה צולע ביותר, וההגעה שלו לדיסני+ לא הייתה מדוברת מספיק. וחבל, כי מדובר בסרט מרתק שמציג שלל סיפורים משוגעים ואסתטיים שמשורטטים כמו שרק ווס אנדרסון יודע.