פנינת האוקיינוס השקט

טניה רמניק ואורן טל מפליגים כבר שנים ביאכטה שלהם ברחבי האוקיינוסים. במהלך מסעם הם שטו במשך כשנה בין איי פולינזיה הצרפתית, שם צללו בלגונה מלאת כרישים, פגשו בבני המקום והתרשמו מתעשיית הפנינים השחורות המקומית שמשנה את פניה

שלושה שבועות תמימים חלפו מאז השארנו את איי גלפאגוס מאחורינו והנחנו לרוחות הסחר למלא את מפרשי היאכטה ולשאת אותנו מערבה לרוחבו של האוקיינוס השקט. שגרת ההפלגה שאליה התרגלנו כל כך במהלך המסע הממושך נקטעה באחת, כאשר קצת אחרי אור ראשון ב-26 ביוני 2011, הבחנו בכתם ירוק מול חרטום הסירה. אף על פי שהשמש טרם זרחה לא היה מקום לספק – הכתם היה לא אחר מהאי פאטו היבה (Fatu Hiva) שהיווה עבורנו את שער הכניסה לפולינזיה הצרפתית.

פולינזיה הצרפתית משתרעת על פני שטח ימי הדומה לשטחה של אירופה, אך שטחה היבשתי הוא רק כ-3,600 קילומטר רבוע. 250 אלף תושביה מאיישים עשרות איים השונים זה מזה בתצורתם ובמורשתם התרבותית. שנה שלמה ממסענו הקדשנו להפלגה בפולינזיה הצרפתית. עגנו במפרצים מוקפי צוקים כבירים באיי מרקיז (Îles Marquises) ובהינו בפליאה בקעקועים המכסים שטחים נרחבים מגופם של המקומיים. בארכיפלג טואמוטו (Archipel des Tuamotu) שייטנו לאטנו בין האטולים המתהדרים בלגונות זרועות אלמוגים שסביבן רצועות חול דקיקות. איים אלה מעוטרים ברבבות עצי דקל ומהווים בית לקומץ מקומיים המנהלים חיי בטלה מושלמים. אפילו רקדנו בכמה חתונות של אנשים שהגיעו מהצד השני של העולם כדי להינשא ב"גן עדן" – האי בורה-בורה (Bora-Bora) שבאיי החברה ( Îles de la Société) שהוכרז ככזה על ידי קפטן ג'יימס קוק, ספק בשל יפי הטבע שבו וספק בשל יפי נשותיו.

הרים מרשימים, לגונות מפתות ונשים יפות אפשר למצוא גם במקומות אחרים בעולם, אך מה שלכד את עינינו בפולינזיה הצרפתית היה משהו שונה לגמרי. היו אלה כדורים קטנים שהפיקו זוהר מסנוור במיוחד – פנינים שחורות.

פנינת מאה טווסים

נחשפנו לראשונה לפנינים השחורות בחוות פנינים באטול רארויה (Raroia), מקום הידוע כנקודת סיום מסעה בן 101 הימים של הקון-טיקי, הרפסודה שיצאה בשנת 1947 בניצוחו של תור היירדאל מפרו לפולינזיה וסיימה את דרכה על שונית האלמוגים. הגעת הקון-טיקי לאי פולינזי שימשה בעיני היירדאל עדות תומכת לתיאוריה שלו, שעל פיה מוצאם של תושבי האיים באוקיינוס השקט באמריקה הדרומית. תיאוריה זו מעולם לא היתה אהודה במיוחד על קהילת האנתרופולוגים, ולאחרונה אף הופרכה בעזרת בדיקות דנ"א שהצביעו על דרום-מזרח אסיה כמקורם הקדום.

רצינו לבקר באתר המנוחה האחרון של הרפסודה המפורסמת אך לא ידענו על איזו שונית בדיוק אירעה ההתרסקות, ולכן נזקקנו לעצת התושבים המקומיים. עגנו במקום היחיד שבו נראו סימני ציוויליזציה בדמות בקתה על כלונסאות שהתרוממה מעל מי הטורקיז של הלגונה. כשירדנו לחוף הלכנו לכיוון הבקתה כשלפתע כמעט התנגשנו בערמת פנינים שנחה באמצע השביל. בגופי פשטה אותה התרגשות חמימה שאחזה בי בילדות בכל פעם שהיה נדמה לי שאני מוצאת אזמרגד ברחוב. "אל תשימו לב, זו ערמה להשמדה. אם אתם רוצים לראות פנינים באמת יפות בואו תיכנסו לבקתה". הרמתי בקושי את המבט וראיתי אישה עטופה בפריאו שהופיעה משום מקום והציגה עצמה בשם פאולין. זו היתה מנהלת החווה. תחושת ההתרגשות התחלפה בתחושת החמצה, בדיוק כמו בכל פעם שהאזמרגד על המדרכה היה מתגלה כחתיכת זכוכית ירוקה.

הריח בבקתה הזכיר משהו בין שוק דגים לאתר פסולת אורגנית והיה רחוק מאוד מריח של חנות תכשיטים יוקרתית. מקור הריח היה ארגזים מלאים בצדפות שחיצוניותן לא הותירה רושם גדול במיוחד. לצדם של הארגזים נערמו צדפות שנפתחו ושהאנטומיה הפנימית הלא כל כך מורכבת שלהן נחשפה: גוש רירי של איברים פנימיים וזימים עטופים ברקמה הנראית כמו גלימה וגם נקראת כך. צריך היה הרבה דמיון כדי להאמין שיש קשר בין הרכיכות הללו לפנינים השחורות שנדלו מקרביהן.

פאולין אמרה לנו שבעצם יש לנו הרבה מזל שהגענו לבקר באותו היום שכן החווה מאוישת בפועל רק במשך ימים מועטים. ברוב הזמן הצדפות והטבע עושים את העבודה והמקום נטוש. היא הוסיפה ואמרה, ספק בצחוק ספק ברצינות, שהעצלות המיוחסת לבני עמה, הפולינזים, מתאימה מאוד לאופי העבודה בחוות הפנינים – במיוחד בתקופה שבה לא נדרש לעשות דבר. לאחר מכן פיזרה חופן פנינים על מגבת לבנה ומאות כדורים זהרו לעברנו באור ססגוני. שם, בחווה, קיבלנו שיעור ראשון בסיווגן של הפנינים השחורות, והתברר לנו שלמרות השם הצבע שלהן אינו בהכרח שחור ושהן מופיעות בשלל צבעים. ערך הפנינה נקבע בעיקר על פי איכות הבוהק ומצב פני השטח שלה, אם כי גודלה וצורתה שותפים גם הם בקביעת המחיר. לאחר שהתבוננה בערמה במשך זמן קצר הרימה פנינה ירוקה, ניגבה אותה בשולי הבגד שלה ושמה אותה בכף ידה. "זו פנינה שתימכר באלף אירו בפאפטה (Papeete, בירת טהיטי, האי הגדול בפולינזיה הצרפתית. ט.ר), היא מושלמת", אמרה. "וזאת" היא הרימה פנינה אחרת, "זאת, לא יותר ממאה". שתי הפנינים נראו בעיניי זהות לחלוטין. "ההבדל הוא בבוהק", אמרה בחוסר סבלנות מסוים, "זאת נראית כאילו מאה טווסים התרכזו בתוכה, וזאת נראית כמו טווס אחד בודד". פאולין סיפרה שהיא רק משתעשעת בהערכות שכן בחווה אין מוכרים פנינים בודדות. כל היבול נלקח לפאפטה, עובר ביקורת איכות ונמכר לקונה סיטונאי.

מאוחר יותר כשביקרנו בפאפטה ראינו פנינת "מאה טווסים" דומה. היא הייתה אחת מתוך 48 פנינים שהרכיבו מחרוזת מרשימה במיוחד, שעליה התנוסס תג מחיר של 50 אלף אירו! לצדה אף הוצג צילום רנטגן ובו הודגם עובי הציפוי בכל אחת מהפנינים במחרוזת. באותה החנות הוצגו למכירה תכשיטי פנינים במחירים שהדף אינו סובל, אך חנויות העיר גדושות גם בפנינים באיכות צנועה יותר וקשה להתעלם מהזוהר הנשקף מכל עבר.

כל הנערות והנשים בבירת פולינזיה הצרפתית, ללא יוצאת מהכלל, מתקשטות בתכשיטים המשלבים פנינים – מחרוזות, תליונים, עגילים וטבעות. גזרתן העגלגלה של הנשים הפולינזיות, המעוטרות בשלל פנינים, יצרה חיזיון של סמל הפוריות בכבודו ובעצמו. גון עורן – זהב כהה; תווי הפנים העדינים – שילוב בין המזרח הרחוק למערב; והבעת הרוגע הנצחית העלו אותן בעינינו לדרגה של כמעט אלות.

להפוך מי ים לכסף

מוזר לחשוב על פנינה, אבן חן נחשקת ויפה כל כך, כעל תגובה של מערכת החיסון של רכיכה ימית לגירוי, אך זה בדיוק מה שהיא. כאשר אובייקט זר חודר מבעד להגנת הקונכייה הקשיחה, הרכיכה מנסה לבודד את הגירוי מגופה על ידי ציפוי מקור ההצקה בשכבות של חומר אורגני. תוצאת תהליך הציפוי נקראת פנינה. אמונה עממית מצביעה על גרגיר חול כמקור להיווצרות הפנינה באופן טבעי וזו אכן האמת במקרים נדירים, אך לעתים קרובות יותר חלקיק ממקור אורגני או טפיל שנכנס לצדפה הוא המקור. באופן תיאורטי כל רכיכה ימית בעלת קונכייה מסוגלת לייצר פנינה, אם כי הדבר נפוץ יותר בקרב צדפות – רכיכות בעלות קונכייה המורכבת משני חלקים סימטריים (פחות או יותר), הנקראים קשוות. מבין מיני הצדפות, רק אלו שמתהדרות בציפוי מבריק הנקרא "דַּר", "צדפת הפנינים" או "אם הפנינה" בחלק הפנימי של קשוותיהן יכולות לייצר פנינים שנחשבות לבעלות ערך.

כבר בימי קדם העריצו בני האדם את יפי הפנינים והשקיעו מאמצים ניכרים לשם השגתן. בעבר כל הפנינים לוקטו מהמעמקים על ידי שולי פנינים שצללו צלילה חופשית לעומקים של 40 מטר ויותר ושהו מתחת למים דקות ארוכות. כיוון שפנינים נוצרות רק לעתים רחוקות באופן טבעי היה צורך לאסוף ולפתוח כמות צדפות עצומה כדי למצוא פנינה בודדת, ולכן ערך הפנינים היה גבוה ביותר.

הקושי והמאמץ הנדרשים לשם מציאת פנינים טבעיות הובילו לפיתוח שיטה לגידולן באופן מלאכותי, וכיום רוב הפנינים בשוק הן פנינים מתורבתות. פנינה מתורבתת היא תוצאה של שילוב החדרת שתל מלאכותי לצדפה עם תהליך טבעי שבו הרכיכה מצפה את השתל בדר. את הפנינים המתורבתות מגדלים בחוות פנינים ברחבי האוקיינוס השקט, האוקיינוס ההודי והים הסיני. בכל אזור גיאוגרפי מגדלים פנינים בצדפות מזנים שונים וכך מתקבלות פנינים השונות זו מזו בגודל, במראה ובערך. הפנינים השחורות, הנחשקות במיוחד, גדלות בצדפה בשם "פנינית אמיתית" (Pinctada margaritifera-cumingi או Black-Lipped Pearl Oyster) והתנאים המתאימים ביותר לגידולן שוררים בלגונות של האוקיינוס השקט, הנפוצות בעיקר בפולינזיה הצרפתית.

תהליך הגידול של פנינה מתורבתת פותח בסוף המאה ה-19 על ידי ויליאם סביל-קנט, ביולוג ימי אנגלי. הוא העביר את הידע שצבר לשני מומחים יפנים, ואלה הצליחו ליישם את התהליך בהצלחה על צדפות מקומיות בארצם. היפנים נחשבו תמיד לחובבי פנינים ולכן אין זה מפתיע שהגידול שם זכה להצלחה מסחרית ובני המקום הפכו למומחים עולמיים בכל הקשור לפנינים מתורבתות.

בימינו, גם בפולינזיה הצרפתית, מומחה מיפן מבצע לרוב את לב לבו של התהליך, הכולל את השתלת הגרעין (מעין חרוז העשוי מקונכייה של צדפת מים מתוקים, הגדלה במרחק אלפי קילומטרים ממי הלגונה), ובחלוף כשנתיים-שלוש, גם את שליפת הפנינה שנוצרה בתוך הצדפה. שמירת פרטי הניתוח בסוד מבטיחה המשך תשלום שכר מנתחים מפלצתי, שעומד כיום על 30 אלף אירו. אלפרד, בעל חוות פנינים באטול אפאטאקי (Apataki) ואחד הפולינזים היחידים שמבצע בעצמו ניתוחים, סיפר לנו שאף שהיפנים נחשבים למומחים בתחום, עוד ועוד בעלי חוות מעסיקים מנתחים סינים. לדבריו, הכמות והאיכות של היבול הסופי תלויות במידה רבה במנתח. אמנם המנתחים הסינים משיגים תוצאות טובות פחות מאלה של היפנים, אך השכר שדורשים היפנים הפך להוצאה שאי אפשר לעמוד בה.

 

צרות בגן עדן

כשהתקרבנו לאטול פאקאראווה (Fakarava) נראה המעבר לתוך הלגונה כהתנגשות אלימה בין הרוח לזרמי הים, אך הדמדומים המתקרבים דרבנו אותנו אל מה שנראה כמו פתח השאול. התנועה המשוככת של היאכטה על פני הגלים הארוכים של האוקיינוס התחלפה בהנפה פראית של כלי השיט ברגע אחד והטחתו בפני המים ברגע הבא. גל גבוה במיוחד הרים את "רנטה" היאכטה אל על ואז כאילו התאדה תחתיה והותיר אותה במצב של נפילה חופשית, עד שהגל הבא תפס אותה לסיבוב התעללות נוסף. הניווט בין האלמוגים הזרועים בכניסה המתפתלת לאטול היה מורכב במיוחד בשל הזרמים החזקים, והקשר בין תנועות ההגה לחרטום היאכטה הפך למקרי בלבד. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בריאים ושלמים בצדו השני של המעבר, והים סביבנו נרגע כבמטה קסם. ואולם, בדיוק כשכבר רצינו לנשום לרווחה ולספר זה לזה כמה שנים החוויה גילחה מחיינו, נפרש לפנינו שדה מצופים אינסופי שכמו כיסה את פני הלגונה כולה. אמנם כבר הפלגנו לפני כן באטולים שיש בהם חוות פנינים, אך פאקארווה נראה כאתגר ניווט קשה במיוחד. ככל הנראה לא רק אנחנו הבחנו בסכנת הסתבכות של חבלי עיגון הצדפות במדחף היאכטה, שכן סירת מנוע מיהרה לעברנו והובילה אותנו אל המעגן במסלול מתפתל. כך פגשנו את יהויקים, בעליה של חוות הפנינים מרובת המצופים.

אטול פאקאראווה, מלבד היותו מתאים לגידול פנינים, התברך גם באתרי צלילות ברמה עולמית וזוכה לביקורי תיירים מכל רחבי תבל. אמנם מספר המבקרים צנוע יחסית, אך הוא מספיק לקיומם של מועדון צלילה וכמה בתי הארחה, שאחד מהם – האוואיקי (Havaiki) – שייך גם הוא ליהויקים. בכניסה לבית ההארחה תלוי שלט המזמין את המבקרים לצלול ולשלות צדפה לפי בחירתם בתמורה למאה אירו. "יש אנשים ששולים פנינה ששווה את המחיר ששילמו פי כמה מונים, ויש כאלה שדולים פנינה חסרת ערך. זה עניין של מזל. אף אחד לא יכול לנבא מה מסתתר בתוך הצדפה", אומר יהויקים. פעילות תיירותית זו היא מעין השלמת הכנסה לעסק גידול הפנינים הדועך.

סטנדרטים הולכים ומחמירים, העלאת מסים ויותר מכל הצפת השוק בפניני מים מתוקים מסין, כל אלה מקשים על בעלי החוות ורבות מהן נסגרות בכל שנה. יהויקים סיפר בזעם עצור שצדפת מים מתוקים יכולה לייצר עשרות פנינים בו-זמנית, שהצבע שלהן לא טבעי ונובע מהוספת פיגמנט ושהמגדלים הסינים משאירים את הצדפה במים זמן כה מועט עד כי שכבת הדר יכולה להתקלף מהן לאחר מקלחת אחת. "מחרוזת מפניני מים מתוקים עולה כ-20 אירו. הקונה הממוצע אינו מתעמק במקור ובאיכות הפנינים, הוא שמח שהוא יכול להרשות לעצמו לרכוש תכשיט יוקרתי. הפנינים שלי יהיו מדהימות גם על הנכדה של הנכדה שלך! יש הבדל, לא?". קשה להתעלם מכך שתרבות הצריכה של מוצרים באיכות ירודה ובמחיר זול חלה גם על מוצר יוקרה כמו פנינים.

 

לצלול עם כרישים

שהייה ממושכת באטול טאהאנאה (Tahanea) הלא מיושב וחסר החנויות חוללה פלאים ביכולת הצלילה החופשית של אורן. מסעות הדיג שלו לא הופרעו גם בנוכחותם של מאות כרישים שתרו את הלגונה בשל אותה מטרה ממש. כשכמות הכרישים הייתה עולה הוא עבר מדיג עם רובה צלילה, שמאוד ריגש את הכרישים, לליקוט צדפות מהקרקעית, שריגש אותם רק קצת פחות. צדפות מסוג פנינית אמיתית, מלבד היותן אימהות פונדקאיות לפנינים, טובות גם למאכל ומשמשות ככאלה לפולינזים. הסיכוי להימצאות פנינה טבעית (כלומר כזאת שלא גודלה בחוות פנינים) בצדפת פנינית אמיתית מוערך בכאחד ל-15 אלף, וכנראה רק מפני שממש לא התכוונו לזה הגורל זימן לנו אחת. בעיצומה של הכנת ארוחת צהריים נתקלנו בחלק בצדפה שנראה כמו משהו שלא אמורים לאכול אותו. הייתה זו פנינה זעירה ועקומה למדי, חסרת ערך כספי כלשהו, אך מבחינתנו ערכה לא נפל בהרבה מזה של כרטיס זוכה בלוטו.

בשל סימנים להתקרבות סערה לאזור חיפשנו מקלט באטול טואאו (Toau), שבו מקום עגינה מוגן יותר מזה שבטאהאנאה. על האי הסמוך למעגן גרים ולנטין וגסטון. גם הם, כמו משפחות רבות בארכיפלג הטואמוטו גידלו פעם פנינים. ולנטין, ששמה השני הוא סטלה מאריס, על שם סירה בשם זה שעגנה ליד האי בסמוך לרגע הולדתה, סיפרה שאביה היה שולה פנינים וממנו למדה את אמנות הצלילה החופשית, הלא כל-כך שימושית כיום. היא ובעלה גידלו פנינים למחייתם אך נאלצו לסגור את החווה לפני כמה שנים. ולנטין סיפרה שלדעתה, השינוי באסטרטגיית השיווק של הפנינים הוא שגרם לירידה הדרמטית במכירות. "הם שינו את השם מ'פניני פולינזיה הצרפתית', שנשמע אקזוטי ויוקרתי, ל'פניני טהיטי', שנשמע קרוב מדי ל'פניני האיטי', ומי רוצה לקנות פנינים מהאיטי?".

נתנו לתושבת היחידה באי תמונה קטנה של מנזר סטלה מאריס המשקיף על רכס הכרמל, וולנטין, שגם עורכת טקס דתי בימי ראשון בכנסייה קטנטנה מול קהל שמורכב רק מבעלה, התרגשה עד דמעות. מאוחר יותר היא חתרה אל הסירה שלנו ושמה לי דבר-מה בכף ידי. כשפתחתי את היד כמעט נפלתי לים; החזקתי אוסף מסנוור של פנינים שחורות שלא האמנתי שיכול להיות שלי. "אני רוצה שתזכרי אותי", אמרה.