פסטיבל הסרט הקצר: את הסרט הזה אי אפשר להפסיק באמצע

אנחנו אורגניזם חי. כשם שאנחנו שואפים חמצן ופולטים פחמן דו חמצני, כך אנחנו שואפים חוויות ופולטים תרבות. אי אפשר לחנוק תרבות ואי אפשר להרוג תרבות. תרבות התקיימה כל הזמן, גם לאורך התקופות האפלות בהיסטוריה. אין אנושות ואין אנושיות בלי תרבות. היא מבעבעת. לא צריכה כסף כדי להתקיים, אלא צריכה סיפור, צריכה עניין כדי להתקיים, היא צריכה כאב, וכאלה יש עכשיו למכביר. אז מה עושים? יוצרים כמו משוגעים.

"עולם התרבות כולו כבר יכול לקיים עצמו ללא המתווכים. הבמה כולה שלנו וחובתנו כאנשי תרבות לעמוד עליה ולהשמיע את קולנו בקול רם וברור"

עכשיו זה הזמן של היוצרים, היצירתיים, החושבים, להשחיז את עצמם לדעת ולפתוח את ליבם, כדי לשקף לעם החבול שלנו את מצבו, לספר לו את הסיפור שלו, לעזור לו להבין איך הוא מרגיש, להיות לו פה וקול וידיים וגיטרה ובכי ותקווה ונחמה – כי זה תפקידו של עולם התרבות, לא משנה איפה המפגש בין האמן לבין הקהל מתקיים.

נסגרנו בבית, החליפו לנו את הבמה, נו טוב, אז ה-Setup אחר, חדש, זה לא יעצור את הפריצה הבלתי ניתנת לעצירה של האמנות. זהמאפשר התפתחות צורות חדשות של תקשורת מול קהל. לא צריך לפחד מזה, כן צריך להסתער על זה בתשוקה ולראות את ההזדמנויות הרבות שנוצרות. החשבון על יחס השלטון אל עולם התרבות – או נכון יותר, ההתעלמות ממנו – עוד ייסגר בבוא היום. עכשיו זה הזמן לדאוג לעם, כי עושה רושם שכולם דואגים לבריאות אך פחות לבריאות הנפש.

אי אפשר לעצור את האמנות. לוסי אהריש ב"לנז'רי" של דוד שאדי (צילום: דניאל קדם)

הדבר הטוב שיצא בינתיים מהקורונה הוא שהיוצרים מתחילים להבין שהטכנולוגיה שיחררה את עולם התרבות והיצירה מהפטרונים ומאפשרת לו לפגוש את הקהל באופן ישיר. אם עד היום כדי להקליט אלבום הייתם צריכים לחתום מול חברת תקליטים ולמשכן עצמכם לדעת, היום אתם יכולים לעשות את זה מחדר השינה שלכם. אם פעם כדי לצלם סרט הייתם צריכים לשכור מצלמה וציוד, היום הטלפון שיש לכם בכיס מוציא וידאו באיכות שידור. אם הייתם תלויים בתחנות רדיו וטלוויזיה שישמיעו ויראו אתכם, הרי שהיום זמינות לכם אין סוף פלטפורמות אינטרנטיות, שלא רק ישמיעו ויראו אתכם, אלא יפרצו לכם גבולות לכל העולם – וזה משהו שגם זכיין טלוויזיה מוכשר לא יכול לעשות בשבילך. 

התקופה הזו מעולה להתמודדות עם מגיפה. ממש תודה לקוביד-19 שהמתין שנהיה ערוכים טכנולוגית לבואו. בנוסף אני טוען, שאם יש משהו שאנחנו צריכים לעשות אבל מתעכבים לבצע אותו, היקום כבר יעשה את זה בשבילנו, הוא פשוט יעשה את זה לא נוח וכואב. אמנים הם על פי רוב טכנופובים, אוהבים לעבוד כמו פעם, עם דף ועט, טרנזיסטור ופטיפון ופילם. עכשיו כדי לשרוד חייבים כולם להיפתח, לאמץ את הטכנולוגיה ולהבין שהיא חברה –  ולצעוד לעתיד טוב יותר עבורנו. עולם התרבות כולו כבר יכול לקיים עצמו ללא המתווכים. הבמה כולה שלנו וחובתנו כאנשי תרבות לעמוד עליה ולהשמיע את קולנו בקול רם וברור.

קוביד-19 בא לעולם בדיוק בזמן. מתוך הסרט "דינה מלול עושה מלחמה" (צילום: עידן מילמן)

בחול המועד סוכות אמור היה להיפתח פסטיבל כרמל הבינלאומי הראשון בארץ לקולנוע קצר. למה לא היה עד היום פסטיבל כזה בארץ, למרות שבכל העולם זוכה הקולנוע הקצר להכרה ולכבוד ראויים מאוד ובצדק – זה כבר נושא לטור אחר. הסגר טרף לנו את הקלפים, אבל לא באמת – אז לא ניסע כרגע צפונה להקרנות סרטים באוויר הפתוח, אלא נשב בבית, במזגן, ונצרוך קצת תרבות – כ-200 סרטים, לאחר סינון של למעלה מ–800 סרטים, שהוגשו לפסטיבל כרמל מ-40 מדינות מכל העולם, מחכים לכם בחינם, בהינף שתי לחיצות עכבר, זמינים מרגע תחילת הסגר ועד סופו, לצד ראיונות עם אמנים ויוצרים מהארץ ומחו"ל. כי את הסרט הזה אי אפשר להפסיק באמצע. 

דוד שאדי הוא במאי, תסריטאי, שחקן ואמן ניו מדיה מוערך, יזם והאוצר האומנותי של פסטיבל כרמל הבינלאומי לקולנוע קצר הראשון בישראל

כרטיסי מנוי חינם לכל אירועי הפסטיבל ברשת ופרטים נוספים כאן