נסו את זה בבית: הכנו פעילויות לארוחת החג עם הילדים

אימא: אוקיי אלונה, העניין הוא כזה: ראש השנה מתקרב אלינו, ואין לי מושג איך זה קרה אבל אנחנו נארח את ארוחת החג.

אלונה: זה דווקא כיף.

אימא: כיף למי?

אלונה: אה לא, בעצם אני אצטרך לסדר את החדר שלי.

אימא: תצטרכי לסדר את החדר שלך, את הבית, לעשות קניות, לבשל, לערוך שולחן, לפנות, לשטוף כלים, לסדר את הבית, לשטוף את הבית…

אלונה: אז אני לא רוצה, שזה יהיה אצל מישהו אחר.

אימא: מאוחר מדי, כבר הזמנו.

אלונה: באסה.

אימא: נכון. אז בואי נחשוב איך אפשר להפוך את הבאסה לסבבה. חשבתי על משהו: ארוחות החג הפכו לסתם ארוחות משפחתיות בלי משמעות חגיגית. מה דעתך שאת ואני נתכן משהו מיוחד?

אלונה: אפשר לעשות פעילות שקשורה לראש השנה. עלה לי עכשיו רעיון: ניקח שני דפים שגזורים בצורת רימון ונדביק אותם יחד, אבל נשאיר פתח עליון. ואז כל אורח יכתוב מה הוא מאחל לעצמו ויכניס את זה פנימה לכיס רימון שלו.

אימא: אני מאד אוהבת את הרעיון, אבל מה את אומרת על זה שאולי נתפור כיס רימון מבד אדום לכל אחד –

אלונה: יש לי יש לי. אפשר לעשות את זה מבד באמת, להכניס פנימה את הפתקים שכל אחד יכתוב לעצמו, להוסיף מילוי של כריות, ואז לתפור את הפתח שלמעלה. לכל אחד תהיה כרית קטנה לישון איתה, שיש בתוכה את כל מה שהוא מאחל לעצמו לשנה החדשה.

אימא: מושלם. כרית משאלות. אני מתה על זה. תגידי, את בכלל אוהבת את ראש השנה?

כרית משאלות (צילום: מיכל ורשאי־ארלוק)

אלונה: כן, כי יש חופש. וגם כי זה חג שפותח את השנה וזה משמח.

אימא: זה באמת משמח. את יודעת שפעם, כשאני הייתי ילדה, היינו שולחים אחד לשני ברכות לראש השנה.

אלונה: גם אנחנו עושים את זה בכיתה. את זוכרת שהכנתי לכם ברכה בצורת רימון?

אימא: זה היה תפוח

אלונה: לא, זה היה רימון

אימא: אבל הוא היה נראה כמו תפוח

אלונה: אבל זה היה רימון

אימא: אולי זה היה תפורון, או רימופוח.

אלונה: די אמא.

אימא: טוב, אז מה דעתך שנכין כרטיסי ברכה ריקים, נניח על השולחן טושים וצבעים, וכל אחד יכתוב ברכה אנונימית בלי לדעת למי הוא כותב?

אלונה: ואז נשים את זה בכלי וכל אחד יוציא ברכה אחרת, אוי זה טוב.

אימא: ומה את אומרת על שירים? שנכין איזה פלייליסט ראש השנה לערב?

אלונה: מגניב. אבל בלי שירים של רינת. שלא תעזי!

אימא: שאני אשים שירים של רינת? תגידי את הבת שלי?

אלונה: יופי כי יש לה שירים מעצבנים.

אימא: את יודעת איזה שיר אני ממש אוהבת לראש השנה? זה שיר שתמיד היו משמיעים בגן בחג, "ציפור אחת קטנה, שלחה אלי נוצה. רציתי להחזיר, אמרה לי: לא רוצה. זאת מתנה לראש השנה, שתהיה לך שנה טובה ונחמדה, וגם לי, תודה, תודה…".

אלונה: אמא, את מביכה אותי כי אין לך קול כל כך יפה. מזל שאנשים רק קוראים את הטור ולא שומעים אותו.

אימא: זה שיר מהמם שכתבה לאה נאור והלחין מתי כספי, וחווה אלברשטיין שרה אותו. הוא נקרא "מתנה לראש השנה".

אלונה: אוקיי. אז נשים אותו בפלייליסט, ונוסיף עוד שירים יפים, רק אל תשירי אותם עכשיו.

אימא: אני לא אשיר, משביתת שמחות שכמוך. תגידי, מה את מאחלת לעצמך לראש השנה?

אלונה: אני מאחלת לעצמי שהשנה תרשו לי טיק טוק.

אימא: זה הדבר הכי חשוב לך השנה? שנרשה לך טיק טוק?

אלונה: כן.

אימא: מה זה טיק טוק?

אלונה: את יודעת מה זה. זו אפליקציה שאפשר להעלות בה סרטונים קצרים של שירים.

אימא: ולמה את צריכה בחיים שלך טיק טוק?

אלונה: כי לכולם יש וזה כיף.

אימא: לא מעניין אותך לשאול אותי מה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה?

אלונה: לא. נו, מה את מאחלת לעצמך?

אימא: אני מאחלת לעצמי שספר הילדים שלי ייצא ויצליח, שאני וכל מי שסביבי יהיו בריאים, שיהיה לי שקט ושלווה, ויותר מהכל אני מאחלת לעצמי שהבית שלנו יהיה מסודר.

אלונה: זה לא יקרה. אנחנו נבלגן אותו.

אימא: אלונה הטיק טוק מתרחק ממך בצעדי ענק כרגע.

אלונה: טוב טוב אמא, החדר שלי יהיה מסודר, הבית יהיה מסודר.

אימא: יופי.

אלונה: אז את מרשה לי טיק טוק?

אימא: לא. שנה טובה אלונה!

אלונה: ממש…