אפקט הקורונה

פסטיבל אפוס יתקיים אונליין: הסרטים שכדאי לראות

קולנוע, תזמורות, מד"ב והציור שכמעט הפיל ממשלה: לאחר שנדחה בשל הקורונה, פסטיבל אפוס יתקיים באתר ייעודי ויחל בסוף השבוע הקרוב. כל הפרטים

"ברסנס על ברסנס"
"ברסנס על ברסנס"
15 ביוני 2020

פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות יתקיים השנה במתכונת דיגיטלית, זאת לאחר שנדחה עקב הקורונה. כל סרטי הפסטיבל יעלו לאתר הייעודי, ויוקרנו בו בין התאריכים 18 ביוני עד 11 ביולי. עלות הצפייה: 20 ש"ח לסרט, 120 ש"ח לשמונה סרטים, ו-240 ש"ח לכל הפסטיבל. הפסטיבל מקרין מדי שנה סרטים על תיאטרון, מוזיקה, המילה הכתובה, מחול וגם, ובכן, קולנוע. השנה תוכננו גם ציוני דרך לבטהובן, פליני וכמובן – מחווה לאנייס ורדה. כי אף אירוע לא שלם בלי מחווה לאנייס ורדה.

מרסלין – אישה ותקופה

ארבעה סרטים על קולנוענים יש בפסטיבל. הצצתי באלה המוקדשים לפליני ולברטולוצ'י – שניהם במאים אהובים עלי במיוחד – ואיבדתי עניין (הסרט על פליני ממש מקושקש). על פורמן ראיתי סרט נהדר בפסטיבל חיפה האחרון, לכן החלטתי לוותר על הסרט הפחות מוכר שיוקרן באפוס. דווקא בסרט הצנוע על מרסלין לורידן מצאתי עניין, בעיקר בשל הדמות הייחודית והחיונית שעולה ממנו. אחרי ששרדה את בירקנאו והבינה שלא תראה עוד את הוריה, הצעירה היהודייה העבירה, כך היא מספרת בזיקנתה, שש שנים בזיונים של בחורים בלונדיניים. ב-1961 הצטלמה לסרטו התיעודי של ז'אן רוש "כרוניקה של קיץ", ראתה שזה לא מסובך ויצאה לעשות סרט על אלג'יר. סרטה של קורדליה דבוז'אק מדלג על נישואיה הראשונים, ומתמקד בזוגיות שלה עם הדוקומנטריסט הנערץ יוריס איבנס, שאיתו יצרה סדרה של סרטים בווייטנאם, סין והסביבה. לורידן מספרת שהמספר החקוק על זרועה שכנע את הו צ'י מין שהיא לא סתם בחורה במיני. אחרי מותו של בן זוגה האהוב, שהיה מבוגר ממנה בשלושים שנה, לקח לה שנים רבות לחזור לביים ולכתוב ספרים אוטוביוגרפיים שזכו להצלחה גדולה. לורידן עצמה מובילה את הסרט שצולם כשהייתה בת 90. היא נפטרה שבועות ספורים אחרי תום הצילומים.

"מרסלין – אישה ותקופה"
"מרסלין – אישה ותקופה"

ברסנס על ברסנס

הטוב מבין הסרטים שבהם צפיתי הוא דיוקן עשיר ומרתק של ז'ורז' ברסנס, האיש שרצה להיות סופר גדול ובגיל 30 הפך לשנסונר ולדמות מיתולוגית בתרבות הצרפתית. מתברר שברסנס נהג להנציח את עצמו ואת מכריו במצלמת פילם, כך שהסרט ערוך משלל סרטונים שהוא צילם, חלקם בטרם הפך למפורסם, בהם של המאהבות המבוגרות שפרסו עליו את חסותן ואפשרו לו לגדול כאמן. שיריו השנונים והנוקבים מושמים בקונטקסט אינטימי, חברתי ותרבותי, והסרט הוא תענוג מתחילתו ועד סופו.

"ברסנס על ברסנס"
"ברסנס על ברסנס"

מירגה גרז'ניטה-טילה: מנצחת

ניצוח על תזמורות הוא אחד התחומים שעדיין מתמהמהים בפתיחת שעריהם לנשים (כפי שאפשר היה לראות בטקס האוסקר האחרון). ולכן מירגה גרז'ניטה-טילה ילידת ליטא היא דמות יוצאת דופן מכל בחינה. בגיל 30 היא הייתה לאישה הראשונה שהופקד בידיה הניהול המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בירמינגהם (קדמו לה שמות גדולים כמו אדריאן בולט וסיימון ראטל). כשהאישה הגפרורית עולה על הפודיום ומניפה את שרביט הניצוח, היא מציתה את התזמורת. סרטה הסימפטי של דניאלה שמידט-לנגלס פשוט מאוד בגישתו – צילום של חזרות, שיחה קצרה עם הכנר גדעון קרמר, מפגש עם הוריה וסבתה המוזיקאים של מירגה שמספרים על הזמרת הקטנה שהייתה למנצחת. אבל דמותה של גרז'ניטה-טילה כל כך כריזמטית וכובשת, והמוזיקה שהיא מפיקה מהתזמורת (מוצארט, ויינברג, דביסי) כל כך טובה, שתשמחו לבלות איתה 86 דקות. דרך אגב, את סרט התדמית על פלסידו דומינגו עזבתי אחרי כעשרים דקות מפאת השעמום, והאנטיפתיה שעורר בי הסקסיזם של הטנור הגדול.

עולמות המד"ב של אורסולה לה-גווין

אני בכלל לא מכירה את העולם של ספרות המד"ב, אבל את שמה של אורסולה לה-גווין שמעתי לא פעם, ולכן ביקשתי לצפות בסרטה של ארוון קארי. התוודעתי לאישה מעניינת וחסרת פחד, שהונעה לכתוב עוד ועוד ומצאה בית בתחום המד"ב לפני שיצירתה התקבלה גם מחוצה לו. לה-גווין, שהספיקה להתראיין לסרט לפני שהלכה לעולמה ב-2018, מדברת בכנות על התפתחות המודעות הפמיניסטית שלה ועל הרומן עם בעלה ההיסטוריון, שאותו פגשה על אוניה בדרכה לצרפת. מרואיינים נוספים, בהם הסופרים ניל גיימאן, מייקל שייבון ומרגרט אטווד מספרים על העולמות הייחודיים שיצרה, שבוחנים שאלות של מגדר ומיניות, ואלה מאוירים עבור הצופים באנימציה נאה. אחד משיאי הסרט הוא הנאום חוצב הלהבות נגד אמזון שלה-גווין נשאה בזקנתה, דווקא בטקס שבו קיבלה פרס מהמיינסטרים. חסרת פחד עד הסוף.

"עולמות המד"ב של אורסולה לה-גווין"
"עולמות המד"ב של אורסולה לה-גווין"