סמאש היט: זה ההמבורגר הטוב מסוגו בארץ. אז מה אם הוא מרמת גן

כמו תל אביבים רבים, גם אני נוטה לזלזל טיפה בהמבורגריות שמגיעות מחוץ לעיר הישר לגוב האריות שהוא שוק ההמבורגרים התל אביבי. עם כל הכבוד, גבעתיים תלמד אותנו להכין המבורגרים? אנחנו אכלנו טופינג בייקון עוד לפני שאתם גיליתם את הגבינה. אבל כששמעתי שפריז טקסס נחתה במרכז העיר, רעד קל התגנב במעלה העורף שלי, והמשיך במורד הגרון עד שהרעיד בהתרגשות רבה את הבטן. כי אני כבר ידעתי מה הולך לבוא על תל אביב, והפעם מדובר בחתיכת גלדיאטור שיודע להילחם באריות.

גם לתל אביב מגיע. הסמאשבורגר של פריז טקסס (צילום: אנטולי קריניצקי)

"פריז טקסס" היא חתיכת המבורגריה עיקשת. בקיץ 22 שרפו להם את הסניף המקורי ברמת גן, ותוך חודש בלבד הם פתחו סניף חדש בגעתיים (ושיפצו במהרה את זה ברמת גן), שביקרתי בו בראשית דרכו. מה שפגשתי שם זה מקדש המבורגרים ממעלה ראשונה, שאמנם סחט ממני מעט טרוניות על איכות הקציצה, אבל בעיקר גרם לי לשפוך מחמאות רבות. זו גם היתה אחת הארוחות היחידות שממש פוצצה אותי ברמה שלא איפשרה לי לבדוק מנה נוספת. המבורגר ענק, שפע של צ'יפס, אצבעות מוצרלה מטוגנות ששווה למות עבורן – ידעתי למה לצפות כשהגעתי לסניף פריז טקסס החדש בתל אביב, והוא בכל זאת הצליח להפתיע אותי לטובה.

המקום החדש נפתח על חורבות דליסימו האהובה עלי (געגועים לכריך האסאדו המושלם), ומנצל את הספייס המעניין הזה באופן שהרגיש, למען האמת, מעט לקוני. צבעי כחול-שחור-קרם, קיר אחד עם גרפיטי ענק של אישה נהנית מהמבורגר שהיא עוד לא נגסה בו, מקרר יישון נתחי בשר ענקיים בויטרינה, לא משהו שיגרום למקום לבלוט. הפעם רציתי לא להתפוצץ בסוף הארוחה, אז ויתרתי על מנה ראשונה והזמנתי ארוחת המבורגר, וזהו. כלומר, גם הזהו לא באמת זהו – הזמנתי את הסופר סמאש בורגר (אני בעד להזמין כל אוכל עם המילה סופר בתוכו), שבנוי על צמד קציצות סמאש, איולי צ'יפוטלה, שפע של צ'דר ובצל אוממי (שזה פשוט בצל מקורמל ברוטב).

ממה בדיוק את נהנית? פריז טקסס הרצל. צילום: מתן שרון

מעל כל זה נערמו על הקציצות גם צמד אצבעות מוצרלה מטוגנות – זה מה שנותן לו את הסופר – ועם צ'יפס ושתייה הכל עלה 91 ש"ח. זה לא מעט, אבל עבור הארוחה העצומה הזו זה בהחלט הוגן. חוץ מזה, כמות הצ'יפס היתה ממש מרשימה, על גבול המוגזמת, ובגלל שמדובר בצ'יפס פריך וטרי שמטוגן בדיוק במידה הנכונה – זה דבר משמח מאוד. זה המבורגר אסתטי מאוד, ויש בו גם שני פיצ'רים אינסטרמים להפליא: ראשית, אתם חייבים להניח את הלחמנייה על המגדל הזה, וללחוץ עד הגרת נוזלים קלה. זה מפואר. שנית, ברגע שתנגסו בדבר היפה הזה, אצבעות הגבינה מייצרות מתיחה צ'יזית יפהפיה. אבל זה הרבה יותר מהמבורגר אינסטגרמי. זה הסמאשבורגר הכי טעים שאכלתי בארץ.

לא מעט מקומות בתל אביב ניסו לייצר סמאשבורגר מוצלח, וחלקם אכן עשו זו בהצלחה רבה, אבל הסמאש של פריז טקסס היה חוויה ברמה הכי גבוה שדגמתי – שילוב אידיאלי בין בשר מצוין (הפעם הקציצה גם עמדה בפני עצמה) שנצרב על הפלאנצ'ה ליצירת ערבוביה בין פיסות אדמדמות ועסיסיות לחתיכות מושחמות לרמת קראנץ'. האיולי והגבינה התערבבו בחתיכות הבשר, שבעצמם עוצבו לקציצות דקיקות שמרגישות כאילו עומדות להתפרק בכל רגע, אבל מחזיקות עד הסוף. אצבעות הגבינה הוסיפו קראנצ'יות פנימית לצד טעם גבינתי שגיוון את המנה, והבצל המקורמל הוסיף מתיקות מתבקשת ללחמנייה הרכה כמו כריך. איזה ביס מושלם, שגם הצליח לעשות מה שאף סמאש לא עשה עד היום, והשביע אותי עד הסוף.

מריו היה אומר על זה "מאמא מיה!". סופר סמאש בורגר. פריז טקסס הרצל. צילום: מתן שרון

אבל היי, הפעם "פריז טקסס" לא ניצחו אותי, והזמנתי צמד מנות טייקאווי: חצי קילו כנפיים ברוטב ברביקיו (48 ש"ח) והמונסטר סלופי ג'ו (55 ש"ח). שם התגלתה האכזבה הראשונה והיחידה שלי מפריז טקסס, כי רוטב הכנפיים היה די סתמי, כמעט גנרי, ולמרות שהגיעה כמות מרשימה של כ-15 כנפיים, הן היו קטנות ולא שופעות בשר. אולי רוטב פריז או רוטב רד הוט היו יותר מוצלחות, למרות שמאוד אהבתי את רוטב הגבינה הכחולה העדין שליווה את הברביקיו.

הסלופי ג'ו, לעומת זאת, היה מלאכת מחשבת. הוא לא העיף אותי כמו ההמבורגר, אבל כן היה סלופי מצוין בלחמניה רכה ורוטב מאוד טעים, חתיכות הבצל הוסיפו פריכות והצ'יפוטלה עם החלפיניו נתנו חרפרפות בגוונים שונים. לא היתה פה בשורה, רק כריך ממש מוצלח, וזה  בדיוק מספיק כדי לכסות מי שבמקרה מגיע להמבורגריה, אבל לא רוצה המבורגר. את הקריספי צ'יקן גם הפעם לא טעמתי, אבל אם בכל פעם שאני מבקר בפריז טקסס הרמה עולה עוד שלב – אין לי ספק שאבדוק אותו בפעם הבאה. כל עוד אצליח להתאפק שלא להזמין את הסמאש המושלם הזה שוב. נו טוב, כנראה שגם פעם הבאה אאלץ להזמין יותר ממנה אחת. אל תעזו לפספס את ההמבורגר החדש-ישן ונהדר הזה.
"פריז טקסס", הרצל 4